בעבר היא הייתה קהילה יהודית פורחת, חיי תרבות לצד חיי קהילה עשרים רבנים וישיבות פעלו במדינה .כמעט ולא נרשמו תקריות בין יהודים למוסלמים אלא שמאז המהפכה האסלאמית ועלייתו לשלטון של האייתוללה ח'ומייני, התערער מצבה של הקהילה היהודית באיראן. ומאז רבים מבני הקהילה נמלטו מהמדינה חלקם עלו לישראל וחלקם מצאו את עצמם עושים דרכם לגלויות אירופה לונדון, בריסל, אנטוורפן, פאריז ומילאנו. וחלקם עברו לגלות אמריקה תוך שהם נקלטים בקהילות הקיימות בארה"ב ארגנטינה וברזיל.
קרא עוד:
[postim]
באיראן של שנת 2013 חיים בסך הכל כ-8,700 יהודים. את הנתונים האלו פרסמו הרשויות באיראן לאור נתוני תוצאות מפקד האוכלוסין לשנת 2011, מספר נמוך בהרבה מהערכות השונות לגבי גודלה של הקהילה ברפובליקה האיסלאמית.
נדגיש כי נתונים אלו הם פרי עבודתם של אנשי המחלקה לתכנון ולפיקוח אסטרטגי בארמון הנשיאות בטהרן, הנתונים הוצגו באתר האינטרנט בצירוף הדו"ח המלא לגבי המידע שנאסף במהלך מפקד האוכלוסין שנערך במדינה בשנה שעברה. אולם יש חולקים על כך.
באיראן חיים כ- 73.5 מיליון איראנים. כאשר קבוצת המיעוטים הגדולה ביותר היא של האפגנים שמונה 1.5 מיליון בני אדם, ומיד אחריהם נמצאים העיראקים עם 51,500 בני אדם, פקיסטנים עם כ- 17,700 איש וטורקים שמונים כ- 1,600 איש.
עד המהפכה החומייניסטית ב-1979, חיו באיראן כ- 80 עד 100 אלף יהודים. אולם נתונים של חוקרים שונים מלמדים כי לפי ההערכות, ברפובליקה האיסלאמית חיים כיום כ-20 אלף יהודים. אולם הערכות אלו עומדות בסתירה למפקד האוכלוסין. מתברר מהמפקד, כי הקהילה היהודית באיראן מונה בסך הכל 8,756 תושבים. בנתונים של המפקד מלפני שש שנים, עמד מספר היהודים באיראן על 9,252 נפשות. אגב נתונים אלו פורכים את דוחו"ת המודיעין של ארגוני הביון השונים בעולם ובכללם את דו"ח הנתונים ביחס לקהילה היהודית. אלא, שמומחים לאיראן וארגונים איראניים בישראל ובארה"ב טוענים כי המספר גבוה בהרבה, ועומד על כ-25 אלף.
אלא שבישראל לא אומרים נואש ומנסים לעורר את יהודי איראן שנותרו שם מאוחר ולהביא אותם לארץ מבטחים לארץ הקודש. באמצעות יוזמה שמקורה בישראל ובתפוצות לעודד את עלייתם לישראל של יהודי איראן באמצעות תמריצים כספיים. היוזמה צוטטה בהרחבה באתרי חדשות וסוכנויות ידיעות באיראן, וגם בכלי תקשורת במערב.
אלא דווקא התאחדות יוצאי איראן יצאה בהודעה מסויגת בהודעה נאמר, כי מדובר ב"פיתוי פוליטי בלתי בוגר". בהודעה הובהר, כי יהודי איראן נותרו נאמנים לרפובליקה האיסלאמית של איראן, וכי "זהותם של יהודי איראן אינה מטבע עובר לסוחר בעבור שום סכום כסף".
