"מפסיקים לירות ומתחילים לדבר" – 45 שנים לסיום מלחמת ההתשה

45 שנים לאחר שנדמו הדי התותחים, חושף ומפרסם ארכיון המדינה לראשונה את ישיבות הממשלה הדרמטיות, שנערכו בימים ההם, אשר דנו בשאלה האם להיענות להצעתו של מזכיר המדינה האמריקני ויליאם רוג'רס להסכם הפסקת האש

כתבות נוספות בנושא:

רבבות במעמד סיום המחזור השני של 'הדף היומי בהלכה' של 'דרשו' בארנה • שידור חי
האדמו''ר מסקולען ירושלים במעונו של גאב"ד ירושלים
שמחת הנישואין לבן רב קהל חסידים טבריה ובת אב"ד מאקווא נתניה
דוכן העיתונים • כל שערי השבועונים על המסך שלכם

בתחילת חודש אב תש"ל (8 באוגוסט 1970) קיבלו ישראל ומצרים את הצעת האמריקנים להפסקת אש, ובכך באה לסיומה "מלחמת ההתשה" שהתנהלה משני עבריה של תעלת סואץ. מלחמה זו, שדומה שנדחקה מתודעת הציבור, התנהלה לסירוגין בחודשים אדר תשכ"ט – אב תש"ל (מרס 1969 – אוגוסט 1970) וגבתה מישראל מחיר דמים כואב של מאות הרוגים ואלפי פצועים. המצרים שלמו באלפי הרוגים, בהרס קשה של הערים לאורך התעלה ובמחיר כלכלי כבד.

מלחמת ההתשה שהפכה ל"התשה נגדית"

בתחילת חודש מרס 1969 הודיע נשיא מצרים גמאל עבד א-נאצר, כי הוא מפר את הסכם הפסקת האש בין ישראל ומצרים שנחתם לאחר מלחמת ששת הימים ביוני 1967. בכך ניתן האות לפתיחת מלחמת ההתשה, במסגרתה נרשמו תקריות אש מרובות ונמשכות בין צבאות מצרים וישראל, לצד תקריות נוספות בגבולות ישראל עם ירדן וסוריה.

ההסלמה בגבול המצרי לא התרחשה באחת. היא צברה לאורך הזמן אירועים אלימים ונפגעים ואלו גברו והולידו הרעה במצב הביטחוני. בשלב מוקדם יותר, לאחר מלחמת ששת הימים, בחודש דצמבר 1967 עוד נצפו החיילים המצרים בעת דייג אל מול חיילי צה"ל מעברה השני של התעלה. הם הופיעו ללא חימוש. שנה וחצי מאוחר יותר התלווה שר הביטחון משה דיין לסיור מפקדים ובראשו הרמטכ"ל בגזרת התעלה. בכך ביקש לעמוד מקרוב על שינוי המציאות.

במהלך מלחמת ההתשה איבדה ישראל בגזרה המצרית למעלה מ-300 חיילים. בצד המצרי עמד מניין ההרוגים על כ-10,000 חיילים. כמו כן הושלמה החרבתן של ערי התעלה המצריות שנפגעו לראשונה לאחר הטבעת המשחתת "אילת" באוקטובר 1967 ומאות אלפי מצרים נאלצו לנטוש אותן.

מסוק בהמתנה להטסת כוחות וציוד עם סיום המבצע באי שדואן. צילום משה מילנר לעממסוק בהמתנה להטסת כוחות וציוד עם סיום המבצע באי שדואן, במהלך 
מלחמת ההתשה (צילום: משה מילנר-לע"מ)

