ארגונים יהודים ליברליים בארצות הברית גינו את הצו הנשיאותי של הנשיא דונלד טראמפ, שאוסר על כניסת מהגרים מ-7 מדינות מוסלמיות שונות לארצות הברית לתקופה קצובה עד לבדיקה מחודשת של חוקי ההגירה ממדינות אלו. לטענתם, הדבר מזכיר את האיסור על כניסת יהודים לארה"ב בתקופת השואה.
מנגד, ראשי אגודת ישראל בארה"ב פרסמו מכתב תמיכה בנשיא טראמפ. תחילה הם מציינים כי לא ניתן להתעלם מהתרומה של המהגרים לארה"ב ומציינים: "איננו יכולים להתעלם מאותם מהגרים שמנסים לברוח מהמדינות שבהם הם נרדפים, כמו חלק גדול מהעם היהודי. אולם, מטרת הצו עליו חתם הנשיא, חיונית להגנה על האזרחים מפעולות הטרור, ועל כך אין עוררין. אין ספק שהחוקים והקריטריונים הקשוחים הם אלה שמנעו מהטרוריסטים ומשולחיהם לחדור לארצנו ולבצע פעולות טרור.
הם מתייחסים לטענה שמדובר באפלייית מוסלמים וכותבים: "ברור לנו שהצו הנשיאותי אינו מיועד נגד דתות, אלא רק נגד מדינות בהן קבוצות טרור רדיקליות. חשוב לתת את הדעת שהצו לא יפגע בפליטים חפים מפשע המבקשים להימלט מרודפיהם. אנחנו מבקשים מהממשל להמשיך לבחון את המצב הגיאופוליטי, ולנהוג ביתר תשומת לב כשהם יקבעו את הנהלים הקבועים של חוק ההגירה, כך שיהיה איזון בין צרכי הביטחון לזכויות האדם והדת".
בתוך כך, עו"ד אלי קירשנבאום כותב באתר מידה כי השוואות לשואה ולנאצים הפכו כבר למטבע שחוק באקלים הפוליטי הנוכחי, אך במקרה הזה מדובר בהשוואה שגויה במיוחד. לא רק שהצו של טראמפ איננו מגביל את כניסתם של פליטים אמתיים לארה"ב, אלא שהוא מיישם היטב את לקחי השואה עצמה: הצורך להציל מיעוטים נרדפים באמת ולהגן על הדמוקרטיה הליברלית מפני אויבים חסרי עקבות.
לדבריו, להיסטריה סביב הצו, כאמור גם מצד הממסד היהודי האמריקני הליברלי, אין כל אחיזה במציאות. במהלך שנות מלחמת העולם השניה, נשיא ארה"ב פרנקלין דלאנו רוזוולט מנע כניסת פליטים יהודים מחשש שירגלו לטובת גרמניה, גם כאשר רצח העם היהודי כבר היה ידוע לכול. הוא הגדיל לעשות וכלא במחנות ריכוז אזרחים אמריקנים ממוצא יפני, כולל משפחות חיילי ארה"ב, מחשש שירגלו לטובת יפן.
מי שעורכים את ההשוואה הנואלת בין רוזוולט לטראמפ, אינם מבחינים בין רוזוולט ששלח יהודים אל מותם בגרמניה, ובין טראמפ שדווקא מנסה להציל מיעוטים מרדיפה על רקע דתי במדינות האכזריות ביותר בעולם. ליהודים ב־1942 לא היו חמישים מדינות שאליהן יכלו לברוח מהתופת בגרמניה, מלבד יישוב יהודי קטן בארץ ישראל, שהמנדט הבריטי מנע כניסה של פליטים יהודים גם אליו. לעומת זאת, למוסלמים שרוצים לברוח מאותן שבע מדינות יש עוד 43 מדינות מוסלמיות שיכולות לקלוט אותם.
חשוב גם לציין גם כי רשימת שבעת המדינות גובשה על ידי ממשל אובמה, וכבר ב־2015 נקבעו הגבלות מסוימות על כניסת אזרחי המדינות הללו לארה"ב בחוק כדי למנוע הגירת טרוריסטים. כלומר, טראמפ לא המציא יש מאין את רשימת המדינות, אלא חידד נהלים שכבר היו קיימים תחת ממשל אובמה. אלא שהחוק של אובאמה זכה כמובן לשתיקה רועמת מצד הפסאודו־ליברלים, ואילו כאשר טראמפ מכניס הוראה זמנית אחת קטנה המהלך מתקבל בהפגזה תקשורתית ובזעקות פשיזם.
השמאל רוצה שתשכחו שיש בעולם המוסלמי זרמים קיצוניים, ורוצה שתראו בטראמפ רשע משוקץ שלא לומד כלום מהיסטוריה. אבל שלא יבלבלו אתכם: גם אם תיתכן ביקורת לגיטימית על ניסוח הצו ועל חלק מפרטיו, בשורה התחתונה דווקא הנשיא דונלד ג'יי טראמפ, הנכד של המהגר הגרמני, מיישם היטב את אחד הלקחים החשובים של השואה – כאשר עשרות אלפי אנשים רוצים לברוח ממשטר אלים, צריך קודם כול להציל את בני המיעוטים.