הודעת ההתאחדות באה בעקבות יוזמה של התאחדות יוצאי איראן בישראל, בגיבוי של נדבנים יהודים יוצאי איראן בארה"ב, שהציעו 10,000 דולר לכל יהודי שיעלה מאיראן לישראל. היוזמה, המכפילה את סכום הכסף שהוצע, לאחר שבמקור הוצעו כ-5,000 דולר, היא בידיעת ממשלת ישראל, משרד הקליטה והסוכנות היהודית. ואולם, על פי מי שמכירים את הקהילה היהודית באיראן, נראה כי גם סכום זה אינו מספיק כדי לפתות אותם לעזוב את עסקיהם ורכושם ולעלות לישראל.
יהודי איראן מיוצגים בפרלמנט באיראן – המג'לס – באמצעות חבר פרלמנט אחד, מוריס מותמד. לדבריו, ההצעות הן עלבון ומטילות לחץ מיותר על יהודי איראן שנדרשים להוכיח שוב את נאמנותם. "ההצעה מרמזת כי אפשר לעודד את יהודי איראן להגר באמצעות כסף. יהודי איראן הורשו תמיד להגר ושלושה רבעים עשו זאת לאחר המהפכה. ואולם, 70% מהם העדיפו לצאת לאמריקה ולא לישראל".
די לעיין בדברים בכדי להבין באיזו מצוקה שרויים יהודי איראן. הם חייבים להוכיח נאמנות בלתי מסויגת לשלטון.
חיים בפחד
מסתבר כי רוב היהודים חיים בעיר הבירה בטהרן יש גם קהילות בערים נוספות אך האנשים איתם דיברנו לצורך הכנת הכתבה הם תושבי טהרן. יהודי טהרן מקפידים שלא לבלוט הם הולכים בכובעים ורבים מהם מקפידים על שלוש תפילות ביום מבדיקת JDN עולה כי בטהרן ישנם מספר בתי כנסת שניים מהם פעילים ומתקיימים בהם שלוש תפילות ביום שיעורי תורה פעילות לילדים ומתן עזרה וסעד לבני הקהילה. ומכירת מזון כשר.
את יוסי פגשתי בירושלים, יוסי הוא בחור ישיבה כבן 20 ומסתבר כי בירושלים קיימת ישיבה מכובדת הקולטת את הבחורים המגיעים מאיראן. יוסי מספר: "כיום אין באיראן לימוד תורה ברמה גבוהה, תלמידי החכמים עזבו את המדינה. יש ספרים בבתי המדרש אך לא נדיר למצוא בבתי היהודים ש"ס או מפרשים על הדף". הוא לא כאן ומשתלם בהלכות שחיטה כי ישנו מחסור 'בכלי קודש'.
יוסי מוסיף ומספר על חיי היום בקהילה היהודית: "יהודי טהרן מכירים אחד את השני, ישנו בית ספר שבו לומדים היהודים אך הוא אינו על טהרת הקודש. הניתוק של המדינה יצר גם נתק של לימוד תורה ברמה גבוהה כפי שקיים כאן בישראל או בישיבות בארה"ב".
יוסי מוסיף עוד כי "יש צימאון וכמעט כל יהודי טהרן פוקדים את בית הכנסת. רבים מהם מגיעים לתפילות אף בימי החול אך בשבת בית הכנסת מלא מפה לפה".
"בית הכנסת משמש לא רק כמקום תפילה אלא כמעין מרכז של הקהילה היהודית. בבית הכנסת מתקיימים שעורי תורה לילדים מבוגרים ונוער וגם שיעורים לנשים. את המזון הכשר יהיה ניתן למצוא בבית הכנסת" בעיות התבוללות כמעט ולא קיימות ואם יש כאלו הם נמצאות ממש בשוליים של הקהילה.
