"מרכז האש": מהמודיעין ועד לחיסולים • מוקד העצבים של 'שומר החומות'

"חיל האוויר סיכל מטח רקטות לעבר אשקלון", את הדיווח הזה שגולשנו בטח זוכרים היטב מהדיווחים השותפים במבצע 'שומר החומות'. בדרך כלל אחרי מספר דקות דובר צה"ל ישתף אותנו בתיעוד מכוונת המטוס בו ניתן לראות משגר רקטות שהופך לכדור עשן שחור.

בזמן מבצע ובשגרה, סיכול כזה הוא בדיוק מה שבצבא ובדרג המדיני שואפים להגיע. בחסדי שמים הוא מונע נזק ישיר ועקיף לישראל מחד, ומסב נזק "נקי", כל עוד אין חפים מפשע בסביבה, לצד התוקף. בסיכול מסוג זה, מלבד הפגיעה במשגר, ולעיתים אף בחוליית הטרור שמפעילה אותו, בצד הישראלי מצילים חיי אזרחים תמימים, אין צורך לשגר טילי יירוט שעלותם יכולה להגיע למיליונים במתקפה בודדת, אך חשוב לא פחות זאת העובדה שלא מופעלת התרעה – אזעקה שעצם שמיעתה פוגע בנפשם של רבים כל כך ביישובים המותקפים.

לסיכולים האלה אחראית יחידה מיוחדת שהוקמה בפיקוד הדרום בצה"ל כחלק מהפקת הלקחים ממבצע 'צוק איתן', אז הבינו בפיקוד כי יש צורך לגוף שיהיה אמון על תכלול התקיפות ברצועה, ויעשה סדר בין הגופים השונים המשתתפים בכל תקיפה.

מרה"ש

'מרכז האש', או אם תרצו בקיצור הצה"לי – מרה"ש. ממוקם בעיר העתיקה בבאר שבע ומורכב מקצינים בכירים, כולם בעלי ניסיון רב ולמודי מלחמות. תפקידם העיקרי הוא לקבל את המידע שמצטבר מכלל הגורמים במערכת הביטחון הישראלית שמסוגלים לספק זאת ולקבל החלטה האם, מתי ואיך לתקוף את היעד.

מרכז האש מורכב מכלולים, כשכל מכלול מקבל את היעד עליו הוא אחראי. על האחד תוטל המשימה להביא לחיסולם של בכירי ארגוני הטרור, האחר יעסוק בתקיפת המנהרות. מכלול התקיפה, שעם מפקדו, סגן אלוף (במיל') ע' אנו מקיימים ראיון מיוחד, עסק במהלך רוב ימי הלחימה בשומר החומות במאמץ עיקש למנוע מארגוני הטרור לשגר רקטות לעבר מרכזי אוכלוסייה.

סגן אלוף ע', בתחילת העשור השישי לחייו, יעסוק בשגרה בתחום החינוך, "אני עוסק בתחום החינוך בעירייה בדרום", יספר בהמשך בגאווה לא פחות מתפקידו החשוב בימי המילואים שלו. אולם מרגע שהמתיחות השוררת בדרום מגיעה לכדי הסלמה, הוא מתייצב במרכז האש ועסוק בקבלת החלטות גורליות.

למעשה, המכלול זה הדרג שמקבל את החלטות בחזית המבצע. הם פועלים לפי הנחיות הדרג המדיני ומתווה את הכיוון והמטרות שאליהם צריך להוביל את המערכה, אך ההחלטות השוטפות מתקבלות בחדר המצב של המכלול.

"אם מתקבל מידע על חוליה שבדרך לשגר רקטות זה לא יעלה לדיון במטכ"ל ובטח שלא בדרג המדיני", הוא נמסה להסביר את משמעות ההחלטות שמתקבלות בחדר המצב עליו המופקד, "סביב השולחן יושבים נציגים מכלל הגורמים – אנשי חיל האוויר, תותחנים, מודיעין ונמצאים בשיתוף פעולה הדוק עם שב"כ וזרועות הביטחון הרלוונטים. אנחנו מעבדים את המידע ואת ההשלכות של הפעולה אותה אנו רוצים לסכל ומוציאים תוכנית פעולה".

ההחלטות שם נוגעות לחיי אדם ולעיתים אף לחפים מפשע שבארגוני הטרור משתמשים בהם כמגן במטרה להרוג אזרחים ישראלים, "כשמתקבל מידע על כוונה לשגר מטח לאשקלון, יחד איתו מתקבלים פרטים רבים שעליהם צריך להכריע ולבנות תוכנית סיכול – מה עוצמת הכוח שנפעיל במקרה שהמטח משוגר מתוך ריכוזי אוכלוסייה. מצד אחד אנחנו עושים הכול כדי למנוע פגיעה בחפים מפשע, אך קודם כול ניקח בחשבון את חיי הישראלים שעלולים להיפגע".