על מנת לתקף מחדש את הפסקת האש, נוסדו מספר ערוצים דיפלומטיים בין לאומיים. בתוך כך נודעו שתי תכניות מרכזיות- זו שנוהלה בחסות האו"ם ובשליחות ד"ר גונאר יארינג, וכן תכניתו של מזכיר המדינה האמריקני ויליאם רוג'רס שנערכה בשני סבבים. המהלך הראשון אותו הפעיל רוג'רס נערך בחודש דצמבר 1969, בעיצומה של המלחמה. במסגרתו נדרשה ישראל לסגת לקו הגבול הבינ"ל בינה לבין מצרים. הממשלה החליטה לדבוק בהחלטתה מ-31 באוקטובר 1968- לשמור על קשר יבשתי בין ישראל לשארם א-שייח ולדחות את ההצעה. מצרים פעלה באופן דומה מסיבותיה. כחצי שנה לאחר מכן נעשה ניסיון נוסף, ניסיון שצלח, במיוחד עקב התערבותו הישירה של נשיא ארצות הברית שריכך מעט את היוזמה המקורית בכל הקשור לסעיפי חובת הנסיגה הישראלית ללא תנאי ושיבת הפליטים ובכך הכיר גם בדרישות ישראל.

במלאת 45 שנים לקבלת היוזמה השנייה על ידי ממשלת ישראל, מפרסם ארכיון המדינה מקבץ תעודות נרחב הכולל פרסום ראשוני של ישיבות הממשלה שליוו את תהליכי קבלת ההחלטות עד לפרישת שרי גח"ל ולהיענות ליוזמה המדינית להפסקת האש. בנוסף, פורסמו תמונות כמו גם סרטי וידאו מאוספי הארכיון שמתפרסמים לראשונה, על תעלת סואץ ועל מלחמת ההתשה.

צפו בתיעודים שנחשפו באדיבות ארכיון המדינה

בפרסום נחשפים תשעה פרוטוקולים של ישיבות הממשלה ולראשונה ניתן לקבל את התמונה המלאה של הפרשה – את התהליך שעברו שרי הממשלה – מהתנגדות להסכמה – ואת המחלוקות הקשות ששררו בישיבותיה.

הממשל האמריקני יוצא ביוזמה מדינית חדשה

בט"ו סיון תש"ל (19 ביוני 1970) הגיש שגריר ארצות הברית בישראל וולוורת ברבור, את תכנית רוג'רס השנייה לראש הממשלה גולדה מאיר בנוכחות שר החוץ אבן ופקידים בכירים. במקביל נפגש רוג'רס עם השגריר הישראלי בארצות הברית יצחק רבין והציג גם לו את התכנית.

את ישיבת הממשלה שנערכה כעבור יומיים פתחה גולדה: "ישנה התפתחות רצינית ואולי אפילו חמורה בינינו ובין האמריקאים, ואין דרך אחרת מאשר להביא את זה לממשלה כולה". היא העבירה את רשות הדיבור לשר החוץ אבא אבן שדיווח על ההתפתחויות האחרונות: בתחילה הציג את התכנית, במסגרתה הובעה דאגה שהלחצים הכבדים של מלחמת ההתשה עלולים להביא את מצרים וירדן לנסיגה מהחלטה 242. בעקבות זאת, עלולות שורה של מדינות מתונות: לבנון, סעודיה, כוויית, מרוקו ותוניסיה להקצין את עמדתן. ארצות הברית פנתה לברית המועצות והעמידה אותה על החומרה שבה היא רואה את פעילותה במצרים, המסכנת את ביטחונה ואת קיומה של ישראל. מן התכנית עלו מספר עקרונות מנחים: האינטרס של ארצות הברית הוא להגן על מדינות ערב המתונות. יש צורך באסטרטגיה מדינית ולא רק צבאית כדי להתמודד עם האיום הסובייטי. חיוני להגיע לדו-שיח אמיתי בין הצדדים היריבים במזרח התיכון. על מצרים להסכים לדו-קיום בשלום עם ישראל ועל ישראל להסכים לעקרון הנסיגה משטחים – שתיהן לפי החלטת האו"ם 242.

