המנוח נולד וגדל באיספהאן שבאיראן להוריו שהיו צדיקים יראים ושלמים. אביו ר' אהרון זצ"ל למד אצל רבה של איראן רבי אלעזר רבני זצ"ל, בבית זה גדל וספג תורה ויראת שמים עם אהבת תורה והערכה לתלמידי חכמים.
בילדותו עם השנים, עבר יחד עם הוריו להתגורר בעיר הבירה "טהרן" שם היה צועד עם אביו לבית הכנסת הגדול להתפלל מידי יום ביומו ובשבתות קודש. בחודש הרחמים והסליחות היה משכים קום עוד לפני אשמורת הבוקר וכך היו צועדים לבית הכנסת לאמירת הסליחות.
בגיל צעיר התייתם ועול קושי הפרנסה נפל על צווארו, היה עובד קשה ומסתובב מעיר לעיר עם חבילות בדים וטקסטיל למכור, על מנת להביא פרנסה הביתה להקל מעל אימו ואחיו הקטנים.
בשנת תשכ"ד יחד עם רעייתו ושלושת ילדיו הקטנים עלה לארץ שכה היה נכסף אליה ומיד ברדתו מהמטוס התכופף ונשק באדמת ארץ הקודש כשדמעות זלגו מעיניו.
בתחילה השתכן במשך שנים ברובע א' באשדוד. את תפילותיו קבע בבית הכנסת הצריף לעולי אירן ועם השנים בנו בית כנסת במבנה קבע ברובע ב', שם היה חזן שנים רבות ללא תמורה על מנת לזכות את הרבים. כשהחל מנין עם הנץ החמה הקפיד להתפלל אך ורק בזמן הנץ החמה כאשר היה מגיע מעשרה ראשונים לבית הכנסת וכך השתדל לנהוג בכל ימיו.
הדבר הראשון שדאג זה לחינוך הטהור לילדיו ובנותיו שהכניסם לישיבות ולבית הספר בית יעקב "אבות" והמשיכו בסמינר בירושלים כשחינוך הטהור היה מראש מעייניו יחד עם רעיתו שתחי'.
היה קובע שיעורי תורה בבית הכנסת המפורסם "אביר יעקב" ברובע א', ששם היה מתפלל הגה"צ רבי מכלוף אבוחצירא זצ"ל ראב"ד מארכש ולפני תפילת ערבית היה מתקיים שיעור קבוע בהלכה מפי הגאון רבי יצחק אברג'ל בעל ה"ברכת יצחק" ורו"כ "תורה וחסד" ובית הכנסת היה מלא וגדוש בציבור שהשתתף בשיעורים.
יום שבת קודש אצלו היה יום שהיה נכסף אליו מיד בתחילת כל שבוע, היה מענג את השבת בזמירות שבת בכל הסעודות עם דברי תורה מתוך הספרים "אהבת חיים" ועוד, היה מתפלל מוקדם בערב שבת עוד מפלג המנחה והיה קם לנץ החמה בשבת בבוקר וראו את צהלתו ושמחתו על פניו בכל יום השבת.
כשהגיע עולה חדש, הציעו לו עבודות עם משכורת מכובדת, אך העבודה כללה גם את יום השבת וכששמע על כך, אף שנתקבל לעבודה, מיד ביטל ולא הסכים בשום אופן לעבוד במקום שיש בו חילול שבת, וכך במשך שנים עבד לפרנסתו בעמל וביזע כפועל בנין, למרות שקיבל משכורת זעומה ובעבודתו חישב שהוא מקיים את ישוב ארץ ישראל.
לפרנסתו פתח חנות ירקות ברובע ב' ושם זכה שהאדמו"ר רבי מאיר אבוחצירא זצוק"ל היה רוכש ממנו ירקות כשהיה שולח את הרבנית ע"ה ולא פעם היה מביא לביתו את ארגז הפירות והירקות, כדי שהרבנית ע"ה לא תטרח וכך היה זוכה לברכותיו של הצדיק וגם בניו זכו לברכותיו.
