הרודן שהודח בפלישה אמריקאית ותמך במוסד הישראלי

בשבוע האחרון מת רודן פנמה מנואל נורייגה, שלט במדינה המרכז אמריקאית מ-1983 ועד שהודח בפלישה אמריקאית שש שנים לאחר מכן. בינו לבין בכיר המוסד האגדי מייק הררי נרקמו יחסים הדוקים, ובמשך עשרות שנים הוא סייע למערכת הביטחון הישראלית

רודן פנמה לשעבר מנואל נורייגה מת בשבוע האחרון בגיל 83 בפנמה סיטי אחרי שעבר ניתוח במוחו מוקדם יותר השנה. נשיא המדינה חואן קרלוס וארלה אמר כי מותו של נורייגה "סוגר פרק בהיסטוריה שלנו". הוא עבר במרץ ניתוח להסרת גידול ממוחו, אבל סבל מדימום מוחי ומאז היה שרוי בתרדמת עד למותו.

נורייגה, שנתמך בתחילת דרכו על ידי ארצות הברית במסגרת מאבקה בהתפשטות הקומוניזם במרכז אמריקה ובדרומה, שלט במדינת האי מ-1983 עד 1989. באותה שנה, החליטה וושינגטון, שמאסה בממשלו המושחת שהיה קשור גם לסחר בסמים, לפלוש לאי והפילה את שלטונו. נורייגה נכלא בארצות הברית וריצה שם 17 שנות מאסר בגין עבירות של סחר בסמים והלבנת הון, ובהמשך הוסגר לצרפת, ומשם חזר לפנמה, שם נכלא שוב.

בשנים הראשונות לשלטונו סייע ל-CIA, בין היתר באיסוף מידע על פעילי שמאל במרכז אמריקה. עבור שירותיו אלו קיבל מארה״ב מיליוני דולרים. בשנותיו בשלטון הנהיג נורייגה את פנמה באגרוף ברזל – הוא אחראי לדיכוי מתנגדי שלטון והעלמתם של רבים מהם. גופותיהם של חלק מהם נמצאו בבסיס הצבאי טוקומן.

העולם הפנה את תשומת לבו לנורייגה כשיחסיו עם ארה״ב עלו על שרטון. בשנת 1989 פלש צבא ארה״ב לפנמה בהוראת הנשיא ג׳ורג׳ בוש האב, הדיח את נורייגה ושם קץ לקריירה שלו כסוחר מפוקפק בעל קשרים לברון הסמים הקולומביאני פבלו אסקובר. 28 אלף חיילים אמריקאים נשלחו לפנמה סיטי, וצבא ארה״ב ניהל מרדף מבית לבית אחר נורייגה, שלבסוף נתפס.

על פי דו״ח של הסנאט בארה״ב, נורייגה הוא ״הדוגמה הטובה ביותר מהעת האחרונה, לאופן בו שליט זר מתמרן את ארה״ב כך שתפגע באינטרסים של עצמה״. לאחר שהודח דחה נורייגה את הטענות ואמר כי ארה״ב שיתפה עמו פעולה. הרודן המודח האשים את וושינגטון בקנוניה שנועדה לשמור אותו מאחורי סורג ובריח. נורייגה קשר בין צרותיו המשפטיות לסירובו לשתף פעולה עם תוכנית אמריקאית להפלת ממשלת השמאל הסנדיניסטית בניקרגואה בשנות ה-80.

בדומה למשטרים רודניים אחרים ביבשת, גם זה של נורייגה ניהל קשרים עם ישראל. לפי פרסומים שונים, בכיר המוסד לשעבר מייק הררי שימש יועץ ביטחוני של הרודן לאחר פרישתו מהארגון. לישראל היה נספח צבאי בפנמה סיטי ונורייגה עבר אימוני צניחה בידי מדריכים ישראלים.

רונן ברגמן, הנחשב למומחה בכל הקשור למוסד הישראלי חשף בידיעות אחרונות כי נורייגה גם שימש במשך שנים סייען בכיר ביותר של מערכת הביטחון הישראלית. מי שהקים וריכז את הקשר עם ראשי השלטון בפנמה היה מייק הררי, שכונה "שבט" ושימש ראש קיסריה, האגף למבצעים מיוחדים של המוסד, במשך שנים רבות. ראשיתו של הקשר בנסיעה של הררי לפנמה ב־1968. "פנמה היא ארץ שכולה דיוטי פרי, ללא מיסוי, עם נציגות של 180 בנקים בינלאומיים, הכוללת פיתוח עצום והשקעות בינלאומית", סיפר הררי.

