אחד מאחרוני האגודאיסטים: פרידה מר' משה גבירץ זצ"ל

(בוידאו: סיור עם הרב גבירץ בחדר הכינוס של המועצת, מתוך ראיון שהעניק לי ופורסם בעבר באתר)

סיפורים רבים על הרב משה גבירץ נשמעו השבוע, עם מלאות השבעה להסתלקותו של מי שכיהן כמזכיר הוועד הפועל העולמי של אגודת ישראל העולמית, תפקיד אותו מילא בנאמנות במשך 65 שנה. למרות תפקידו שהעניק לו גישה ישירה אל גדולי ישראל זצוק"ל ויבלחט"א, מעולם לא ביקש ר' משה שררה לעצמו. מי שהיה יכול לשבת ברומו של עולם, בחר להמשיך לשבת בחדרו הקטן והצנוע במשרדים ברחוב שומר הכותל בירושלים, המקום בו מתקבלות ההכרעות המשפיעות על עתידה של היהדות החרדית על ידי חברי מועצת גדולי התורה.

מלבד הימים בהם מתקיימים במקום כינוס לצדיקים הנאה להם ונאה לעולם, כבר לא מתקיימת פעילות במשרדי הוועד הפועל שבעבר היו שוקקי חיים בפעילות אגודאית עניפה, הן פעילות החסד של ארגון נשי אגודת ישראל, והן בשאר הפעילויות שיצאו ממשרדי הוועד הפועל. בשנים האחרונות, בעקבות שינויים פנימיים באגודה, אשר עליהם לא נרחיב כעת, הפכה למפלגה פוליטית בלבד, תוך הזנחת חלקיה האחרים.

כתוצאה מכך, נדיר למצוא היום אגודאיסטים אמיתיים כמו שהיה ר' משה גבירץ. יהודי שחדור בליבו עד עצם הנפש פעילות ללא גבול למען עקרונותיה של תנועת אגודת ישראל. "להחיות את המושג ההיסטורי כלל ישראל, הנישא על ידי התורה שהיא נשמת חייו, ולהגשימו על ידי אגודת ישראל בעולם התרבותי של ימינו, ובעזרת כל המכשירים הטכניים שיעמדו לרשותנו", כפי שהכריז מנהיגה הראשון של אגודת ישראל, יעקב רוזנהיים.

למרות הכל, כאשר במהלך כינוס מועצת גדולי התורה היו ניגשים אל ר' משה בחורים ואברכים המגיעים למקום על מנת לקיים את הפסוק "והיו עיניך רואות את מוריך" וביקשו ממנו לשמוע מעט מאוצר הידע העצום ששמר בזיכרונו מההיסטוריה של אגודת ישראל בארץ הקודש ומזיכרונותיו מגדולי ישראל זצוק"ל, היה ר' משה נענה בחפץ לב, על מנת להעביר את הלהט האגודאי אל הדור הבא, ולו במעט.

בין הצעירים הסקרנים שהיו מטרידים את ר' משה בבקשה לאשר להם האם סיפור פלוני אכן נכון והאם הוא יכול להשלים פרטים למעשייה אלמונית, היה גם כותב שורות אלו. לא פעם הייתי מתעכב אחרי כינוסי המועצת לשוב לעבודתי, על מנת לשוחח עוד כמה דקות עם ר' משה. רבים מסיפוריו התאימו עם דברים ששמעתי מסבי ז"ל, שהיה פעיל באגודת ישראל בארה"ב בשנותיו הראשונות של ר' משה כמזכיר הוועד הפועל.

לקראת חג הפסח לפני שנתיים, פניתי אל ר' משה בבקשה כי יסכים להתראיין למגזין החג המושקע שעשינו אז לתועלת גולשי האתר. ר' משה נענה בשמחה וכך זכיתי לשהות במחיצתו במשך שעות ארוכות, יומיים ברציפות, ולהחכים עם סיפורים מופלאים מהתנהגותם של גדולי ישראל שליט"א, והן מאלו שכבר אינם חיים בינינו.

הנה קטע מתוך הכתבה כפי שפורסמה בזמנו: "במקום בו מתכנסים חברי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, אין איש היכול להכנס בשעה שהאדמו"רים החברים במועצת יושבים, דנים ומקבלים הכרעות בעניינים העומדים על סדר יומה של הציבור החרדי. גם כאשר חברי הכנסת, או רבנים אחרים נקראים אל הקודש על מנת למסור דיווח מהשטח או את נקודת מבטם על האירועים השונים – יישבו האדמו"רים ויאזינו להם, אך את הדיון על דבריו ואת ההכרעה הם יקבלו רק לאחר שייצאו מן החדר.

"מרוב התרגשות", משחזר הרב גבירץ, "כלל לא שמעתי מה נאמר בזמן שהייתי בפנים. לאחר הכינוס, ניגש אלי מזכיר המועצת דאז, רבי חיים שלום פרוש זצ"ל ואומר לי: אתה מבין איזה מחמאה קיבלת עכשיו ממרן הבית ישראל זצוק"ל? הוא קרא לעבר הגר"י סרנא – כאשר ר' משה בפנים, אתם יכולים להמשיך לדבר. 'דבר כזה עוד לא היה', אמר לו הגרח"ש פרוש". בהמשך הראיון הרחיב לספר על התקופה בה היה הנהג של גדולי ישראל וליווה אותם בדרכם לכינוס המועצת.