לפני כשנה התקבלה בבית הדין הרבני הגדול פניה מרב הקהילה באיראן בנושא סידור גט. נשיא בית הדין הרבני הגדול הראשון לציון הגאון רבי שלמה משה עמאר שליט"א ודיין בית הדין הגדול הגאון רבי ציון בוארון הדריכו בחקירת שמות. בעיר ישנו סופר סת"ם הבקיא בכתיבת הגט וכל תהליך סידור הגט וקבלתו לווה על ידי בית הדין מישראל. יוסי אומר כי כמעט ואין מקרי גירושין בקהילה.
את משה, תושב טהרן וחבר בקהילה היהודית היה קשה לאתר. השיחה איתו התבצעה דרך מדינה שלישית ובאמצעות שיחת ועידה. משה ממש לא שש ושמח לדבר עם עיתונאי ובטח לא מישראל. הוא מתאר כי את חגי תשרי השנה עברו בשמחה למרות שלא בנה סוכה בחצר הבית "לא כל כך הסתדר השנה היה קצת לחץ" אמר ולא פירט יותר מזה. את החנוכיה הם לא מדלקים על החלון "אנחנו עושים פירסומי ניסא לבני הבית" סיכם את חג החנוכה.
משה נוהג להגיע לבית הכנסת הסמוך לביתו שלוש פעמים ביום, לתפילת שחרית, מנחה וערבית. ומשתתף בשיעורי תורה "יש כאן בחורים שלמדו בישראל ובארה"ב וחזרו והם מלמדים קצת הלכות וגמרא".
משה מתאר את בית הכנסת בו הוא מתפלל: "זה בית כנסת קטן במרכז טהרן, באמצע השבוע מתפללים בו כ-15 יהודים תושבי האזור. בשבתות וחגים מגיעים יותר מתפללים מיום רגיל. אנשי הקהילה היהודית בטהרן הולכים לבית הכנסת, מתפללים בעברית וחוגגים חגים, אבל מעבר לזה, אנחנו כמו כל האיראנים". מסכם משה.
משה מדבר אנגלית טובה ועברית ברמה בסיסית: "אני לא מדבר עברית טובה כי למדתי בבית ספר ציבורי שבו לומדים עם המוסלמים. אבל בבתי הספר הפרטיים של היהודים אפשר ללמוד עברית. יש באיראן קהילה יהודית גדולה, בטהרן יש בית כנסת גדול שמשמש את הקהילה, אבל אני הולך לבית הכנסת הקטן שקרוב לבית שלי. אני אוכל רק אוכל כשר, שאותו אפשר לקנות בבית הכנסת, ושם גם עוזרים לי במימון תרופות ודואגים לי".
משה מוכר כיהודי ולא פוחד להזדהות כיהודי: "כל היהודים באיראן חיים כמו המוסלמים. הבעיות הכלכליות כאן משותפות לכולם – למוסלמים, ליהודים, לכולם".
באיראן מבדילים בין יהדות לציונות. ליהודיים ניתן חופש פולחן אך הציונות אסורה בתכלית. נציין כי היהודים משרתים בצבא איראן ויש להם גם חבר בפרלמנט. "איראן אינה שונאת יהודים" כך אמר נשיא איראן בשיחה עם כתבים. יש להם בעיה עם הציונות. כל עוד והיהודים אינם מזוהים עם הציונות אין להם שום בעיה. המלחמה עם ישראל היא בשל התפיסה הציונות. גם עידוד עליה שנעשה מפעם לפעם גורם לסיכון שלומם של יהודי איראן הנאלצים שוב ושוב להביע נאמנות למדינה בה הם חיים.
נעקדים על קידוש ה'
יהודי איראן חיים בפחד. לא פעם נקשו על דלת ביתם של יהודים רבים אנשי המשטרה. נקישות אלו בישרו ליהודים רבים את תחילת מסע הרדיפה והתלאות אותם תאלץ המשפחה לעבור. כך קרה לראש הקהילה היהודית חביב אלקניאן הי"ד, היהודי האיראני הראשון שהוצא להורג בימי משטרו של חומייני, ב-9 במאי 1979. אלקניאן הוכרז כקדוש על ידי מועצת הרבנות הראשית, "כיהודי שנהרג על קידוש השם, בגלל יהדותו ואמונתו". אלקניאן היה איש עסקים, בעל מפעלי פלסטיקה ומתומכי השאה שהודח.
