עמית אלמוג, ממתנדבי החיבולנס של רשות הטבע והגנים, להעברת חיות בר פצועות לטיפול בבית החולים לחיות בר, קיבל לפני שלושה שבועות קריאה מפקח רשות הטבע והגנים על גוזל עקב עיטי נטוש שנמצא בצפון. עמית אסף את הגוזל, העניק לו מזון וטיפול ראשוני ודאג להעבירו להמשך בדיקות וטיפול מקיף יותר בבית החולים לחיות בר של רשות הטבע והגנים והספארי ברמת גן.
עם התאוששות הגוזל כעבור מספר ימים, נבחנו ברשות הטבע והגנים מספר אפשרויות לגבי עתידו, בהן העברתו לאחד מגני החיות לכלוב עקבים בשבייה או שמא לבחון אפשרות בכל זאת להשיבו לטבע הפתוח.
במסגרת בחינה זו עלה רעיון לנסות לאתר עבורו קינון פעיל בטבע הפתוח של עקבים עיטיים שיוכלו לגדלו באופן טבעי ובכך להגדיל את סיכוייו לפרוח ולהשתלב כבוגר בטבע. פעולה זו יש לומר מתבצעת לא אחת עם עופות דורסים שונים כדוגמת בזים ואוחים עיטיים אך טרם נוסתה עם עוף דורס מסוג עקב עיטי.
למשימה זו נרתמו בין היתר פקחי רשות הטבע והגנים עזרא חדד וליעד כהן, שביחד איתרו קינון פעיל מתאים של עקבים באזור שפלת יהודה, עם שלושה גוזלים בני מספר שבועות, בדומה לגוזל שנמצא נטוש. הקן שנבחר רוסס מבעוד מועד בטבעת הגנה של מעכב בעירה על מנת להגן עליו מפני שריפות שמתרחשות באזור בימים חמים.
לאחר ניטור ומעקב אחר הקן פעלו השניים יחד עם צוות של מתנדבים, להגיע לאזור הקן כשההורים המקננים לא בקרבתו, טיפסו בזהירות עם סולם לעברו והניחו את הגוזל בתך הקן עצמו בצמוד לשלושת אחיו החדשים. זאת לאחר שגם טיבעו אותו עוד קודם ברגלו למעקב עתידי. פעולה זו התבצעה תוך שמירה על כללי זהירות ובאופן מקצועי ועדין במיוחד כך שחלילה הקינון הפעיל והגוזלים שכבר היו בו לא ייפגעו.
לדברי עזרא חדד, פקח רשות הטבע והגנים, שהוביל את הפעילות יחד עם ליעד כהן הפקח האזורי, מציין כי "פעולה זו, של שילוב גוזל עקב עיטי במשפחה חדשה בקינון פעיל, בוצעה לראשונה בישראל במטרה לתת לגוזל סיכוי להשתלב בטבע הפתוח אחרי שנמצא נטוש ללא הוריו. לולא מאמץ זה הגוזל כנראה היה מבלה את שארית חייו בשבייה. זהו רווח אדיר לטבע. מאז שילובו בקן עקבו אחר הקינון ואמש פרח הגוזל בהצלחה מהקן יחד עם אחיו".
העקב העיטי הוא עוף דורס בינוני שממוצע מוטת כנפיו כמטר וחצי. הוא העקב הגדול ביותר בין העקבים המצויים בישראל. הוא יציב בארץ, נפוץ באזורים רבים, וניזון מזוחלים, יונקים וחרקים. מקנן בתקופת האביב, בעיקר על מצוקים, כאשר באזור המרכז, בהיעדר מצוקים, מקנן בעיקר על עצים. בין האיומים הבולטים על מין זה התחשמלות מכבלי חשמל, הפרעה לקינונים על ידי אנשים ושריפות שפוגעים באזורי הקינון ובתי הגידול.
