ממתק לשבת עם הרב נחמיה וילהלם, שליח חב"ד בנגקוק - תאילנד

נער צעיר ישב פעם אצל סבו העשיר וביקש לדעת כיצד התעשר, סיפר לו הסבא "כשהייתי ילד קטן נפטרו הורי, נותרתי לבדי והייתי רעב ללחם, ראה אותי איש טוב ונתן לי תפוח, התפוח היה מאוד יפה והחלטתי למנף אותו ניקיתי את התפוח עד שהיה מבריק נעמדתי בשוק והצעתי אותו למכירה, עבר מישהו וקנה אותו בעשר רובל, בכסף זה קניתי שני תפוחים יפים וגם אותם הברקתי ומכרתי אותם בכפול, וכך מיום ליום התרחב הדוכן שלי, יום אחד הודיעו לי שהדוד שלי נפטר והוריש לי את כל כספו וכך התעשרתי…"

הסבא המשיך ואמר לנכד "בטח תחשוב שסתם בזבזתי את זמני במכירת תפוחים, אבל החבר של הדוד סיפר לי שנים אחר כך שהדוד החליט להוריש לי את כספו רק אחרי ששמע שאני מתאמץ ועובד קשה לפרנסתי.

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על הציווי "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת לה' אלוקיך" לומדים חז"ל שגם העבודה בששת הימים היא ציווי אלוקי אלא שעל האדם לזכור שגם העבודה שהוא עושה במשך השבוע היא רק כלי לברכת השם ובסופו של דבר ברכת השם היא תעשיר, יכול אדם לומר אם השם מפרנס אותי הרי הוא יכול לעשות את זה בלי עבודתי, למה שאתאמץ? באה התורה ומזכירה לי שיש ציווי לאדם לעבוד וכפי שנאמר "אשר ברא אלוקים לעשות" הקב"ה נתן לנו עולם שעלינו לעבוד בו ולתקנו ועל האדם לזכור שהוא אמנם צריך לעשות את התלוי בו ובסופו של דבר ברכת השם היא תעשיר.

את הציווי על העבודה במשך השבוע והמנוחה בשבת כתבה לנו התורה תוך כדי הציווי על מלאכת המשכן כדי ללמד אותנו שגם בעבודת האדם ביום יום ביכולתו להשרות את השכינה בכל מעשה ידיו אם רק יעשה את זה בצורה הנכונה ובאמונה המלאה שכל עבודתו היא רק ככלי לברכת השם.

יהי רצון שנזכור את תפקידנו ועבודתנו בעולם ונזכה לראות את ברכת השם בכל מעשה ידינו כדרך להפיכת העולם למקום טוב ומושלם יותר וכהכנה לביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.