כמה ימים לאחר ההוצאה להורג, דווח כי "דבריו של שר החוץ משה דיין, כי ישראל רוצה שממשלת צרפת תנקוט פעולה הומניטרית למען יהודי איראן, בעקבות המתתו של חביב אלקניאן, מנהיג הקהילה היהודית, עוררו מורת רוח בפאריס". על פי מקורות, "צרפת תמיד מוכנה לפעול למען זכויות האדם – אך רק בצנעה מוחלטת, כדי להשיג יעילות מרבית. המקורות ציינו כי שר החוץ של צרפת ז'אן פרנסואה פונסא אמר זאת לדיין".
באותה תקופה דווח בכלי התקשורת בעולם כי: "חרדה רבה שוררת בקרב הקהילה היהודית באיראן… ביומיים האחרונים הוצאו להורג באיראן 28 אנשים".
על פי דיווחים שונים מתברר כי הקהילה היהודית תכננה לקנות את חייו של אלקניאן, תמורת כופר כסף בסך שבעה מיליון דולרים. אולם ראשי הקהילה ביטלו את התוכנית בעקבות עצה תקיפה מפיו של מדינאי בכיר הנמנה עם מתנגדי השאה, שאמר כי ההצעה לא תתקבל על דעת בית הדין שדן אותו למוות. באותה עת חששו יהודיים רבים להתראיין. אלו שכן הסכימו אמרו כי "הוצאתו להורג של אלקניאן זרעה פחד ואימה בקרב הקהילה היהודית באיראן, המונה כ-50 אלף איש, ויש לצפות לניסיונות רבים מצד היהודים לעזוב את המדינה" ואכן מאז 1979 עשרות אלפי יהודים עזבו את המדינה בעקבות האירועים.
ב-1999 נעצרו כ-13 אזרחים איראנים יהודים מן העיר שיראז, העולם היהודי זעק ובבתי כנסת רבים נערכו תפילות לשלומם. העצורים הועמדו למשפט ראווה ונשלחו לתקופות מאסר, חלקן ממושכות – עד 13 שנים בכלא. עם זאת, עונשם הופחת כמה חודשים לאחר מכן. אך זמן קצר לאחר מכן שוחררו שמונה מתוכם, ולאחר כמעט שנה שוחררו היהודים האיראנים הנותרים.
ישראל טוענה אז שמדובר בפירות של משא ומתן שנמשך זמן רב בין ארגונים יהודיים בארה"ב לשלטונות האיראנים. נראה שהשחרור מגיע בין היתר על רקע המערכה הקרובה בעיראק. האיראנים רוצים להפיס את דעתה של ארה"ב, מעריכים בירושלים, כדי שלא להיות הבאים בתור.
אבי גולן, מראשי הקהילה האיראנית בישראל, אמר אז לכלי התקשורת: "שוחחתי עם קרובי משפחה של אחד מן היהודים האיראנים ששוחררו. שמחתי לשמוע את החדשות הללו. זו הייתה עלילת דם. זה לא קל לשבת שנים כה רבות בכלא של השלטון האכזרי הזה. אני מקווה שנוכל למצוא גם את יתר היהודים האיראנים, שנעדרים זה כמה שנים".