בשנת תשל"ג שזו היתה שנת שמיטה, היות ובעיר לא היה חנות לממכר ירקות שמיטה ולא ידעו על כך, הדבר כאב לו וכך שכר טנדר גדול כשאליו מצטרף איש החסד הרב אלעזר הנפלינג ונסעו לעזה, שם נפגש עם סוחרים ערביים בשוק ורכש משם ירקות ופירות מיבול נוכרי ודאי, והביאו לאשדוד לחנות. כך ציבור בני התורה שומרי התורה והמצוות הגיע לחנותו ורכשו בשנת השמיטה באופן קבוע ממנו, משום שידעו שהוא מקפיד על כל הלכות שמיטה כהלכה. גם הרבנים וראשי הישיבות היו קונים רק ממנו וכך המשיך גם בשמיטה הבאה בשנת תש"ם ומכר בקרית הרב אברמסקי בדירה פרטית למרות שכמעט ולא היו לו רווחים.
בין מידותיו הרבים היה איש חסד בהצנע לכת, היו משפחות בני תורה שהיה מכין עבורם ארגז פירות וירקות לפני שבת והיה מעניק להם כל שבוע בחינם במאור פנים ובשקט.
אחת המידות שהיו בולטות זו מעלת השתיקה, במשך כמעט כל ימיו נצר את לשונו ומיעט בדיבורו וכ"ש שודאי שלא היה מדבר על הזולת ולא לשמוע, על כן מעולם לא הכניס לביתו שום עיתון כדי שלא יכשלו ח"ו בדיבורים על אישים שונים או רבנים מתוך הקריאה בעיתון. בבית הכנסת היה זהיר מאוד שלא לדבר בבית הכנסת שיחת חולין, מרגע שהיה נכנס עד צאתו, לא היה מדבר מילה אחת של חולין, היה יושב במקומו ביראת כבוד ומכבד תלמידי חכמים בהכנעה גמורה והיה קם בפני כל תלמיד חכם או בן תורה ולא משנה באיזה גיל הוא, וכל זה מתוך שהיה טבועה בו מידת הביטול והכבוד לתלמידי חכמים מאז קטנותו ואת דרך זו הנחיל לילדיו.
באחד הפעמים שמרן הגר"ע יוסף זצוק"ל הגיע למסור שיעור בעיר אשדוד, זה היה בבית הכנסת אגודת "אהבה ואחוה" של מקורבו הרב יוסף והבה זצ"ל והשתתף בשיעור. בתום השיעור נעמד כדי לנשק את ידיו ומרן זצוק"ל הזדרז לצאת ואז נעמד מולו וביקש סליחה שאולי עיכב את מרן והשיב לו בהארת פנים "סלחתי כדברך". שנה לפני פטירתו של מרן זצוק"ל זכה להשתתף בשמחת ברית מילה לבן משפחתו כשמרן זצוק"ל ישב סנדק, לאחר הברית זכה לברכה ממרן והיה שמח שמחה גדולה באותו יום.
היה מוקיר ורחים ורבנן כל חייו. כשזכה לחתן את ילדיו שהם בני תורה אברכים חשובים, היה נוהג במשך שנים לנסוע יחד עם רעיתו תבלחט"א לירושלים לביתם עם סלים מלאים מכל טוב מתוך הערכה שהיו בני תורה.
היה אוהב תור ומשתתף בשיעורי תורה והיה נוהג ללוות את הרבנים עד לרכב והיה ניגש לנהג ומפטיר לעברו אשרך שזכית שאתה הנהג של כבוד הרב.
לאחר שמשפחתו גדלה, הבין שרובע ב' באשדוד אינו מקום שראוי לגדל בו את ילדיו לתורה ויראת שמים ועל כן מיד רכש דירה ברובע ז' בפרוייקט חדש והיתה לו שמחה גדולה שמגיע למקום של תורה שבו קדושה וצניעות ושמירת שבת כראוי. את תפילותיו קבע בבית הכנסת הריב"ז בראשותו של הגר"מ כהן שליט"א שהעריכו מאוד, גם שם היה מקפיד להתפלל עם הנץ החמה, תפילת מנחה וערבית לעיתים היה מתפלל בבית הכנסת "זכות אריה".