האמריקנים מצאו היבטים חיוביים בכמה התבטאויות אחרונות של נאצר והסובייטים שהיה בהן כדי ללמוד על נכונותם להתקדם לשלום. לכן, הוחלט בממשל לפנות במקביל אל נאצר ואל חוסיין כדי שיסכימו גם הם להסמיך את יארינג לדווח בשמם למזכ"ל האו"ם כדלקמן:

א. הצדדים הסכימו לקבל את החלטה 242 על כל חלקיה. הם ממנים נציגים לדיונים תחת חסותו.
ב. מטרת הדיונים היא להשיג הסכם לשלום צודק ובר קיימא שיכלול הכרה של מצרים ושל ירדן בריבונות ובשלמות הטריטוריאלית והמדינית של ישראל ונסיגה ישראלית מהשטחים שכבשה ב-1967.
ג. כדי לאפשר את השגת ההסכם הצדדים יכריזו על הפסקת אש מ-1 ביולי לפחות עד 1 באוקטובר.

מטוס קרב מצרי איליושין 28 מפציץ מטרות בסיני במלחמת ההתשהמטוס קרב מצרי איליושין 28 מפציץ מטרות בסיני במלחמת ההתשה

בהמשך הישיבה עדכן אבן כי הפסקת האש תכלול את שמירת הסטטוס קוו בחזית התעלה והימנעות מפתיחה באש ומהסתננויות. לדברי האמריקנים, הוסיף, אם מצרים תגיב בחיוב ליוזמה יהיה גם על ישראל להגיב בחיוב ולהסכים לשלום בגבולותיה כפי שהיו בשנים 1967-1949. כדי שלא להכשיל את המהלך התבקשה ישראל שלא להגיב ליוזמה עד לבדיקת העמדה הערבית. התכנית עסקה גם בפרק הביטחוני ופירטה אמצעי נשק שאספקתם תימשך, אולם אספקתם של מטוסים הוגבלה: שלושה מטוסי פנטום ימסרו ביולי ושלושה באוגוסט. המשלוח המתוכנן של שישה פנטומים ב-1971 לא ייפגע. כפיצוי לשחיקה באוויר הצפויה בעתיד יועדו 18 פנטומים נוספים ו-16 סקייהוקים, שיהיו מוכנים לשיגור לישראל בספטמבר 1970 ויגיעו בקצב של ארבעה סקייהוקים וארבעה-חמישה פנטומים בחודש בארבעת החודשים האחרונים של השנה "אלא אם משלוחים אלה בזמן הזה יהיו עשויים לסכן משא ומתן כלשהו שיתפתח בין הצדדים". כמו כן הביעו האמריקנים תקווה שישראל תימנע מחדירות לעומק מצרים. בעניין אספקת המטוסים חשוב להדגיש שארצות הברית השתתפה במלחמת וייטנאם באותה העת והייתה זקוקה בעצמה למטוסי קרב, גורם שהיה בו כדי לעכב משלוחים למדינות אחרות.

הממשלה קיימה דיון ארוך בנושא, ובסופו החליטה פה אחד לקבל את הצעת השר ישראל גלילי ולאמץ את התשובה השלילית שהשיבה גולדה לברבור. עוד הוחלט כי הודעה פומבית על כך תפורסם אך ורק לאחר שהממשל יפרסם הודעה משלו.

בדיון הבא בממשלה בכ"א סיון (25 ביוני) טענה גולדה: "אני יודעת במה יש לי להיאחז כלפי דעת הקהל: זה [עצירת אספקת] נשק, זו הפסקת אש שהיא מלכודת לישראל. את שני הדברים האלה כל אדם שאינו שונא ישראל מקבל ומבין". עם זאת היא לא הייתה בטוחה שאכן יש להשיב כעת על השדר ששלח הנשיא ריצ'רד ניקסון ב-20 לחודש. בסופו של דבר הציעה גולדה לממשלה לעכב את מסירת התגובה עד שיתקיים דיון נוסף בהשתתפות השגריר רבין ותפורסם הודעתו של רוג'רס, וזה נוסח החלטת הממשלה שהתקבל:
א. בישיבה שלא מן המניין קיימה היום הממשלה דיון מדיני והחליטה להזמין את שגריר ישראל בוושינגטון להתייעצויות.
ב. ראש הממשלה תמסור ביום ב', כ"ה בסיוון תש"ל (29.6.1970) הודעה מדינית בכנסת.
ג. ליפות את כוחה של ראש הממשלה להחליט אם למסור הודעת ביניים נוספת לשגריר ארצות הברית.