בשנת 2004 שוב עלילת דם נוספת. איראן האשימה שוב אזרחים יהודים בפרשת ריגול. דובר משרד החוץ של איראן, חמיד ריזה אספי, אישר כי "המודיעין האיראני עצר קבוצה בת שמונה ציונים, החברים ברשת ריגול למען ישראל". לפי הדיווח בממר"י, אמר אספי את הדברים במסיבת עיתונאים שבועית. אחד הכתבים שאל: "בנוגע לשמונת הציונים שנעצרו על אדמת איראן באשמת ריגול, שר המודיעין אישר אתמול את העניין. דעת הקהל מעוניינת לדעת במה מדובר?". אספי השיב: "בנוגע למרגלים, כבוד שר המודיעין ציין כי בקרוב יאמר את דברו. אנו נמתין עד שהוא יתבטא בנידון. על כל פנים, מדובר בנושא שנמצא באחריות משרד המודיעין. מדובר בסוגיה בטחונית. אם ירצה האל, מר יונסי או אחד מחבריו יאמרו את דברם לכשתגיע העת המתאימה", דברי אספי.
ממש לאחרונה, בשלהי חודש כסלו תשע"ג. יהודיה תושבת העיר איספהאן שבאיראן נרצחה בידי קיצונים מוסלמים, רק משום שסירבה לאפשר להם להשתלט על בית משפחתה.
קרובי משפחתה סיפרו לעיתונאים כי בסמיכות לבית המשפחה הוקם בעת האחרונה מסגד והמתפללים בו ניסו להכריח את בני המשפחה לפנות את הבית כדי להרחיב את המסגד. מאוחר יותר, משהבינו בני המשפחה כי פניהם של המתפללים לאלימות, הם הגישו תלונה נגד ניסיון ההשתלטות של המתפללים. אולם אז אירע הנורא מכל. בריונים פרצו אל ביתה, כבלו את בעלת הבית ושתי אחיותיה הדרות עימה, ודקרו את בעלת הבית למוות לעיני אחיותיה. הרוצחים האכזריים לא הסתפקו בזאת וביתרו את גופתה תוך שהתעללו בה.
המשטרה המקומית הוזעקה למקום, אך על פי דיווחים שונים, במקום לחקור את האירוע היא ניסתה לטשטשו. מאוחר יותר נלקחה הגופה למקום לא ידוע. האירוע הסעיר את הקהילה היהודית המקומית שחוששת כעת מפני התנכלויות.
ד"ש מציון דניאל הנביא ואסתר ומרדכי היהודי
באיראן קיימים מספר ציוני צדיקים ובהם ציונו של דניאל, הנביא ציון, מרדכי ואסתר וכן צדיקי עולם כמו ה 'אור שרגא'. ציוני הצדיקים זוכים להגנה ומשמשים כמקום תפילה קדוש ליהודים ומוסלמים כאחד.
באחד מהעיתונים המערביים התפרסמה ידיעה של עיתונאי מערבי על ביקור שלו באיראן ועל סיור אותו הקדיש בציונו של דניאל הנביא. העיתונאי מתאר את הדברים כך: "קברו של דניאל הנביא משמש כמוקד עלייה לרגל – היהודים מסרבים לדבר על פוליטיקה או על התגברות המתחים בין איראן לישראל. במקום זאת, הם מעדיפים לדבר על הביקור שלהם". במקום הוא נפגש עם בני זוג יהודיים שבאו להתפלל: "התפללתי לשלום בעולם. ביקשתי בריאות וברכה לכל בני האדם, התפללתי למען כולם", אומרת דינה אריה, לאחר שהתפללה בעברית לצד בעלה מול הקבר.
העיתונאי ממשיך לתאר: "על אף המתיחות רבת השנים בין ישראל לאיראן, ההנהגה המוסלמית הקיצונית אינה מנסה לנקום ביהודים החיים במדינה, בין היתר משום שהיא מעוניינת להציג את נוכחותם כהוכחה לסובלנות המשטר. המקרה החריג הבולט ביותר בגישה זאת היתה העמדתם לדין של 13 יהודים איראנים בשנת 2000, שהואשמו בריגול למען ישראל. משפטם גרר ביקורת בינלאומית".
תושבים יהודים אמרו לכתב: "לא משנה מי יעז לתקוף את ארצנו, נתנגד לאיומים כמו איראנים אחרים". חבר הפרלמנט היהודי, סיאמק מרה-סדק אמר, "חברי הקהילה היהודית באיראן יעמדו לצד בני ארצם תמיד בכל מצב".