בשנים האחרונות חלה, לאחרונה אושפז בבית הדר וחלה הידרדרות במצבו הבריאותי, במוצאי שבת קודש לאחר חצות לילה השיב את נשמתו הטהורה לבוראו כשהוא בן צג' שנים כשזמן קצר לפני כן ביקש כוס מים על מנת לברך שהכל… כידוע שכך היה אצל צדיקים.
בשעות הבוקר המוקדמות למחרת פשטה השמועה הקשה ברחבי העיר, המשפחה התארגנה מיד להלוויה שנערכה בשעות הצהריים. את מסכת ההספדים פתח הרה"ג ר' יוסף שיינין רב העיר, לאחריו אחיין של הבבא מאיר זצוק"ל הרה"ג ר' מאיר אמסלם רו"כ "נר יוסף" ברמת שלמה, הרה"ג ר' צמח רבינוביץ מו"צ בעיר אשדוד, המשפיע הרה"ג ר' יהודה סבח רו"כ "תפארת דוד", בנו הרה"ג ר' אהרון יום טוב הספיד בקול בוכים.
הרבנים ציינו בהספד, "וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא" – לא רק רב יוסף נפטר אלא כל הדור ההוא של אותם הנהגות קדושות וטהורות שהיו לרב יוסף מלוים את אותו דור של יראים ושלמים. רב יום טוב זצ"ל היה דמות מיוחדת של השקפה טהורה, ההפסד הוא לא רק למשפחה אלא לכל העיר כולה, ידענו שזה משפחה של יראת שמים וסמל בעבודת ד' סמל לאהבת התורה, היה גדול במעלת השתיקה אנשים בבית הכנסת אהבו להיות במחיצתו מעולם לא החזיק טיבותא לנפשיה, היה בבחינת יוסף הצדיק ובה לא סתם זכה שאשרי בניו אחריו שכולם הבנים הבנות והנכדים כולם זרע קודש בני תורה ותלמיד חכמים
עוד ציינו הרבנים שהוא הראשון שזכה למסור את נפשו עבור מצות השמיטה באשדוד במסירות נפש היה סוחב את הירקות בהתלהבות תוך כדי שהיה מציין שזה יבול נוכרי כדי שלא יכשלו בירקות של השוק והיה טורח ונוסע פעמים רבות לעזה כדי להביא ירקות וזכה ששנת השמיטה היום מלווה אותו. הרבנים קראו והחי יתן אל ליבו להתחזק בפרט במצות שבין אדם לחבירו לשבור את המחיצות ולהרבות שלום.
את מסכת הספדים חתם נכדו האברך ר' שמעון זלוף, שציין את האבידה הגדולה בהסתלקות של דמות קדושה וטהורה צנוע ומעלי, את ההנהגה שלו לאהבת תורה, בשם המשפחה הודה לסבתא רעיתו שתבלחט"א שעמדה לימנו במסירות נפש מיוחדת עד יומו האחרון, ביקש מחילה בשם כל בני המשפחה והמשתתפים. ושימליץ טוב בעד המשפחה ובעד כל הנאספים שהגיעו לכבוד האחרון.
לאחר אמירת הקדיש יצא מסע ההלוויה לחלקת חרדים שומרי שבת, שם נטמן בצהריים לקול זעקות שבר הנאספים בחלקה שקנה כבר עוד בחייו.
בכך נחתמו פרקי חייו של דמות מיוחדת וצנועה, אשר בחייו ביטא את מציאות עבד ד', יחד עם משוש ליבו אהבת תורה וחסד, מצוות ומעשים טובים המלווים אותו בכתר שם טוב לעולם שכולו טוב.
זכה והותיר אחריו דור ישרים מבורך, את רעיתו הצדקנית תבלחט"א בנים ובנות נכדים, נכדות נינים תלמידי חכמים, בני תורה זרע קודש אשר ברך ה' אשר הולכים בדרך התורה והמצוות.
תנצב"ה
דמות לדוגמא וסמל אשריי שזכיתי להכיר…
סבא יקר ואהוב
סבא סבא
לא ידעתי מי אתה באמת.