צילום: דוברות הכנסת - עדינה ולמן

"עומד כאן כיליד העיר אשקלון": השר אביטן בנאום ראשון בכנסת • צפו

השר לשירות דת נאם לראשונה במליאת הכנסת: "גדלתי בבית רבני בהתיישבות. אבא רב, בית שהכיל בתוכו את בני המושבים של ההתיישבות העובדת, את הקיבוצים, אנשים ללא הבדל בין מעמדות, בית שהכיל בתוכו אורחים גם מי שאינם בני ברית"

השר לשירות דת יעקב אביטן מש"ס נאם היום לראשונה במליאת הכנסת ואמר כי "אני עומד כאן בפעם הראשונה כיליד העיר אשקלון. גדלתי בבית רבני בהתיישבות. אבא רב, בית שהכיל בתוכו את בני המושבים של ההתיישבות העובדת, את הקיבוצים של השומר הצעיר; בית שהכיל בתוכו אנשים, נשים ללא הבדלי מגזרים, מעמדות; בית שהכיל בתוכו אורחים, גם מי שאינם בני ברית. כולם בבית אחד, גדלו בחממה אחת. את הדרכים של אבא ראינו וככה גדלנו".

"טרם נקראתי לבוא לכאן, לבית הגדול הזה, על ידי מועצת החכמים בראשותו של מרן הרב החכם שלום כהן, שהשם יאריך ימיו בטוב, ובראשותו של התנועה, שאתם מכירים אותו וטיפה על החיים שלו, למען כלל המדינה, למען כל אחת ואחד – אנחנו באותה שיחה ערב כנסתי לתפקיד, הוא אומר לי כמה דברים שאיתם נצעד. בראש ובראשונה, הוא הזכיר לי ואמר לי, שר הפנים והנגב, הגליל והפריפריה, הרב אריה דרעי, יושב-ראש התנועה: אני רוצה שתזכור דבר ראשון את צו הנביאים. צו הנביאים לא מתייחס למעמד. הוא מתייחס לכל אדם, ואת זה אנחנו אומרים בתפילת יום הכיפורים: הלוא פרוס לרעב לחמך, ועניים מרודים תביא בית; כי תראה ערום וכיסיתו, ומבשרך לא תתעלם. לא כתוב שם אם זה אישה, אם זה איש, אם זה גר, אם זה כל אדם – פרוס לרעב לחמך. צריך לדאוג לכל אדם באשר הוא אדם".

"ואז הוא הזכיר לי את דבריו של רבי עקיבא, שכולם נזכרים בהם: ואהבת לרעך כמוך. אבל זה לא השיא של רבי עקיבא. השיא של רבי עקיבא הוא: חביב אדם שנברא בצלם, וכל אדם באשר הוא אדם, ולא משנה מה מוצאו, מה מינו. וזה התפקיד שלנו. ובתפקיד הזה אנחנו מקבלים יהדות שהיא מאהיבה. בראש ובראשונה, זו האהבה בינינו, ואחדות בינינו, והשלום בינינו, כיוון שעם ישראל אומר את זה למרגלות הר סיני לא בשביל לקבל תורה, אלא בשביל: ויחן שם ישראל כנגד ההר; להיות כאיש אחד בלב אחד".

"ואת זה אני אומר לחברי הכנסת. אנחנו באים מבית המדרש. ובית המדרש כולו מלא מחלוקות. כל בית המדרש הוא מחלוקת. מי שלא בא מבית המדרש, הוא לא מבין מה כוחה של מחלוקת. רק מחלוקת מרבה את הדעת ואת החוכמה ואת הבינה. אבל החוכמה של בית המדרש שהיא שלאחר המחלוקת – מסתיימת באהבה. את והב בסופה. בסוף יש אהבה, וזו החוכמה. לקבל את ההכרעה. גם אם אני לא מסכים לה, גם אם אני מתנגד לה, גם אם זה לא מתאים לי, אני לומד לקבל את הכרעת הרוב. אחרי רבים להטות. וזו יהדות מכילה ואוהבת. כך זה גם הדברים שאמר הרב אריה. הוא הביא אותם בשם הרב עובדיה יוסף מהכתובים", דברי אביטן.

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *