כיצד גרם ברק אובמה להתקוממות העממית באיראן? עד כמה היא מאיימת על משמרות המהפכה? מה הסיכוי לפריצת מלחמה אזורית כוללת? ולמה בכל מקרה שלטון האייתולות יקרוס בסופו של דבר? ד"ר מרדכי קידר עושה סדר

הטור פורסם באתר 'מידה'


(בוידאו: רכב משטרתי דורס מפגינים במהלך ההפגנות, השבוע)

כבר שבוע שלם שהרחובות בערי באיראן סוערים מהתנגשויות בין אלפי מפגינים לכוחות הביטחון, ופרשנים רבים עדיין מתחבטים בניסיון לזהות את הגורמים שהובילו לזעזוע העובר על המדינה. אחת התשובות הבולטות שהועלו לשאלה הזאת מציינת את העוני הרב ממנו סובל העם האיראני כסיבה לכך שהוא שורף תחנות משטרה וקורא קריאות “מוות לדיקטטור” – המנהיג העליון ח’אמנאי.

אז אמנם המצב הכלכלי באיראן אינו מזהיר כבר תקופה ארוכה, אך מה שהצית את אש המחאה אינו העוני כשלעצמו אלא האכזבה העצומה של הציבור מהבטחות המשטר על שיפור במצב. לאחר חתימת הסכם הגרעין לפני כשנתיים, רבים במדינה ציפו לשיפור ניכר במצבם עם הסרת מרבית הסנקציות שהוטלו על איראן וקבלת מענקים נדיבים במיוחד מארצות הברית בראשות הנשיא אובמה.

מאז חתימת ההסכם התמכרו רבים באיראן לאשליית השפע הממשמש ובא, אך כגדול הציפיות כך היא כעת גודל האכזבה. למרות ההבטחות, המציאות הכלכלית במדינה כמעט ולא השתנתה, חברות מערביות שונות עדיין חוששות לעשות עסקים עם איראן וגם מימוש של חוזים חדשים שנחתמו מתנהל עד כה בעצלתיים.

//www.jdn.co.il/news/world_news/932125

חלק מהכסף שכן הגיע לאיראן הלך לאיבוד במסדרונות השלטון המושחת, אך החלק הארי שלו בוזבז על המלחמות המתמשכות שמשטר האייתולות מממן בתימן, בסוריה ובעיראק. כתוצאה מכך, הציפיות הגבוהות שנופחו על ידי השלטון לא הגיעו לידי מימוש והציבור המאוכזב התפכח ופורק היום את זעמו ברחובות.

צחוק הגורל הוא שדווקא ברק אובמה, שעשה כמיטב יכולתו על מנת לקדם את הסכם הגרעין ולתמוך בשלטון האייתולות בכל דרך אפשרית, הוא זה שגרם להעלאת סף הציפיות של הציבור באיראן לרמה שממנה הן יכולות רק ליפול ולהתרסק אל קרקע המציאות הכלכלית הקשה.

מחלוקות בצמרת השלטון
כרגע עדיין מוקדם להעריך לאן גל ההפגנות הנוכחי ילך והאם הפרעות יתעצמו ויחמירו עד כדי קריסת השלטון, אך ישנם מספר גורמים שיכולים לקבוע את העתיד לקרות באיראן. ראשית כל, במישור הפנימי השאלות החשובות ביותר הן מה תהיה מידת הכוח והאכזריות בה יגיב השלטון בניסיון לחסל את המהומות, ועד כמה יהיו מוכנים המפגינים נגדו להקריב כדי להשיג את מבוקשם.

גם ליכולתם של המפגינים להרחיב את המחאה ולהוציא לרחובות מגזרים וקבוצות נוספות כמו סטודנטים ובעלי מקצועות חופשיים תהיה השפעה על התוצאה, וזאת אל מול רמת הנאמנות לשלטון שתתגלה בקרב כוחות הביטחון. מספר ידיעות שהגיעו מאיראן מסרו על כך שכוחות משטרה באזורים מסוימים חצו את הקווים ותומכים במחאה, ואם יצטרפו אליהם בהמשך נוספים מקרב הצבא ואף משורות משמרות המהפכה תהיה לכך השפעה מכרעת.

נקודה חשובה נוספת היא הלכידות שיגלו הקבוצות המרכיבות את השלטון במדינה. כבר כעת ישנם דיווחים על מחלוקת קשה בין הנשיא רוחאני המעדיף בינתיים לנקוט בקו מתון יותר מול המהומות, לבין ח’אמנאי הדורש להפעיל יד קשה. אם מחלוקות אלה ימשכו ביתר שאת, בצירוף ללהבות הגבהות ברחוב, יתכן כי חלק מן האייתולות יחושו צורך למלט את עצמם מזעם ההמון ובכך יחלישו עוד יותר את השלטון.

