שמחה פשיטיק

רק עכשיו, כשאני וכל עם ישראל נשארים בבית, מסתגרים מאימת המשחית המעופף בשעת המגיפה במהירות, רק עכשיו אני מבין מה היית בשבילי, בית כנסת אהוב. קראנו לך מקדש מעט, באנו אליך יום יום, שקדנו על דלתותיך. כמה אושר זה היה עבורנו

אותו הבוקר לא היה שונה. צוריאל יצא אל סבב ההובלות היומי, מצויד במשאית התוכחות. מצד אחד, צוריאל לא מחבב את השעה הזו, עת הרחוב נגדש בילדים הצועדים בחינניות לבית ספרם ולתלמודם. מצד שני, צוריאל מחבב עד למאוד את השעה הזו, מפני שבה יכול הוא לשפוך מלל מוּסרוֹ...

סיפור השגחה פרטית נוסף מביא אלינו הסופר שמחה פשיטיק, המלמדנו שוב כי יש שם מישהו למעלה שאוהב אותנו ודואג לנו תמיד להכי טוב שיש, וגם אם לא תמיד רואים זאת, הוא שם בשבילנו, אבא'לה שבשמים

פנו נא מזמנכם דקתיים ומחצה, וקראו את הסיפור המוגש בזאת. שמעתיו מכלי ראשון, מבעל המעשה. "הסכום שהופחת מהמשכורת שלי היה משמעותי, וחיפשתי נואשות כיצד להשלים את החסר" • סיפור מרתק שילמד אתכם כי "הכל לטובה" זה לא רק סטיקר

האם בבני ברק ובירושלים, ובכל השכונות החרדיות ברחבי הארץ, יש יותר לכלוך? אם כן, למה זה קורה? ואם זה קורה, מי אשם בכך? ואם נמצא את האשמים, מה אפשר וצריך לעשות? הסופר שמחה פשיטיק בטור מצוחצח

יש את ספרי הקריאה בעלי הערך הספרותי, ויש את אלו שאולי אמנותיים ברמה גבוהה מאוד, אבל זאת לא אמנות ספרותית – לקראת שבוע הספר, הסופר שמחה פשיטיק בטור על ספרים וספרות

"מה עשית? אתה מיתמם?" ממשיך שוּלֶעם לסנוט, ללא רחם ובלא כלימה. "אתה רואה אנשים עומדים, תעמוד גם אתה. אתה הרי המטיף הגדול לאי פגיעה ברגשות הזולת. אתה יודע מה עשית לי כשראיתי אותך הולך תוך כדי שאני מתפלל ועומד ל'קדושה'?!

אלא שאז עולה לדיון מנהג שנוהג אחד משני יהודים יקרים אלו; אם חומרא ודקדוק הלכה, אם מנהג מבית אבא שמונח אצלו, ואם סתם הנהגה טובה הנהוגה בקהילתו. אך, אויה, אם ידידו משתייך לקהילה אחרת – הרי אז מתגלע חילוק בינותם

מעסיקים יקרים, אגלה לכם סוד. רק אנחנו, העובדים הפשוטים יודעים אותו, והוא עובר אצלנו מפה לאוזן. הגיע הזמן שהוא יגיע גם לאוזן שלכם: לא אכפת לנו לקבל 30 שקלים פחות, ובלבד שהמענק לחג יהיה ב-מ-ז-ו-מ-ן. תנו לנו להחליט לבד מה ואיפה לקנות

בתקשורת הכתובה והלא מודפסת, כמו זו שאתם קוראים ברגעים אלו, זה קל בכפליים. לא צריך לחפש את הלורד ארטליין, להקיש את המספר הנכון ולפקסס את הפקסוס המעודד, המחמיא, המגיב והמתייחס. רק כמה הקשות מקלדת, תמורה צנועה לכותב

האורחים טרחו לבוא ולהשתתף בשמחה, אבל אין שם מישהו מבעלי השמחה שממש מתעניין בהם, האם כל עמלם היה לשווא? אז אם החתן, המחותן, אבי הבן או הבת, או בעל שמחה אחר, לא מורח פרצוף זורח בפני האורח הטורח, יש סיכוי רב שנראה אותו פורח ובורח, ואולי אפילו צורח

פיצוץ עז החריד את ההיכל והרעיד את זגוגיותי החלונות. יחד עמן נרעדו האב והבן ברטט של חיל וחרדה, וכמעט שנעתקה נשמתם ונעקר ליבם. קריאות הבהלה שהשמיעו השניים גררו פרץ שחוק מפיו הפעור של אריק / שמחה פשיטיק בטור לקראת חודש אדר

אילן התנער. "אתה צודק באלף אחוז. כי כשאני הייתי צעיר, הייתי בדיוק כמו הבנים שלי היום. אין לי מה להתפלא שהם עכשיו עושים את אותו הדבר. כנראה שאני משדר להם איך להתנהג" / שמחה פשיטיק בטור מיוחד לט"ו בשבט

האם נכון להרים את הקול לעומת נציג השירות שמעבר לקו? מה הוא אשם בתעלולי החברה בה הוא עובד? ומצד שני, הלא לשם כך הוא יושב שם, ובבואו לעבוד בעבודה כזאת ידע את אשר לפניו, אז איפה האמת? – הסופר שמחה פשיטיק עם סיפור שמראה שהאמת, כמו תמיד, נמצאת איפשהו באמצע

בשיחה סתמית, בנסיעה סתמית ובעת סתמית, נפגש איתמר במכרו מאז ימי עלומיו, גדליה שמו. ראה איתמר לגדליה זה, והנה משתי אוזניו יורדים להם חוטים שניים, אחד מימין ואחד משמאל. ויפן איתמר וכה שאל: "מה טיבם של חוטים אלו?"

"תוכל לתת לי אותו רגע? אני צריך שיחה", הוסיף לשאול ולומר. חפץ יוֹינֶתְן להחזירו שוב במלה "הן", אך נמלך בדעתו וסבר כי הדבר רק יאריך את שהותו על אותה מִצְעֶדֶת רחוב. על כן שלף מהכיס השמאלי שבחולצתו את החפץ המבוקש, ומסרו למבקש

רבים מעם ישראל, אשר אינם מנויים על עיתון כלשהו וטעמיהם כמוסים עמם, נוהגים לשלוף את העיתון מתיבת השכנים ולעלעל בו קלות או כבדות, אך האם הם זוכרים שמה שהם אוחזים בידיהם אינו שלהם? – הסופר שמחה פשיטיק בטור על שימת לב הנדרשת בעניין

החתן, המחותנים, המלצרים, הרוקדים, האוכלים הילדים והמנגנים: מצורף בזאת המדריך למבקר המתחיל – וגם הוותיק – באולמות השמחה, למען ידע הוא לזהות את העומד מולו, ולשייכו אל קבוצת בני מינו. ומתוך שמרובות הן, הקבוצות, נתחיל במלאכה