הקהילה היהודית במדינה היא אחד ממרכזי היהדות העתיקים ביותר, וראשית שורשיה עוד לפני 2,700 שנה. קברו של דניאל בסוסה, כ-750 קילומטרים מדרום מערב לטהראן, מוצג על ידי איראנים כדוגמה לקשרים ההיסטוריים בין יהודים למוסלמים במדינה.
האתר פופולרי בקרב מוסלמים ויהודים כאחד, וחלק מהמאמינים אומרים שתפילה בו הביאה לריפוי קרובי משפחה חולים או להורדת גשם. מאות מבקרים במקום מדי יום, בהם תלמידי תיכון המגיעים בטיולים מרחבי איראן.
הקבר נמצא בקריפטה (אולם תת-קרקעי) שבדרך כלל פתוח רק ליהודים, אולם יהודים ומוסלמים כאחד יכולים לבקר במבנה התפילה שנבנה מעליו, עם אריחים בוהקים.
כביטוי של כבוד כלפי הקהילה היהודית, המנהיג העליון של איראן, אייתוללה עלי חמינאי, הורה לחקוק על הקבר את הכתובת "זהו קברו המאיר של הנביא החכם דניאל, שהדריך מאמינים בעת שסבל קשיים למען אלוהים".
הכתב מתאר את שראה בחצר של קבר דניאל: "בחצר הקבר ילד יהודי בן עשר, הקרוי על שם הנביא, דניאל מורים. מוסלמי המבקר באתר, דהני חאלאף, צופה בילד חובש הכיפה ואומר: "יש לנו אותו אלוהים, הבה נבקש שלום".
גם הרב ישראל מאיר גבאי, יו"ר עמותת 'באהלי צדיקים' ביקר באיראן לפני כשנה. הוא נכנס להתפלל בקברו של חבקוק הנביא הקבור בכיכר המרכזית של העיר שושן. וגם בקברו של דניאל הנביא ומרדכי ואסתר.
האם נשיא איראן יהודי?
ואם באחמדינג'אד עסקינן ובאווירה פורימית משהו ראוי לציין כי לפני כשנה הותקף הנשיא האיראני על רקע הסתרה כביכול של שורשיו היהודיים. מהדי ח'זעלי, בנו של אחד מאנשי הדת החשובים באיראן, פרסם מאמר מיוחד על הקהילה היהודית באיראן, ובה כתב כי נודע לו שמוצאו של הנשיא האיראני המכהן היא מהמשפחה היהודית סאבורג'יאן שמהעיר אראדן.
ח'זעלי טען כי התקפותיו החריפות של הנשיא על היהודים, הציונות וישראל נועדו לכסות על מוצאו. לדברי בן האייתולה, משפחתו היהודית של הנשיא שינתה את השם לאחמדינג'אד כדי להסתיר את יהדותה ולסייע לבניה לפלס דרכם בחברה האיראנית.
העובדה הנכונה בסיפור הזה היא שאכן אחמדינג'אד שינה את שם משפחתו, ולטענת קרוביו הדבר נעשה מסיבות "דתיות וכלכליות". גם אם טענה זו אינה נכונה, היא מלמדת ככל הנראה על המצב כיום בחברה האיראנית, לפיו היהודים מוגבלים מבחינת סיכוייהם הכלכליים בשל דתם.
בכל מקרה, שינוי השם של משפחת הנשיא מלמד גם על הרקע של משפחתו. שם המשפחה סאבורג'יאן מבוסס על המילה "סאבור", שמשמעותה בפרסית היא צובע החוטים. נראה כי אבותיו של הנשיא עסקו בתעשיית השטיחים בעיר אראדן, על כן אימצו שם זה. אימוץ השם אחמדינג'אד מדגיש את נושא הדת והטוהר.