לגבי המישור הבינלאומי, יש להמתין ולראות מה תהיה התגובה העולמית למתרחש באיראן. עד כה הנשיא טראמפ הביע אמנם תמיכה במפגינים, אך האם הוא יסתפק בכך הוא ישקול צעדים חריפים יותר – אם במישור הכלכלי או אף הצבאי – נגד השלטון באיראן?

רוב מנהיגי מדינות אירופה מילאו את כה את פיהם מים בסוגיה האיראנית, אך בשלב כלשהוא הם יאלצו לנקוט עמדה לכאן או לכאן. גם האו”ם עדיין לא דן במצב באיראן, ובסמכותה של מועצת הביטחון להפעיל כוח בינלאומי להשכנת שלום. חשוב לזכור עם זאת שרוסיה וסין, שתיים מידידותיה הקרובות של איראן, יכולות להטיל וטו על כל החלטה כזאת.

התשובות לכל השאלות האלה מעורפלות מאוד בשלב הנוכחי, וגם המידע המגיע מאיראן זורם ברובו דרך הרשתות החברתיות וחלק ממנו הוא לוחמה פסיכולוגית שכל צד מפעיל נגד הצד האחר. בכל זאת ניתן לחשוב על מספר תסריטים אפשריים להתפתחות המצב בעתיד הקרוב.

//www.jdn.co.il/news/world_news/931216

הישרדות או קריסה?
התסריט הראשון הוא שהמצב באיראן ישוב לאיטו לקדמותו. השלטון יצליח לשרוד את גל המהומות בזכות הכוח הרב שיפעיל, וההמונים פשוט יתעייפו ויחזרו לשגרת חייהם האומללה. ח’אמנאי, רוחאני וחבריהם יפריחו שוב הבטחות לשיפור המצב, והציבור השחוק והמדוכא יחזור לחיות בעוני וימתין להזדמנות הבאה.

גם במקרה ההפוך של קריסת השלטון ישנן מספר אפשרויות. אפשרות אחת היא חזרתם לאיראן של פוליטיקאים גולים מתנגדי האסלאמיזם שיתפסו את המושכות וישמרו על המדינה מאוחדת. איראן תעניק אוטונומיה לקבוצות הערבים והכורדים, תחדש את יחסיה עם ארצות הברית וישראל ותשוב סוף סוף לחיק משפחת העמים.

מנגד ישנה גם אפשרות שקריסת השלטון ובריחת אנשי הדת מהמדינה תוביל להתפרקות למספר מדינות שונות, שתשקף את החלוקה האתנית באיראן. אליטות מקומיות בקרב כל אחת מן הקבוצות (פרסים, אזרים, ערבים, כורדים, בלוצ’ים ועוד) תקבל את ההנהגה ותנהל מדינה עצמאית והומוגנית מבחינה דמוגרפית.

//www.jdn.co.il/video/927145

האפשרות האחרונה והמסוכנת ביותר היא שגל המחאות ההולך וגובר יוביל את השלטון באיראן לפתוח במלחמה נגד גורמים חיצוניים אותם הם מאשימים בהבערת השטח, והכוונה היא בעיקר לסעודיה, ארצות הברית וישראל. ההמונים באיראן אמנם אינם קונים ברובם את התירוץ הזה, אך אם האייתולות ירגישו מאוימים ויבינו שסוף דרכם קרב הם עלולים לגרור את האזור כולו ביחד איתם, ויש בידם בהחלט את האפשרות לעשות זאת.

עד שהמצב באיראן יתבהר, העולם צריך להתכונן לכל תסריט אפשרי. משבר מתמשך באיראן עלול להשפיע על העולם כולו בשלל דרכים, ובמקרה שסעודיה למשל תותקף ומתקני הנפט שלה יפגעו, היא תבקש להכות בחזרה את מתקני הנפט והגז האיראניים ובכך ייווצר משבר אנרגיה כלל עולמי.

דבר אחד שכן ברור מכל המצב באיראן הוא שגם וגם אם השלטון ישרוד את המהומות העכשוויות, הסיבוב הבא של אלימות ברחובות הוא רק עניין של זמן. מידי כמה שנים תהיה התפרצות עד ששלטון האייתולות יקרוס סופית. זהו גורלו של כל שלטון דיקטטורי, וההיסטוריה מלאה בדוגמאות לכך – שלטון המבוסס על כוח הזרוע בלבד וללא לגיטימיות ציבורית סופו ליפול במוקדם או במאוחר.

//www.jdn.co.il/news/world_news/931646