תוך כדי אותה נסיעה נכנע הררי ללחצים מנדנדים של סייען מקומי לפגוש רב־סרן בצבא ששימש אז בתפקיד האחראי על הביטחון של שדה התעופה, עומר טוריחוס שמו. הפגישה נמשכה 12 שעות, ושם למד הררי על הערצת הקצין למדינת ישראל ובמיוחד לסמל הכי ישראלי שלה אז – משה דיין. מהפגישה נוצר קשר חברי עמוק.

ב־11 באוקטובר 1968 ערך אותו טוריחוס הפיכה צבאית ותפס את השלטון בפנמה. מאז הייתה המדינה פתוחה לחלוטין בפני ישראל. "טוריחוס לא קיבל מאיתנו כסף", הדגיש הררי, "אין לי בעיה לשלם מאה אלף דולר לסוכן מקומי אבל אני לא אשלם דולר לשליט של מדינה. ממילא הוא לא היה צריך את הכסף שלנו — היה לו מספיק לממן אותנו אבל עזרנו לו בדרכים אחרות". המוסד דאג לטוריחוס ולבני משפחתו לטיפול הרפואי הטוב ביותר שישראל יודעת לספק ובדברים נוספים.

מנואל נורייגה, ראש המודיעין של טוריחוס, הכיר את שיתוף הפעולה עם המודיעין הישראלי שהוביל הררי. הוא ירש את טוריחוס לאחר שזה מצא את מותו בנסיבות מסתוריות והמשיך את שיתוף הפעולה עם הררי ואנשיו באותה רמת וידידות. סביר להניח כי בזכותו של נורייגה יצאו לפעול אין ספור מבצעים של קהילת המודיעין שבלעדיו היה קשה ואולי אף בלתי אפשרי לבצע.

הררי ביקש להדגיש: "אף פעם לא היינו מעורבים בנושאים הללו, ושניהם דאגו בקפדנות כי לא נבוא במגע עם שום דבר מהסוג הזה. אין מה לעשות – בעסקים האלה אתה לא יכול להיות קפדן מדי בבחירת החברים שלך". הררי פרש משירותו במוסד ב־1980. ראש הממשלה מנחם בגין ניסה לשכנע אותו להישאר, אך זה התעקש. בגין התנה את פרישתו בכך שימשיך לשמש בשירות מילואים במוסד ובעיקר שימשיך לרכז את הקשר החשאי עם ראשי המדינה בפנמה, קשר שבו ראה בגין נכס אסטרטגי למדינת ישראל והוגדר "בעל חשיבות דרמטית" לביטחון המדינה.

במקביל החל הררי כמה יוזמות עסקיות פרטיות בנושאי השקיה בפנמה ואף המשיך להיות בקשר עם שליטי פנמה – שאף הקפידו להצביע לטובת ישראל באו"ם, נושא שהיה אז בעל חשיבות רבה. באמצע שנות ה־80 החלו היחסים בין מנהיגות פנמה לארצות־הברית להידרדר, עד שהנשיא ג'ורג' בוש הורה לפלוש לפנמה ולתפוס את השליטה על התעלה שם.

לפני שזה קרה, פנו גורמים בכירים בממשל לראש הממשלה שמיר, בשמו של בוש, בבקשה להורות להררי להתגייס כמתווך בין פנמה וארצות־הברית. הררי גילה כי גיבש נוסחת פשרה שבמסגרתה יעזוב נורייגה את השלטון בשקט ויוכל להגר עם הכסף הרב שלו למדינה אחרת שם ימצא מקלט נוח. "בסופו של דבר, בשל מלחמות פנימיות בתוך הממשל, היוזמה כולה קרסה, והמלחמה המיותרת פרצה".

ארצות־הברית פלשה לפנמה ב־1989 כשהיא מחפשת שני אנשים – מנואל נורייגה ומייק הררי. הוא הוכרז מבוקש בידי הממשל האמריקאי משום שהאמריקאים היו משוכנעים כי הוא היועץ הקרוב ביותר לנורייגה. ארצות־הברית האשימה את הררי (האשמה שאינה נכונה) כי הוא מעורב בעסקי הסמים והנשק של הרודן ואחר כך אף הצהירה כי לכדה את השניים במהלך כיבוש המדינה בידי כוחותיה. זו הייתה הצהרה נכונה רק בחלקה. נורייגה אכן נלכד ובילה את זמנו במאסר עולם בכלא האמריקאי.

הררי הצליח להימלט, "בצוללת ישראלית שבאה לחלץ אותו", כך האמינו האמריקאים, וצץ שוב בביתו בשכונת אפקה בתל־אביב. האמת הייתה כי הררי הצליח, בעזרת סייענים מקומיים, להימלט בדרך היבשה מהאמריקאים. אך הכתם שדבק בשמו הטוב, כמי שהיה מעורב בעסקים המפוקפקים של נורייגה, הפריע לו מאוד עד מותו.

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *