מקור: דף הפייסבוק 'ארץ הג'יהאד'
בשנים האחרונות, אנחנו שומעים הרבה מאוד את המילה "המורדים" בכל מה שקשור במלחמה בסוריה. הויכוח התמידי האם מדובר במורדים או איסלאמיסטים קיצוניים עולה לא פעם בהרבה כתבות ובלא מעט דפי פייסבוק. מפעם לפעם, אני נתקל בכל מיני שמות, או תיאורים, שעושים הכללה עם הקבוצות הלוחמות בסוריה. "מורדים סונים", "דאעש" ועוד הם רק חלק מאותם כינויים.
לדעתי האישית – חשוב וצריך להבחין בין קבוצות המורדים השונות. יש מורדים מתונים, יש מורדים איסלאמיסטים יש מורדים ג'יהאדיסטים, יש מורדים סונים ואפילו יש מורדים עלאווים (ידעתם?). אבל גם ההכללה של "מתונים" / "איסלאמיסטים" / "ג'יהאדיסטים" / "סונים" היא אינה נכונה. ישנם לא מעט מורדים סונים קיצוניים ולא מעט מורדים סונים מתונים.
המשפט: "כולם אותו דבר, כולם עורפים ראשים" שגוי מהיסוד. זה נכון שכולם מיליטנטיים ולפעמים אכזריים, אבל צריך ונכון לעשות את ההפרדה בין הקבוצות השונות. ישראל, לשמחתי, עושה את ההפרדה הזו והיא "סימנה" כמה ארגוני מורדים ככאלה שיכולים לסייע לה באינטרסים הלאומיים.
בפוסט הבא, אנסה לעשות סדר בקבוצות המורדים. אז יאללה, בואו נצלול לעומק.
המתונים:
המילה "מתון" היא בעייתית בכל מה שקשור למלחמה בכלל ולעימות המזויין בסוריה בפרט. לאחר 7 שנות לחימה ואינספור מקרי זוועה ופשעים נגד האנושות, המילה מתינות מאבדת ממשמעותה. אז למה הכוונה שאומרים "מתונים"? הכוונה למתונים מהבחינה הדתית והפוליטית.
ארגון שנחשב מתון, לרוב לא יפעל לפי קוד אסלאמי נוקשה והאפשרות שהוא יקבל סיוע ממדינה מערבית (כחלק מהסדר פוליטי עתידי בסוריה) היא גבוהה.
לרוב, הפלגים של "הצבא הסורי החופשי" (ארגון גג לעשרות תתי ארגונים סוריים מקומיים) יחשבו למתונים. הבסיס של הצבא הסורי החופשי הוא כמה גדודים שערקו מצבאו של בשאר אל-אסד והקשר בינם לבין אסלאם רדיקלי הוא לרוב רחוק מאוד.
אגב, עפ"י לא מעט דיווחים, ישראל מסייעת בצורה אקטיבית לכמה פלגים של "החזית הדרומית": קואליציה מקומית של הצבא הסורי החופשי הפועלת בדרום סוריה. אלה, עפ"י אותן הערכות, מסייעים לאינטרס הישראלי בהרחקת חיזבאללה מגבול רמת הגולן. אגב, ישראל הרישמית הודתה לא פעם בסיוע לאנשי הצבא הסורי החופשי. פלגים בולטים של הצבא הסורי החופשי הם: ג'יש אל-עיזא (גדוד ארטילריה שנודע בהפעלת טילי טאו), ג'יש אל-נאצר, הדיוויזיה המרכזית, דיוויזית החוף הראשונה, צבא אידלב החופשי, ועוד.
הארגונים סולטן מורד ואל-ג'בהה אל-שאמיה, שניהם חלק מהצבא הסורי החופשי, פועלים בגיבוי טורקי בצפון מחוז חאלב. ג'יש אל-אסלאם, שבעצמו ארגון גג של כמה ארגונים הפועלים במזרח ע'וטה (איזור דמשק), מזוהה גם הוא עם הצבא הסורי החופשי.
למרות כל מה שנכתב לעיל, אסור לקחת את כל פלגי הצבא הסורי החופשי כמקשה אחת ולהסיק שכולם מתונים. דוגמה בולטת לכך היא הארגון "נור אל-דין זנקי" שהיה חלק מהצבא הסורי החופשי באיזור חאלב. הארגון קיבל סיוע נדיב מממשלת ארה"ב ופעל לעיתים בהוראה ישירה מה-CIA (הפנטגון אישר את הדברים). לפני כשנה, שחטו פעילי הארגון נער בן 17 (הגיל – עפ"י הערכות). הוידאו של עריפת הנער ע"י פעיל הארגון הכה גלים במשך כמה שבועות. ארה"ב התנערה מהארגון, הצבא הסורי החופשי הוקיע ופעילי נור אל-דין זנקי מצאו בית חם אצל הג'יהאדיסטים מבית אל-קאעידה. יותר מאוחר, הם אמצו קוד אסלאמי נוקשה והפכו למעין ארגון איסלאמיסטי.
