יוני קדם, ביזנעס
בימים האחרונים עלה לכותרות השם חואן גוואידו, שם שלא אומר רבות לאזרחי מדינת ישראל, אך בכלי התקשורת העולמיים כל אייטם שני מתעסק באיש שמעצמות רבות הכירו בו כנשיא ונצואלה.
'ביזנעסופ"ש' מגיש סקירה מיוחדת של אירועי ונצואלה; מה עבר על המדינה בחודשים האחרונים, מדוע הגיעה המדינה שמחזיקה בעתודות נפט אדירות למצב שמיליונים מאזרחיה נמצאים בחרפת רעב, מה מצב היהודים במדינה, מהם יחסי ישראל-ונצואלה, ואיך פייסבוק מנסה להשפיע על המצב המבלבל במדינה שנכון לעכשיו יש בה שניים הטוענים לכתר, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי. וגם: רבה של ירושלים, הראשון לציון הגר"ש עמאר, שביקר בונצואלה לפני שבעה שבועות בלבד ונפגש עם הנשיא מדורו, חושף את מה שהתחולל מאחורי הקלעים בראיון מרתק.
ככה לא בונים מדינה
הכל החל בשנת 1830, אז מרדה ונצואלה בקולומביה והכריזה על עצמאות. מאז, המצב במדינה הדרום אמריקאית לא היה ממש דמוקרטי והיא סבלה מרודנים איומים שלא בחלו באף אמצעי לשמר את שלטונם.
אגב, בשנת 1947, תמך השלטון בונצואלה בתכנית החלוקה של האו"ם, בדומה למדינות דרום אמריקאיות רבות. ההכרה במדינה היהודית גרמה לקשרים מסחריים ופוליטיים בין שתי המדינות, וגרמה גם לשיפור מעמדם של יהודי ונצואלה. אך על ההיסטוריה של יהודי ונצואלה, כמו גם על היחסים בין ישראל לונצואלה, נרחיב בהמשך.
תקופת הדיקטטורה בונצואלה נמשכה עד 1958, אז נערכו בחירות. על מנת לספק יציבות לממשל הדמוקרטי הנבחר, נחתם 'הסכם פונטו פיחו' בין נציגי שלש המפלגות הגדולות בונצואלה. המפלגות שחתמו על ההסכם הבטיחו לדאוג לממשל דמוקרטי ולתכנית לאומית שתוצג לציבור. החתימה על ההסכם נערכה בקראקס הבירה במקום ששמו פונטו פיחו, ומכאן שמו של ההסכם.
ההסכם החזיק מעמד במשך 35 שנה. כאשר הממשל היה די דמוקרטי, אך דרך הניהול שלו הלכה והתנוונה עם הזמן. חוסר האיזון הכלכלי של ממשלות ונצואלה הביא את הנשיא קרלוס אנדרס פרס, להפעיל צעדי צנע במדינה. שגרמו לאזרחים להתקומם ולצאת להפגנות ענק.
המפגינים בונצואלה, הפגינו בצורה ששיתקה את עיר הבירה, הם פשטו על בתי עסק מאחר ולא היה להם מה לאכול והתקוממו קשות נגד המשטר. הנשיא עצמו הורה למשטרה הונצואלית לירות באש חיה לעבר המפגינים, מהם נהרגו מאות. הוא עצמו החזיק בשלטון עד 1993, אז הושלך לכלא בעקבות שחיתות. זה אגב לא מנע ממנו לחזור זמנית לפוליטיקה חמש שנים לאחר מכן.
בשנת 1992, הוביל הוגו צ'אווס, שהיה אז גנרל בצבא הונצואלי, ניסיון הפיכה שנכשל. כצפוי, הוא הושלך לכלא, אך יצא משם כמנהיג התנועה לרפובליקה החמישית, אותה הקים. צ'אווס דרש "להילחם בשחיתות" ולכונן חוקה חדשה, והוא אכן נבחר לנשיא ונצואלה בבחירות שנערכו בשנת 1998.
ונצואלה: 26 הרוגים, הדיפלומטיים האמריקניים גורשו, חשש מהסלמה
צ'אווס נבחר בשנית לנשיאות בשנת 2000, נבחר שוב בשנת 2006, ופעם אחרונה בשנת 2012, עד מותו בתחילת 2013. ואם התקופה של הסכם פונטו פיחו סימלה שלטון כושל ומושחת, הרי שאצל צ'אווס הכל רק הלך והתגבר.