את פעילותו הציבורית המוכרת באגודת ישראל, התחיל ר' משה בשנת תשי"ב, כאשר התקבל לעבודה אצל שר הסעד הרב החסיד רבי יצחק מאיר הכהן לוין נשיא אגודת ישראל וחתנו של כ"ק האדמו"ר אמרי אמת מגור. בזמנו, כאשר מונה לאחד ממזכירי הוועד הפועל, היה זה גוף בעל עוצמה רבה שניהלה את כלל הפעילות של אגודת ישראל בעולם.

לסיום, הנה קטע מתוך מאמר שכתב ח"כ ישראל אייכלר על ר' משה גבירץ:

השבוע הלך לעולמו יהודי יקר שרוב הקוראים לא שמעו את שמו. אבל בתפקידו המינהלי הוא היה סמל לכוח האחדות וחולשת הפירוד. הוא היה ונותר מזכיר נאמן ומסור בועד הפועל העולמי של אגודת ישראל, במשך למעלה משישים שנה. אצטט ברשותכם כמה משפטים מתוך דברי ההספד שנוגעים לסוד כוחנו באחדותנו, מול הרוב הציוני, לא פחות מאשר זה נוגע למזכיר הועד הפועל של אגודת ישראל.

"רק חוט פשוט וחזק יכול לאחד את כל היהלומים למחרוזת אחת מאוחדת" – אמרנו.

רבי משה גבירץ מזכיר הועד הפועל העולמי של אגודת ישראל ראה עצמו באגודת ישראל כמו חוט פשוט בלבד. מה תפקידו של חוט? החוט אינו מחשיב את עצמו לכלום. אבל הוא חודר לתוך אבנים קשות ויקרות ומקשר אותם למחרוזת גדולה. על ידי חור קטן בלב, החוט מקשר ומחבר בין יהלומים אבנים טובות ומרגליות לשרשרת אחת גדולה של מחרוזת פנינים. כשהחוט חזק, כל השרשרת מחזיקה מעמד שנים רבות. אם החוט מתרופף, כל השרשת עלולה להתפרק לגורמים קטנים. רבי משה היה חוט השני של הועד הפועל העולמי, שעבר בין כל חלקי אגודת ישראל בארץ ישראל ובאירופה ובאמריקה על כל אבניה ופניניה, בשישים שנה האחרונות.

הוא היה שליח נאמן ליישם את המטרה של 'אגודת ישראל'. המטרה נכתבה כבר לפני מאה ושש שנים כשהוקמה האגודה בקטוביץ בשנת תרע"ב: "לפתור ברוח התורה והמצוות את כל השאלות שתעלינה יום יום על הפרק בחיי עם ישראל". רבי משה דבק באגודת ישראל לפני למעלה משישים שנה, עוד מימי היו"ר של הוועד הפועל העולמי, הרב יצחק מאיר לוין זצ"ל. הוא הכיר את כל הדורות של האגודה בארץ הקודש על כל מאבקיה הציבוריים. הוא ניסה לשמר את רעיון האחדות של אגודת ישראל, באיחוד כל הסיעות והפלגים, כל הזרמים והקבוצות מכל הארצות לאגודה אחת. זה היה התפקיד שלו כמזכיר הוועד הפועל העולמי.

זכורני כינוסי הענק של האגודה, בארץ ושל ועד הפועל בארץ ובחו"ל. הכנסיה שעוררה רעש גדול והכינוסים שגרמו לאחדות בין כלל ישראל, גם כשהיה הר געש ציבורי מסביב. גם בשעות משבר ופילוגים, הוועד הפועל העולמי נותר אי קטן של רוגע ושלוה. מקום שבו מתאחדים אנשים כל כך שונים ודעות כל כך מנוגדות, מיוצאי גרמניה ועד יוצאי פולין, מיוצאי הונגריה עד ילידי אמריקה, מיהודי ליטא עד ירושלמים מדורות. רבי משה זכה לארח במשרדי הועד הפועל את מועצת גדולי התורה שנים רבות. הוא התנהג בענווה ופשטות גדולה, כמזכיר ותו לא. למען כל אלו שזכה ללחוץ את ידם, הוא פעל למלא את שליחותו הצנועה בענוות חן.

מיהודי כזה אנו יכולים ללמוד התבטלות בפני גדולי תורה. בכל התקופות, בכל מצב, היה רבי משה כעבד נאמן לגדולי התורה, גם בעת זקנותו. הוא היה עומד ברעד לפני מרנן האדמו"רים שליט"א, כבחור צעיר ואברך צורב, בדחילו ורחימו, למרות שכבר עמד בקשר אתם במשך עשרות שנים.

עיני ראו איך רבי משה כיבד את כל האדמו"רים הגדולים והרבנים שהגיעו למועצת גדולי התורה. הוא התכונן בדחילו ורחימו וניצב כחייל בשער הועד הפועל ונרעש וניגש נרגש לקבל כל אחד מהם בהכנעה. הוא ידע לשמור על המאחד בין הרבה פרטים להפכם למחרוזת אחת.

"רבי משה לא עזב את אגודת ישראל, ואגודת ישראל לא עוזבת אותו. הוא היה תמיד מתפלל ומבקש שיעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם. לך ובקש אצל גדולי ישראל שהכרת, שהעם היהודי בכלל והחרדים לדבר ה' בפרט, ישכילו לשמור על כוח האחדות בין שונים. לבל יקרעו את החוט המקשר את כולנו על אותו חוט שני של מחרוזת הפנינים. כי רק בכוח אחדות הלבבות, עם כל חילוקי הדעות, נוכל למלא את יעדיה של אגודת ישראל לפתור ברוח התורה והמצוות את כל השאלות העולות על הפרק".