היה פעם עני שהיה עובד בשדה מבוקר ועד ערב והיה מרוויח בקושי כדי להביא מעט לחם הביתה. אבל אף פעם לא התלונן ותמיד היה שמח בחלקו.
יום אחד, הגיע אליו אדם שהיה נראה ערבי ובירכו לשלום. אתה אדם חרוץ שעובד קשה" הקב"ה החליט להעניק לך עושר שיספיק לשש שנים. מתי תרצה לקבל את העושר? עכשיו או מאוחר יותר?".
"אין לי זמן להלצות" אמר העני והמשיך בעבודתו. למחרת שוב הופיע הערבי. "אתה עדיין עובד קשה! מחכה לך עושר גדול שיספיק לך ולמשפחתך לשש שנים. מתי תרצה לקבל את הכסף?"
"אמרתי לך כבר אתמול אני עסוק ואין לי זמן לבדיחות. אנא עזוב אותי במנוחה", הגיב גם הפעם העני. אך ביום השלישי שוב הופיע הערבי. הפעם העני ביקש ממנו לשוב למחרת כי ברצונו להתייעץ עם אשתו. "איזה אדם מוזר הגיע אליי כבר שלושה ימים ומבשר לי שהשם רוצה לשלוח לנו אוצר שיספיק לנו לשש שנים. הוא רוצה לדעת מתי נרצה את העושר", סיפר האיש לאשתו בערב. "תגיד לו שאנחנו רוצים לקבל את העושר כעת, מבלי להמתין", ייעצה האישה לבעלה.
קיים האיש את עצת אשתו ולמחרת הוא העביר לערבי המוזר את החלטתו. "יפה עשית", הגיב האיש. "תחזור הביתה ותגלה שכבר התעשרתם בעושר גדול," אמר. הוא נכנס אל הבית כשאת פניו מקבלות קריאות שמחה. "אבא, אימא, תראו מה מצאנו בחול", קראו הילדים בהתלהבות. הייתה זו תיבת עץ גדושה ביהלומים ובמטבעות זהב.
"הודו לה' כי טוב!", קראו כולם בהתרגשות. "מהיום ואילך לא נחווה עוד מחסור, נוכל לחיות כאנשים עשירים!".
"רגע, רגע", עצרה האם את פרץ ההתלהבות. "זהו כסף שקיבלנו משמיים, אך עלינו לחלק ממנו לצדקה, לתמוך בעניים ובנזקקים בעירנו." היא שלחה את בנה להביא פינקס ועט וציוותה עליו לרשום מדי יום את סכום הכסף שהם נתנו לצדקה באותו היום.
חלפו שש שנים ושוב הופיע הערבי. הפעם ידע האיש כי אין זה אלא אליהו הנביא שהתחפש לערבי. "שש שנים חלפו מאז שנפגשנו, הגיע הזמן שתשיב את הרכוש שקיבלת", אמר לאיש. "כפי שהתייעצתי עם אשתי כאשר קיבלנו את הרכוש, כך ברצוני להתייעץ עמה שוב. אנא שוב מחר", ביקש האיש.
האישה העניקה לבעלה את הפינקס בו נרשמו כל מעשי הצדקה שלהם במשך ששת השנים שחלפו. "אנא הראה זאת לאליהו הנביא ואמור לו: אם הינך מכיר אנשים שיעשו שימוש טוב יותר בכסף, הענק להם אותו!".
הביט אליהו בפינקס ואמר: "אכן, השכלתם להשתמש בכסף כמו שצריך. רכשתם מזון לרעבים, חילקתם בגדים לעניים ופתחתם את ביתכם לאורחים. לא רק שהרכוש לא יינטל מכם, בורא העולם יוסיף לכם כהנה וכהנה". וכך היה. האיש ואשתו הוסיפו לחיות בעושר והמשיכו לעזור לאחרים עד סוף ימיהם
פרשת ראה נקראת תמיד סמוך לראש חודש אלול או ממש בראש חודש כמו השנה, ידוע שיש קשר בין הפרשה ובין הזמן בו היא נקראת. בפרשת ראה מצווה עלינו התורה על מצוות הצדקה "כי יהיה בך אביון… לא תאמץ את לבבך… פתוח תפתח את ידך".
ובאמת הרמב"ם כותב שבימי חודש אלול והימים הנוראים "נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה", למה דווקא להרבות בצדקה בחודש אלול יש עוד הרבה מצוות?מ חז"ל אומרים שכל העולם מקבלים את השפע מהקב"ה בצדקה ורק הצדיקים מקבלים בזכות עצמם כי כל העולם לא באמת ראוי לקבל כל כך הרבה טוב והקב"ה עושה איתנו צדקה ונותן לנו למרות שלא תמיד מגיע לנו, לעומת הצדיקים שהם אכן זכאים לשפע בזכות המעשים הטובים שלהם.
לכן כשאנחנו באים לבקש מהקב"ה שפע לשנה הבאה אנחנו צריכים להרבות בצדקה וזה מעורר את הקב"ה לנהוג בנו מידה כנגד מידה ולתת לנו גם צדקה בשפע. ולכן אנחנו גם מרבים בתפילה בחודש אלול כי אנחנו יודעים שבמעשים בלבד לא בטוח שמגיע לנו כל מה שאנחנו מבקשים אבל כשנוסיף בצדקה ונתפלל להשם הוא אכן יעשה איתנו חסד ויכתוב אותנו לשנה טובה ומתוקה שנה של גאולה וישועה לכל עם ישראל.
שבת שלום וחודש טוב
הרב נחמיה וילהלם
בית חב"ד בנגקוק תאילנד