לאחר מותו של צ'אווס, נערכו בחירות בהן זכה מי שהוא סימן בתור יורש, ניקולס מדורו. הסערה הנוכחית בונצואלה היא בעקבות מערכת הבחירות האחרונה, גם בה עלו טענות לזיופים, ובעקבותיה הכריז על עצמו מנהיג האופוזיציה חואן גוואידו כנשיא. זאת, בתמיכת ארה"ב, קנדה, בריטניה ומעצמות נוספות.
נפט כמעט ללא הגבלה ומדינה חדלת פרעון
כאשר מדברים על הניהול הכושל של הממשלים בונצואלה, צריך להבין כמה דברים: ראשית כל, כמות הנפט האגדית שיש לונצואלה, מדובר על מדינה עם עתודות נפט גדולות יותר משל סעודיה. חברת הנפט הלאומית של המדינה מספקת בערך שליש מהתוצר הלאומי הגולמי של ונצואלה. 80% מהייצוא של ונצואלה הוא נפט וחצי מהכנסות הממשלה מגיעות אף הן מהנפט.
הזכרנו את הסכם פונטו פיחו? בהתחלה הוא באמת עבד, ובאותו זמן התבססה המדינה על ייצוא הנפט. למעשה, עד שנות ה-80 הייתה ונצואלה הכלכלה החזקה ביותר בדרום אמריקה. אך מאז היא נמצאת בירידה מתמדת. העליות והירידות בשיעור הנפט השפיעו באופן ניכר על כלכלת המדינה ועל התמ"ג השנתי. וכתוצאה מכך, ב-2006 נרשם גידול של 10% בתמ"ג, וב-2015 נרשמה ירידה של 6% בתמ"ג.
בנוסף לכך, גם ערך המטבע המקומי, הבוליבר. שהיה עד 1983 אחד המטבעות היציבים באמריקה, החל לצנוח. מאז, האינפלציה עולה בשיעורים חסרי תקדים בונצואלה, כאשר הנשיא מדורו נקט בצעדים שרק הגבירו את האינפלציה.
דוגמה קלאסית לשחיתות, להזנחה ולהרס העצמי שיש בונצואלה, הם כמויות דליפות הנפט הבלתי נתפסות שיש שם. הדבר קרה עקב שחיתות חמורה בחברת הנפט הלאומית, והזנחה משוועת שנעשתה בתקופתם של צ'אווס ומדורו. הדליפות גורמות לזיהומים חמורים ולנזקים חקלאיים וגורמים לכלכלה הונצואלית להיות חלשה יותר, עד כמה שזה אפשרי.
לא מפתיע אם כן, שבמדד השחיתות של ארגון טרנספרנסי אינטרנשונל, הגיעה ונצואלה למקום ה-169 מתוך 180. גם אנחנו ב'ביזנעס' פרסמנו לאחרונה את 'מחירון השוחד' שהופץ בונצואלה בוואטסאפ, בו היו תעריפים לכל סוג שחיתות שרק תרצו.
בשלטון הנוכחי, השחיתות רק הלכה והתגברה. הבנק המרכזי של המדינה נותר ללא כסף, מה שגרם למדורו להדפיס עוד ועוד שטרות, ולהגביר הלכה למעשה את האינפלציה לשיאים חדשים. מיליון אחוזים, אם לדייק.
וכמה החובות? נכון לעכשיו נתונה ונצואלה בחוב של כ-120 מיליארד דולר, סכום שלא ריאלי לתשלום על ידיה, בפרט במצב בו היא נתונה כיום. הניסיון האחרון של הממשל בונצואלה לקושש קצת מזומנים, היה עם פנייתו לבנק המרכזי של בריטניה, על מנת לקבל מטילי זהב בשווי של כ-550 מיליון דולר, השייכיים לונצואלה ומוחזקים בבנק המרכזי בבריטניה. הניסיון כשל מאחר ובבנק טענו שאינם בטוחים שהכסף אכן יגיע למדינה ולא יפול באמצע לכיסים העמוקים של מדורו ואנשיו.
בעיה נוספת, היא השינוע של אותם 14 טון זהב השייכים לונצואלה. רק פוליסת הביטוח למשלוח זהב בכמות כזו למדינה כמו ונצואלה, עולה יותר מהזהב עצמו. טענו בבריטניה.
וכשאין כסף למדינה, לא פלא שישנם מיליוני אזרחים שבורחים בשנים האחרונות, מאחר ואין אוכל גם בחנויות במדינה. המצב עצמו בדרך לקטסטרופה שכאמור גורמת למיליונים רבים לעזוב.
ולא, ממש לא מדובר רק באזרחים פשוטים. רק לפני כשבועיים ערק אחד משופטי ביהמ"ש העליון של ונצואלה לארה"ב. הוא סיפר שהנשיא מדורו היה מתדרך אותם איך לפסוק, וכי הוא זייף את תוצאות הבחירות האחרונות במדינה.
נתון חשוב שצריך לזכור בכלכלה של ונצואלה, הוא שחצי מהייצוא שלה הוא לארה"ב, כך גם שליש מהייבוא. הדבר גורם לונצואלה להיות תלויה בעל כרחה בארצות הברית. זו גם הסיבה שארה"ב הודיעה כי היא לא מתכוונת להוציא את הדיפלומטים שלה מונצואלה, מאחר והיא יודעת שגם אם ונצואלה תרצה, היא לא תוכל לנתק איתה את היחסים הכלכליים.
נתון נוסף שצריך לזכור הוא הגודל של צבא ונצואלה, שעומד על 700 טנקים, 270 מסוקים ונתונים די פושרים גם בשאר הגזרות. כצפוי, מבין צבאות העולם הוא מדורג במקום ה-46. צה"ל, לשם השוואה, ממוקם במקום ה-16.
הכירו: חואן גוואידו
בשבוע האחרון נפל דבר, ישנם שני נשיאים בונצואלה. בעקבות אי הכרתו בתוצאות הבחירות שנערכו בשנה האחרונה, וסמוך להשבעת הנשיא מדורו, הכריז חואן גוואידו על עצמו כנשיא ונצואלה. הנשיא האלטרנטיבי, אם תרצו.
כבר שבוע קודם לכן, כשרק הכריז על כוונותיו להכריז על עצמו כנשיא, הוא נחטף ע"י רעולי פנים, ככל הנראה מהשירות החשאי של ונצואלה, אך שוחרר יום למחרת. מן הסתם לאחר שהממשל לא ראה בו איום מסוכן יותר מדי.
אך למעשה נפל דבר, ונראה כי מדינות המערב מנסות ללמד את ונצואלה פרק בדמוקרטיה. הביטוי החזק ביותר לכך נמסר בהודעתו של מזכיר המדינה האמריקאי מייק פומפאו, שהכריז כי הדיפלומטים האמריקנים בוונצואלה יישארו בה. זאת, למרות פרק הזמן הקצוב שהקציב להם מדורו והודעתו על ניתוק היחסים עם ארה"ב. האמריקאים פשוט 'לא סופרים' את מדורו, גם במדינתו. ואם לא די בכך, הרי שבפייסבוק הורידו את הוי הכחול שהתלווה לחשבונו הרשמי של מדורו ואימת את החשבון, כמו גם את האישיות.
בנוסף לארה"ב, גם קנדה, בריטניה, ברזיל, פרגוואי, צ'ילה, פרו, קולומביה, ארגנטינה וגואטמלה הכירו בגוואידו כנשיא ונצואלה. לעומתן, מדינות שעדיין תומכות במדורו, הן רוסיה, מקסיקו וקובה.
גוואידו עצמו נפצע בצווארו ב-2017 מכדורי גומי בזמן שהשתתף בהפגנה נגד ניקולס מדורו, בראיון לAP הוא סיפר שהקליעים שנורו לעברו עדיין שם. הוא עומד בקשר תמידי עם אדריכל הניצחון שלו (מתברר שאדריכלי ניצחון יש גם בונצואלה ולא רק בטלז סטון) לאופולדו לופס, גם הוא איש אופוזיציה בולט בונצואלה, והוא עומד איתו בקשר תמידי בנוגע לצעדים העתידיים שלו.
למעשה, גם שר החוץ של ארה"ב, וכן נשיאי קולומביה וצ'ילה התקשרו לגוואידו והציעו לו את תמיכתם עוד קודם שהכריז על עצמו כנשיא. כעת, הפכה התמיכה לחזקה יותר וגלויה הרבה יותר.
אבל רגע, אנו מדברים על המדינות שהכירו בנשיא החדש של ונצואלה וסקרנו כמה מדינות חשובות, מה שמוביל אותנו לשאלה: איפה ישראל?
היכן ישראל בכל הסיפור?
אז משרד החוץ הזכיר לכתבים שרצו לראיין את שגריר ישראל בונצואלה, כי אין קשרים דיפלומטים בין שתי המדינות מאז 2009.
למעשה, כפי שכתבנו קודם, בין ונצואלה וישראל התקיימו קשרים פוליטיים ומסחריים מלאים, כאשר ישראל החזיקה בשגרירות רשמית בונצואלה, וונצואלה החזיקה בשגרירות ונציגות רשמית בישראל. היחסים הטובים גרמו לעליה גדולה בהיקף התיירות בין שתי המדינות, כמו גם עבור הישראלים שהגיעו לונצואלה. בנוסף לשיפור מצבה הכלכלי והפוליטי של הקהילה היהודית בונצואלה.
עם עלייתו של הוגו צ'אווס לשלטון, החלו היחסים בין שתי המדינות להתערער, כאשר במהלך מבצע עופרת יצוקה התרחש הפיצוץ, צ'אווס השווה את מעשי צה"ל לשואה והורה לשגריר ישראל לעזוב את המדינה, ישראל בתגובה סילקה את השגריר הונצואלי חזרה לארצו וניתקה למעשה את היחסים עם ונצואלה.
מידי פעם ישנם התכתשויות בין נציגי המדינות באו"ם, ולפני כמה חודשים אף נרשמה התקדמות קטנה בנושא, כאשר הנשיא מדורו הכריז כי הוא רוצה לחדש את היחסים עם ישראל, אך סביר להניח שבמצב הנוכחי ישראל מעדיפה לחכות זמן מה, לפחות עד שיהיה רק נשיא אחד בונצואלה.
הזכרנו את הקהילה היהודית בונצואלה, ולמען ההגינות, צריך לציין שהיהודים נמצאים בונצואלה עוד לפני שהכריזה על עצמאותה. בתחילה היו אלו היהודים שהגיעו מהקאריבים לשטח ונצואלה, ככל הנראה צאצאי אנוסים. הם התיישבו בעיר קורו ומשם היגרו לקראקאס. קהילה יהודית דתית הגיעה לונצואלה רק בשנת 1850, אז הגיעו יהודים מספרד לקורו. לאחר מכן הגיעו יהודים נוספים מברזיל, מרוקו ומדינות נוספות, שהיוו את הקהילה הונצואלית.
למרות עשרות אלפי יהודים שהיו בעבר בונצואלה, כיום יש לפי ההערכות כ-7,000 יהודים בלבד במדינה. בבירה יש בית ספר יהודי וכן מספר בתי כנסת, אחד מהם חסידי.
למעשה, רק לפני כשבעה שבועות ביקר בונצואלה הראשון לציון ורבה של ירושלים הגר"ש עמאר שליט"א, שבשיחה מרתקת עם 'ביזנעסופ"ש' משחזר את הפגישה עם הנשיא שטוען: "סבי היה יהודי".
"מקומם של היהודים לא בונצואלה – וגם לא במיאמי"
השיחה עם הגר"ש עמאר, מגיעה כאמור לאחר פגישתו עם מדורו, שנערכה ממש לא מזמן. בפגישה עצמה נכח גם הרב הראשי של ונצואלה, הרב יצחק כהן. הנשיא מדורו מאוד התלהב מהפגישה, ואף צייץ על כך בחשבון הטוויטר שלו: "היה לי מפגש מהנה ונעים עם שלמה משה עמאר שליט"א, רבה הראשי הספרדי של ישראל, שהעניק לי את ברכתו".
לשאלתנו, מה התרשמות הרב מהקהילה המקומית, אומר הרב עמאר כי "הקהילה, התפוררה והתרופפה לא כעת, אלא בימי צ'אווס, שהיה שונא ישראל רח"ל, היום יש קרוב לששת אלפים אנשים, לאחר שהרבה מהם עברו לארצות הברית".
לגבי המצב של הקהילה היהודית, אומר הרב עמאר כי "ברוך ה' עשינו שם הכנסת ספר תורה, היהדות התחזקה, בתי הספר יותר חזקים, יש ישיבה, ויש גם שלושה או ארבעה כוללים שיושבים ולומדים. לא נראה שהיהודים בסכנה".
לדברי הרב, בפגישה עם הנשיא שהייתה יחד עם הרב הראשי לונצואלה, "הוא (מדורו, י.ק.) קיבל אותנו בשמחה רבה ובצהלה ממש, אני הופתעתי מאוד. דיברנו, ולאחר כעשר דקות שיחה הוא אמר שהוא ממשפחה יהודית מהולנד שבאה לאזור הזה, חלקה בונצואלה וחלקה בפנמה. הסבא רבא שלו היה יהודי ולאחר מכן המשפחה התבוללה".