האיסלאמיסטים:
ארגון איסלאמיסטי הוא ארגון מיליטנטי דתי, הפועל להחלפת המשטר הקיים בממשלה בעלת גוון אסלאמי. בניגוד לארגון ג'יהאדיסטי, הפועל להפלת המשטר הקיים והחלת ח'ליפות אסלאמית או אמירות, ארגון איסלאמיסטי לא מתיימר "לשבור את הגבולות" הגיאוגרפיים.
ארגון איסלאמיסטי בולט במיוחד הוא אחראר אל-שאם ("חופשיי הלבנט"). מדובר בארגון גג של כמה תתי אירגונים אסלאמיים שפועלים מדרום סוריה ועד לצפונה. אחראר אל-שאם נחשב לארגון האסלאמי הגדול בסוריה, שני בכוחו רק לצבא הסורי החופשי. עפ"י הערכות שונות, הארגון מונה בין 17-25 אלף לוחמים.
לאחראר אל-שאם יש היסטוריה מעניינת עם ארגון אחר מסוריה, הנחשב לארגון ג'יהאדיסטי. אותה היסטוריה, שופכת קצת אור על המצב המורכב ממילא בין אותם ארגוני מורדים ובאה ללמד אותנו למה אסור להתייחס למורדים כולם כמקשה אחת.
לפני קצת יותר משנתיים, החלו שיחות מיזוג בין אחראר אל-שאם לבין ארגון ג'יהאד שפעל בסוריה: ג'בהת אל-נוסרה. האחרון, שימש כזרוע הרישמית של אל-קאעידה בסוריה, דבר אשר העיב על השיחות. אנשי אחראר אל-שאם לא רצו שהתדמית הקיצונית של אל-קאעידה תדבק בהם ובנוסף – אנשי אל-קאעידה היוו מטרה תמידית להפצצות הקואליציה הבינ"ל. באחראר אל-שאם לא רצו לכוון את הפצצות גם עליהם.
לאחר שמנהיג ג'בהת אל-נוסרה (אבו מוחמד אל-ג'ולאני) הכריז רישמית על ניתוק מאל-קאעידה והקמת "ג'בהת פתח אל-שאם", נסללה הדרך למיזוג. בזמנו (אוגוסט 16') דובר על כך שתוך מספר שבועות יחול המיזוג ויוקם ארגון חדש. אך מאבקי כוח פנימיים מנעו בסופו של דבר את אותו מיזוג, עד שבסופו של דבר השיחות הופסקו.
אנשי ג'בהת פתח אל-שאם פתחו במשא ומתן זריז עם עוד כמה ארגונים קטנים ויצרו קואליציה של ארגונים ג'יהאדיסטיים / אסלאמיסטיים בשם "היאת תחריר אל-שאם". חשוב לציין שהקואליציה אמנם מונה גם ארגונים אסלאמיסטים, אך הגוון שלה הוא ג'יהאדיסטי – מכיוון שהרכיב העיקרי בה הוא אנשי ג'בהת פתח אל-שאם.
לאחר מספר חודשים, אחראר אל-שאם האשימו את היאת תחריר אל-שאם במתן חסות לתא דאעש שפעל באיזור חמאה. אותו תא, בשם ג'ונד אל-אקצא, רצח כמה פעילי אחראר אל-שאם. ההאשמה הזו הובילה להתנגשות מזויינת ומדממת במיוחד, שנמשכת עד היום, בין היאת תחריר אל-שאם לאחראר אל-שאם.
האירועים הללו מלמדים אותנו, שגם כשארגונים נחשבים למזוהים אחד עם השני ביום מסויים – הם עדיין יכולים להפוך לאוייבים ביום שלמחרת.
הג'יהאדיסטים:
אם עד עכשיו דיברנו על ארגונים שלעיתים מתונים ולעיתים לא, כעת כבר מדובר בארגונים דתיים קיצוניים ששואפים להחיל סדר חדש: אמירות אסלאמית במקום המשטר הישן. אך יחד עם זאת – המצב מורכב יותר מכפי שזה נראה.
