שמחה פשיטיק

"למה אוכלים סופגניות, אה?" פנה אליו שמולי. "לא טוב לי. אני מרגיש מרוקן, גמור. אני עומד מול נרות חנוכה ולא מרגיש כלום. סתם עומד ומסתכל עליהם. וזה מה שמציק לי, הריקנות הזו, חוסר הרגש הזה. אני מרגיש יבש", סיכם בשפל קול

הוצאת "המודיע", יחד עם הסופר שמחה פשיטיק, זכו בפרס משרד התרבות בתחומי היצירה הספרותית לשנת תשע"ז, עבור הספר 'צדיק סופית' • מידי שבוע מפרסם הסופר שמחה פשיטיק טור כאן באתר JDN

אני לא מציע להפסיק לגמרי את חלוקת הרעלים הללו, כי זו גזירה שאין ציבור הילדים יכול לעמוד בה. אני גם לא אומר להמעיט בחלוקות האלו ולצמצמם אותן לימי שישי בלבד וכדומה. אני כן ממליץ להמיר את הממתקים המסוכנים במאפים ומיני מזונות

מה ההיגיון של השכנים בקומה למעלה? המחוגים מורים על השעה שתיים בלילה, דממה של בית קברות שוררת בעיר, ודווקא אז סוברים השכנים כי עליהם להחליף את מיקום השולחן במטבחם • הטור השבועי של הסופר שמחה פשיטיק

בשעות החזרה מהלימודים, מאות – אם לא אלפי – תלמידים ותלמידות, בגילאי 6-18, גודשים את היציאות ממוסדותיהם, ואצים רצים אל תחנת האוטובוס הסמוכה. שם, עם כמה חסרי מזל שהזדמנו עם אותם תלמידים לפונדק אחד, הם מצטופפים יחד

הוא אמנם לא אחז ספר בידו, אך אל מול עיניו כמו עמדו מילותיו של הרשב"א. בלכתו בדרך הוא לא נזקק למאום בכדי ללמוד, כי אם דבר אחד: ריכוז. הוא כמעט ועלה על התירוץ, אלא שלפתע הופיע נכחו עובר אורח מתלהם, והלה קרע את דממת הרחוב

כשילד מבקש ממך להעביר אותו אתה מתנהג כמו בנאדם, אה? שומר על הכללים, על החוקים. מה קרה? לעצמך אתה לא דואג, מה? מצדך לגמור את היום בבילוי בבית חולים. עובר לך כאילו הכביש של אבא שלך... מה, החיים ש-ל-ך לא חשובים?

אולי חלק מכם לא שמו לב לזה, אבל לפעמים אנו משווים בין מנהיגים חילוניים לרבנים וגדולי עולם, ולא זוכרים להעניק לאלו האחרונים את הכבוד המגיע להם – איך וכיצד? קראו עד הסוף את טורו של הסופר שמחה פשיטיק

אמנם הגשמים עדיין אינם ממלאים את רחובותינו בשלוליות, אך על משקל האמרה "הכן ביתך לחורף", ניתן לומר: "הכן רכבך לחורף", או שמא יש לומר: "הכן רגישותך לחורף" – הסופר שמחה פשיטיק בטור נוטף מים ודמעות

הלחץ שמשרים החגים והמועדים על חלקים מעם ישראל, מונע מהם לפעמים להיטען ברוחניות ובקדושה שהללו נושאים בכנפיהם. אז מה עושים? ולמה דווקא עכשיו? – הסופר שמחה פשיטיק מסביר

יש והאדם הקטן מושפע דווקא מהדברים הקטנים שמתרחשים סביבו. לא נזקק הוא לשיחות מוסר רבות רושם, לא לנסים מופלאים שיעוררוהו, או לצרות שמתרגשות ובאות לעולם וגורמות לזעזוע פנימי. פעמים שהמציאות הפשוטה, עולה על כל דמיון מסוּפר

בימים שקודם יום הכיפורים נהגו ישראל לבקש סליחה ומחילה הדדית איש מרעהו. נהגו גם לסלוח – הסופר שמחה פשיטיק במקבץ סליחות בעניינים שבין אדם לחברו

לרגל הוצאת הספר 'צדיק סופית', ספרו החדש של הסופר שמחה פשיטיק, הוא מגיש בפני הקוראים טעימה מתוך הספר, תקציר של סיפור מלא רגש ומסר, אחד מני רבים, שמופיע בגרסה מלאה בספר עצמו. לגרסה המלאה ולעוד סיפורי איכות – רוצו לחנויות...

במשך שנים ציפו רבים להופעתו של ספר מאת הסופר שמחה פשיטיק, וכעת הוא אכן רואה אור, לשמחת חובבי הקריאה שבקרב הציבור

הסופר שמחה פשיטיק מגיש בפניכם מקבץ אנקדוטות שהמכנה המשותף להן הוא אחד – חוסר פרגון לזולת וניחום עצמי שמנסה להרגיע את רגש הקנאה. זהו נושא שחשוב לעבוד עליו ולתקן את עצמנו

הנהייה אחר מותגים יקרים להחריד היא סוג חדש של שיגעון, שדור השפע בו אנו חיים התברך בו במנה נכבדה, עד למצב שמי שלא קונה מותגים נחשב כלא נורמלי. האם זהו מצב נורמלי? – הסופר שמחה פשיטיק בטור מעורר מחשבה

בימים אלו של תחילת הלימדים בישיבות ובתלמודי התורה, חשוב שתקראו את הטור הבא, שיזכיר לכם להתקשר למחנכים ולאנשי הצוות גם בשביל להודות להם ולא רק כדי להתלונן ולדרוש דרישות – הסופר שמחה פשיטיק מתחיל את ה'זמן'

בעודו פוסע תחת החמה הקופחת ויוקדת על קדקודו, הביט פינחס אל עבר הכביש והרכבים שחלפו על אספלטו הרותח. 'למה אף אחד מהם לא יכול להציע לי טרמפ?' הרהר בתרעומת. הסופר שמחה פשיטיק קורא לנהגים לעצור גם למי שלא הושיט אצבע