הגר"ש עמאר מספר כי מדורו אמר את הדברים בגלוי, בפני סגנית הנשיא ובכירים נוספים. "דיברנו על הקהילה, הוא דיבר בעדה, ודיבר בכבוד. אמרתי לו שאני בא כרבה של ירושלים להודות לו על השמירה על הקהילה היהודית".
"בסופו של דבר". מסכם הגר"ש עמאר, "זו הייתה המטרה, לחזק את בני הקהילה היהודית במקום".
ביום שלמחרת, נפגש הגר"ש גם עם אחת ממנהיגות האופוזיציה כנגדו, "ישבתי איתה כמעט שעתיים ושוחחנו על המצב", שחזר ל'ביזנעסופ"ש' הגר"ש. הוא אף הוסיף והסביר לסיבת המפגש האופוזיציוני, "כדי לקבל תמונת מצב שלמה ומאוזנת על המקום".
הגר"ש מסכם ואומר כי הוא נהנה לראות את המהפכה התורנית שעשה הרב הראשי הגאון הרב יצחק כהן שמכהן בתפקידי למעלה מארבעים שנה, "יש עוד תלמידי חכמים ורבנים בונצואלה שעומדים ומחזקים, ולמרות שהתמעטו האוכלוסין, הם התחזקו מבחינה רוחנית".
בנוגע לשאלת 'ביזנעס' האם הרב קורא ליהודי ונצואלה לעלות ארצה, אומר הרב עמאר שכאשר יש סכנה ברחובות, צריך להיזהר ב"נשמרתם לנפשותיכם", כפי שכתוב "חבי כמעט רגע עד יעבור זעם". עוד הוסיף הגר"ש, ואמר כי "צריכים לשבת ולהרבות תפילות ותורה ובשמירת שבת. ואין הכי נמי, מקומם של היהודים בארץ ישראל, לא בונצואלה וגם לא במיאמי". בסיום דבריו קרא הגר"ש עמאר לציבור להתפלל עבור יהודי ונצואלה, שיעברו את הגל הזה בלי פגיעות בנפש חס ושלום.
הערוץ החשאי של הרבנות
פנינו אל הרבנות הראשית לישראל, על מנת לברר האם הם עוקבים אחר מצב הקהילה היהודית בונצואלה, לאור ההתפתחויות האחרונות שם והם השיבו כי "בשנים האחרונות, לאור ניתוק היחסים הרשמיים בין ישראל לונצואלה, הרי שהרבנים הראשיים לא יכלו לבקר בונצואלה בעוד הם מכהנים".
"למרות זאת", אומרים ברבנות, "יש קשר תמידי בין הרבנות הראשית לישראל לקהילה בונצואלה, בכל ענייני הדת הדרושים. בשבוע האחרון אף שוחח חבר מועצת הרבנות הראשית ורב העיר בני ברק הגאון רבי אליעזר שמחה וויס עם הרב א.ו. (התבקשנו שלא לפרסם את שמו, מחשש לפגיעה בו על רקע ההתפתחויות במדינה י.ק.)מבירת ונצואלה, על מנת לדרוש בשלומו ובשלום הקהילה בשם הרבנים הראשיים והרבנות הראשית".
עוד ציינו ברבנות, כי "הרב ו. סיפר על ההפגנות הרבות שמתקיימות במדינה, כמו גם על המצב הכלכלי הקשה ועל הלימודים בבתי הספר שהושבתו. למרות זאת, הם משתדלים שלא ליטול צד, בנוסף לשמירה על חיי הדת".
אז מה יקרה בסופו של דבר?
בשורה התחתונה, עם התייצבות הרוב המכריע של מדינות המערב לצד הנשיא החדש, בפרט לאחר העמידה האיתנה של ארה"ב בנושא והתלות הכלכלית של ונצואלה בה, סביר להניח שאכן גוואידו יהיה הנשיא הבא בגואטמלה.
אם כי לא מופרך שהנשיא מדורו ימשיך לאחוז בקרנות השלטון בכל כוחו, גם במצב הנוכחי, כאשר אין היתכנות להמשך כהונתו. מלחמה של ממש סביר להניח שלא תהיה, זאת עקב כוחה הצבאי הדל מאוד של ונצואלה, יחסית לכוחות האמריקאים.
מקור: http://bizzness.net/