בינואר 2012, הוכרזה ג'בהת אל-נוסרה כזרוע הרישמית של אל-קאעידה בסוריה. הארגון נולד בעזרת סיוע מהסניף העיראקי, אל-קאעידה בעיראק, שלימים הפך ל"מדינה האסלאמית" (דאעש). כמה שנים מאוחר יותר, ב-2016, הארגון הכריז על ניתוק מאל-קאעידה ומיתג את עצמו כ"ג'בהת פתח אל-שאם". המיתוג מחדש והניתוק מהארגון האם באו לתת גוון יותר מתון לארגון, שסבל קשות מהפצצות הקואליציה ומסיכול ממוקד של בכיריו.
המיתוג של ג'בהת אל-נוסרה כג'בהת פתח אל-שאם עבד, לפחות באופן חלקי. מצד אחד – בכירים המזוהים עם הקו הרדיקלי של אל-קאעידה עדיין משכו את הארגון לקיצוניות האסלאמית. אך מצד שני, ככל שיותר ויותר בכירים כאלו עזבו את הארגון, הוא החל להתמתן. פועל יוצא ראשון מכך, הוא הקמת הקואליציה "היאת תחריר אל-שאם". הקואליציה הזו אוספת בתוכה ארגונים ג'יהאדיסטים (כמו ג'בהת פתח אל-שאם) אך היא כוללת גם ארגונים יותר מתונים – אפילו כאלה שהיו מזוהים בעבר עם הצבא הסורי החופשי.
לראייתם של הפלגים מהצבא הסורי החופשי, שמשתפים פעולה מידי פעם עם ארגונים מהיאת תחריר אל-שאם, הג'יהאדיסטים "תקעו סכין בלב המהפכה". המורדים המתונים מרגישים שהאסלאמיסטים / ג'יהאדיסטים גנבו להם את המהפכה האזרחית והחליפו אותה במהפכה אסלאמיסטית.
בימים האחרונים חודשה הלחימה בין "היאת תחריר אל-שאם" לבין "אחראר אל-שאם". הפעם, זו הסיבה (תתרכזו כי זה מורכב): צוקור אל-שאם, ארגון שהיה חלק מהצבא הסורי החופשי ועבר תחת חסותם של האסלאמיסטים מאחראר אל-שאם, הואשם ע"י היאת תחריר אל-שאם שרצח שניים מפעיליו. היאת תחריר אל-שאם לא הסתפקו בהאשמות והחלו לתקוף מעוזים של אחראר אל-שאם (ארגון האם החדש של צוקור אל-שאם) באידלב. כאוס שלם.
דאעש:
ארגון ג'יהאדיסטי, סלפי, רדיקלי ביותר. אנשיו מאמינים ברעיונות משיחיים והם פועלים לפי קוד אסלאמי נוקשה ביותר.
אמנם דאעש אינו נמנה עם המורדים, אך ראוי לתת לו משקל בכל מה שקשור בלחימה בסוריה, שכן הוא נלחם גם בצבאו של משטר אסד – וגם במורדים, על שלל קבוצותיהם.
דאעש נלחם במשטר אסד בכמה חזיתות (לדוגמה: דיר אל-זור וחומס), במורדים מהצבא הסורי החופשי בצפון סוריה, באסלאמיסטים של אחראר אל-שאם קרוב לגבול עם הגולן ואפילו במורדים הג'יהאדיסטים של היאת תחריר אל-שאם – שכזכור היו בעבר חלק מאל-קאעידה, אותה אל-קאעידה ממנה צמח דאעש.
•
עוד צלע בריקוד הדמים בסוריה הם הכורדים. הכורדים נלחמים בדאעש, במסגרת מערכה בשם "זעם הפרת", על העיר אל-ראקה. בנוסף, הכורדים מגנים על עצמם מפני התקפות של ארגוני הצבא הסורי החופשי הזוכות לגיבוי טורקי. הטורקים עושים כל מאמץ כדי לדכא את שאיפותיהם של הכורדים לעצמאות ומפעם לפעם הם אף תוקפים עיירות כורדיות (כמו עפרין) בעצמם.
בסוף אוגוסט 2016, היו אלה הכורדים שאפשרו למשטר אסד להחיל את המצור על חאלב, כשהנחיתו את המכה הסופית על הפלגים של הצבא הסורי החופשי שפעלו באיזור. מאז, לצבא הסורי החופשי יש חשבון פתוח עם הכורדים.
•
המצב בסוריה מורכב ומסובך הרבה יותר ממה שנדמה. אי אפשר להשתמש במילים כמו "המורדים הסורים" או "המורדים הסונים" וכ'. תחת אותן קטגוריות, נכנסים עשרות ארגונים שונים, שלעיתים נלחמים האחד בשני. חשוב וראוי לעשות את ההפרדה.
אבל השאלה הוא איך הם יודעים להבדיל בין מי למי ?
אכן, מעניין ומרתק. תודה על הכתבה.