במאמר אותו מפרסם ד"ר מרדכי קידר במגזין מידה, הוא מפרט את זווית עינו לסיכום שנת ה'תשע"ו. הוא קורא לסכם ולהביט לאחור אל האירועים שהתרחשו באזורנו ועיצבו אותו מחדש בשנה שחלפה, ומפרט מספר נקודות עיקריות.
התפוררות סוריה:
התהליך החשוב ביותר בשנה האחרונה הוא המשך התפוררותה של סוריה – מדינה שבעבר היוותה האיום האסטרטגי העיקרי על מדינת ישראל, והיום איננה עוד. המרד נגד אסד שפרץ במרץ 2011 הפיל עד היום כחצי מיליון הרוגים, יותר ממיליון פצועים וכ-12 מיליון פליטים שהם למעלה ממחצית אוכלוסיית המדינה, חלקם נפוצו על כל פני תבל וחלקם נעים ונדים בתוך המדינה, נמלטים על נפשם מהפצצות הצבא הסורי.
המדינה הסורית כממסד מאורגן ושולט התפוררה, ושרידיה מתפקדים בחלק של העיר דמשק ובחבל העלאווי בצפון מערב המדינה. רוב שטח המדינה מצוי תחת שלטונם של מאות מיליציות וארגונים, ובראשם "המדינה האסלאמית" (דאעש) שהשתלטה גם על חלקים מעיראק, "ג'בהת פתח אל־שאם" ("ג'בהת אל־נוסרה" לשעבר) – ארגון אסלאמי בעל אג'נדה מקומית, "צבא סוריה החופשית" הנתמך בידי מדינות מערביות, ועוד מאות מיליציות וכנופיות מקומיות.
תשתיות המדינה הרוסות: מערכות החשמל, המים, הביוב, הכבישים, מסילות הברזל – כולן נפגעו באופן קשה במהלך השנים האחרונות. מאות אלפי בנייני מגורים ניזוקו קשות בהפצצות ואינם ראויים עוד למגורי אדם, וחובה להורסם פן יקרסו על מי שינסה לגור בהם בעתיד. שיקום המדינה – אם יתרחש אי־פעם בעתיד – יצריך אלפי מיליארדים של דולרים, ובאופק לא נראה כוח כלכלי המסוגל להרים פרויקט כזה, גם אם וכאשר יושג שקט פוליטי וביטחוני, מה שכרגע נראה כמעט כמו חזון אחרית הימים.
בשבועות האחרונים מתמקדת הלחימה בעיר התעשייה חלב, כאשר מטוסי המשטר משמידים באופן שיטתי את הרבעים המזרחיים של העיר שבהם התמקמו המורדים. מדי יום נהרגים עשרות אזרחים – נשים, ילדים וזקנים – שכל פשעם הוא שהם גרים במקום שחדרו לתוכו כמה מורדים. המראות הקשים והמזוויעים המופיעים בתקשורת העולמית גורמים לחלחלה בקרב הצופים.
מזעזעת במיוחד העובדה שמי שאחראי לרוב ההרס והקטל הזה הוא המשטר עצמו, משטר דיקטטורי הנלחם נגד אזרחיו. המסקנות העיקריות שישראל חייבת להפיק מהמקרה הסורי הן שתיים: האחת, שאם רק יוכלו אויביה הם יעשו לה בדיוק מה שהם עושים זה לזה. המסקנה השנייה היא שהעולם העומד מנגד, רואה מה שקורה בסוריה ושותק, ינהג באותה צורה אם אנחנו נהיה במצב דומה לזה של אזרחי סוריה.
רוסיה מתחזקת מול ארה"ב הנחלשת:
החלל השלטוני והביטחוני שנוצר בסוריה גרר לתוכו את רוסיה. לאחר שלוש וחצי שנים של עמידה מהצד החליט פוטין שהגיע הזמן להתערב, לפני שמשטר אסד קורס. הוא העביר לסוריה חלקים מחיל האוויר הרוסי, כולל מטוסי הפצצה עם יכולת לשגר סוגים שונים של פצצות ובהן פורצי בונקרים. המלחמה שהרוסים מנהלים נגד המורדים באסד היא חסרת מעצורים.