ההחלטה להרוג

חדר המצב מורכב מקבוצה של קצינים, או כאלה שלפחות ברמה של קצינים. בדרך כלל תמנה הקבוצה בין 5 ל-15 בכירים, כל אחד מהם מבין בתחום מסוים – אחד איש מודיעין שידע להעריך את איכות המידע, האחר יספק את המידע הנחוץ לעוצמת האש שצריך להפעיל, בכיר נוסף יעדכן על יכולות הפעולה של חיל האוויר במקרה. על כולם יפקד סגן אלוף ע' שידע לתכלל את כל המידע לכדי פעולה ממשית.

"כל אחד יודע להפעיל את החלק שלו בתוך הפזל", הוא מסביר ומפרט, "יש אחד שיעבוד מול מפעילים של אמצעי מודיעין והוא יודע בדיוק איך להפעיל אותם ומה החומר שהוא רוצה לקבל מהם. האחר מבין בניתוח המידע". אחרי שהמודיעין מגובש החומר עובר לצד אחר של חדר המצב בו מוצבים חיילים וקצינים שהבנתם היא בתקיפת המטרה, "הם יוציאו תוכנית מסודרת איך לתקוף, כמה כוח להפעיל, אם איזה פצצות כדאי להשתמש בתקיפה הרלוונטית", מסביר סגן אלוף ע'. לדבריו, הקצינים יעמדו בקשר עם הכוח שמבצע את המשימה גם בשעת מעשה ולמעשה תפקידם לוודא שהמשימה הושלמה.

במרכז החדר יושב סגן אלוף ע' יחד עם מספר יועצים שמחליטים האם להוציא את התקיפה לפועל לפועל. אני תוהה אם הם נתקלים במקרה שהשלכותיו יכולות להיות ארוכות טווח הן מבחינה צבאית והן מבחינה מדינית. סגן אלוף ע': "יש לנו סמכות מוגדרת עד גבול מסוים, במקרים כאלה אנחנו יכולים רק להמליץ ולהעביר את ההחלטה לדרגים גבוהים יותר".

הוא יחלק את יומו בין מנוחה לפיקוד על המכלול, "מנוחה זה מרכיב חשוב כשהתפקיד שלך הוא לקבל עשרות החלטות בשעה שלרובם יש משמעות של חיים ומוות", הוא מסביר. שגרת יומו בעת מלחמה מתחלקת באופן שווה – 12 שעות של פיקוד על המכלול ו-12 שעות בהם הוא חוזר לביתו למנוחה והתרעננות.

"צריך הרבה מאוד משאבים נפשיים כדי לעמוד בלחץ, זו עבודה אינטנסיבית במשך שעות ארוכות כשבהן צריך לקבל החלטות לא קלות", מוסיף סגן אלוף ע', "כשאתה מחליט לחסל מפקד חוליית שיגור ואתה יודע שבזמן החיסול ימותו שלושת ילדיו זה לא פשוט, זה דורש אנרגיות נפשיות רבות".

"בריכוז חייב להיות גבוה", הוא מסביר, "הדרג המדיני מוריד אלינו החלטות אחרי שיקול רב והן חייבות להיות מבוצעות באופן מדויק. הם ממש מתכוונים לדברים שהם אומרים ותפקידנו להיות מרוכזים במאה אחוז כדי לא לשנות ולגרום נזק".

"אתה רואה עד לכאן את פטריית העשן"

במכלול האש לא נחים לרגע. ביום שמסתיים סבב לחימה בעזה יעברו החיילים לשיפור בנק המטרות של צה"ל לקראת הלחימה הבאה. הם כמובן יבצעו תחקיר על התפקוד במבצע האחרון כדי להמשיך להשתפר, אך יעסקו בעיקר באמונים ואיסוף עוד ועוד מטרות תקיפה.

את מרכז חייו העתיק סגן אלוף ע' (51) לדרום, בין היתר כדי להיות קרוב לבסיס בעת מלחמה. בימי השגרה הוא עוסק בתחום החינוך בעירייה בדרום וכשהוא נקרא למילואים הוא יחזור באחת ללחימה מבוקר עד ליל.

לקראת סוף הראיון אני שואל אותו על הפן האישי בניהול החמ"ל במהלך 'שומר החומות'. סגן אלוף ע' מצביע מיד על הנקודה שמבחינתו היא רגע השיא בימי המלחמה, "כשאתה מוציא תקיפה לסיכול מטח לעבר אשקלון ורואה שמיד אחרי תקיפת חיל האוויר מתרחשים במקום פיצוצי משנה פטריית עשן ענקית עולה מהאזור, אתה מבין שברגע זה מנעת ירי לעבר אזרחים וכנראה הצלת רבים מהם. זו תחושת סיפוק אמיתית".

"אנחנו מרגישים את התפקיד המרכזי שלנו במבצע האחרון, אני יכול לומר שהחבורה המצוינת שעובדת איתי השפיעו בהחלטות שקיבלנו לא רק על המבצע עצמו, אלא גם על ההרתעה של האויב". הוא מיד מדגיש את העובדה שהם יוצאים מהמבצע בידיעה ברורה שההחלטות היו שקולות ומוסריות, "אם יש שני דרכים לבצע את המשימה ולהגן על ישראל, ובאחת מהן יהיה פגיעה בחפים מפשע  – תמיד נשקיע את כל מאמצנו שאלה לא ייפגעו".