הנשיא אובמה, במודע ובמתכוון, יצא מהמשוואה הסורית כבר לפני שלוש שנים כאשר החליט לא לעשות דבר גם לאחר שהתברר כי אסד חצה קו אדום והשתמש בנשק כימי נגד המורדים ונגד אזרחים. הקו האדום שאובמה הכריז עליו הפך לוורוד, והוורוד ללבן תחת "הסכם" שהרוסים ערבו לו ושבו נקבע כי אסד יוותר על כל הנשק הכימי שברשותו. כל העולם הזהיר שאסד יפר את ההסכם, אך הנשיא אובמה לא שעה לדברי המבקרים. את תוצאות הוויתור האמריקני ראינו לאחרונה כאשר השלטון חידש את התקפותיו הכימיות נגד המורדים.
בנוסף לנוכחות הרוסית בסוריה התחזק גם הקשר בין רוסיה לאיראן. במקרה אחד לפחות המריאו מטוסי הפצצה רוסיים מאיראן כדי להפציץ בסוריה. רוסיה שיפרה את יחסיה גם עם טורקיה, ועם ישראל היו לה הבנות מאז ומתמיד. ללא ספק, רוסיה הפכה למעצמה הגלובלית הקובעת את ההתרחשויות במזרח התיכון הרבה יותר מארה"ב שנכוותה באפגניסטן ובעיראק, שבעקבותיהן הגיע הציבור האמריקני למסקנה שאין לו מה לחפש באזור הבעייתי הזה.
העיסוק האובססיבי של האמריקנים במערכת הבחירות בארצם במהלך השנה האחרונה מסיט את המזרח התיכון ממרחב ההתעניינות הציבורית בארה"ב. ישראל משלמת מחיר בירידה מסוימת של האהדה כלפיה, שכן יש מי שרואה את היעדר השלום בין ישראל לפלסטינים כסיבה לכל צרות המזרח התיכון.
התחזקות האיראנים:
הסכם הגרעין בין איראן והמעצמות הביא להתחזקות מעמדה של מדינת האייתוללות בכל רחבי המזרח התיכון. בתחילת השנה העביר הממשל האמריקני לאיראנים 1.7 מיליארד דולר במזומן, חלקו במטבעות ולא בדולרים. כסף זה איננו מושקע בתשתיות המוזנחות של איראן אלא בליבוי מלחמות בתימן, בסוריה ובעיראק, ברכישת תומכים לחיזבאללה בלבנון, ובשימון תשתית הטרור השיעי בכל רחבי העולם.
איראן חיזקה במהלך השנה את נוכחותה הצבאית בסוריה, עד כדי כך שיחידות שלמות של צבא סוריה נמצאות תחת פיקוד ישיר של "כוח קודס" האיראני. עם זאת היא הפחיתה את מספר חייליה לאחרונה ובחרה להתחבא מאחורי תארים כמו "ייעוץ" למשטר. חיזבאללה, הזרוע הלבנונית של התמנון האיראני, השתלט על חלקים מסוריה ומצוי היום על החרמון הסורי ודרומה לאורך הגבול עם ישראל, עד קונייטרה. איראן העבירה לסוריה גם מיליציות עיראקיות ואפגניות, והן משמשות ככוח צבאי לכל דבר על אדמת סוריה.
איראן המשיכה השנה את תמיכתה המסיבית במורדים השיעים בתימן, ואלה אף שיגרו כמה טילים גדולים וכבדים על סעודיה. מדינות המפרץ חשות שארה"ב בפרט ומדינות המערב בכלל הפקירו אותן לנפשן מול האיום האיראני, שכן יש להן מקורות אנרגיה אחרים. איראן לוטשת את עיניה מזרחה לאפגניסטן וממתינה בקוצר רוח לנסיגת האמריקנים ממדינה משוסעת וכושלת זו, שאדמתה רוויה באוצרות טבע שאיראן רוצה להשתלט עליהם.
מאחורי הקלעים קיימת תחרות בין איראן ורוסיה על החלקים בסוריה שכל אחת מהן נוגסת, אבל התחרות הזו נמצאת בשוליים. האייתוללות מרגישים "על הסוס", אחרי ש"השטן הגדול", ארה"ב, נכנעה בפני העקשנות האיראנית והסכימה למצב שבו איראן ממשיכה בפרויקט הגרעיני שלה, ממשיכה בפרויקט הטילים הבליסטיים שלה וממשיכה לפזר הרג והרס בכל רחבי המזרח התיכון, במימון אמריקני במזומן.