באותו יום, פרסם מזכיר המדינה רוג'רס הודעה רשמית בזו הלשון: "לנוכח ההתרחשויות המדאיגות במזרח התיכון החליט הנשיא ניקסון ב-29 באפריל לערוך סקירה מדוקדקת של כל ההיבטים המדיניים והצבאיים של בעיה זאת. הסקירה הושלמה, ובעקבותיה מתחילה ארצות הברית ביוזמה מדינית שמטרתה להפסיק את הירי ולהתחיל בשיחות בחסות יארינג בהתאם להחלטות מועצת הביטחון. לטובת העניין אין זה רצוי לגלות כעת את פרטי היוזמה ולדון בפומבי בסיוע הצבאי לישראל". מיד לאחר מכן השיב על שאלות העיתונאים.

ניקסון וברז'נייב"סקירה מדוקדקת של כל ההיבטים המדיניים". ריצ'רד ניקסון עם עמיתו 
הרוסי ליאוניד ברז'נייב

בכ"ד סיון (28 ביוני) שבה הממשלה לדון בעניין, הפעם בהשתתפותו של רבין. רבין הזהיר שאל לה לראש הממשלה לשלוח לנשיא תשובה שלילית פורמלית שעלולה להביא ל"פיצוץ". די בכך שהנשיא יודע את עמדתה השלילית של ישראל מהדיווחים של ברבור על שיחתו עם גולדה ושל רוג'רס על שיחתו אתו, עם רבין. בגין התנגד בתוקף ליוזמה האמריקנית שתחזיר את ישראל לגבולות 4 ביוני 1967 ואמר: "מספיק אם אזכיר את דברי שר החוץ שאמר בשעתו: כשאני מתבונן במפה של ה-4 ביוני 1967, אני רואה לנגד עיניי אושוויץ". שרים אחרים, בהם שם טוב וקול, הביעו עמדות נוספות. גלילי שלל מכול וכול את התכנית האמריקנית אך הדגיש שאין לפרסם את ההתנגדות הישראלית אלא להעבירה בחשאי לניקסון. משה דיין הביע חשש שהתכנית האמריקנית תביא להחזרת הפליטים אל תוך מדינת ישראל ודרש בתוקף להשיב לניקסון בשלילה. לבסוף החליטה גולדה לדחות לחלוטין את היוזמה האמריקנית כפי שדחתה כל תכנית שהתבססה על הפירוש ל-242 כקריאה לנסיגה ישראלית מכל השטחים שכבשה. היא שללה את דברי המערערים מבית, נחום גולדמן ומרדכי בנטוב, על מדיניות הממשלה ואף העלתה זיכרונות מהמאבק בשר החוץ הבריטי ארנסט בווין לאחר מלחמת העולם השנייה. הממשלה החליטה לאשרר שנית שראש הממשלה תמסור הודעה בכנסת. כמו כן הוחלט ברוב של שמונה נגד חמישה שלאחר מכן יתקיים דיון ובו תצגנה סיעות הבית את עמדותיהן.

למחרת הודיעה גולדה בכנסת כי האמריקנים הגישו לישראל "יוזמה מדינית". ישראל דנה על פרטיה עם הממשל האמריקני ולכן היא לא תפרט את תוכנה. כמו כן שללה גולדה את מדיניותו של נאצר כפי שביטא אותה בנאומו בבנגזי כמה ימים קודם לכן – וכלל דרישה לנסיגה ישראלית מלאה והתנגדות "לוותר על זכויות העם הפלשתינאי בארצו ובמולדתו פלסטין". גולדה דחתה על הסף את הרעיון לכונן הפסקת אש זמנית ומוגבלת וסיכמה את הדיון באמרה: "הדבר היחיד שמונע עדיין את הגשמת השלום הוא היעדר נכונות לשים קץ למלחמה ולעשות שלום עם מדינה יהודית ריבונית".

בסוף חודש יוני התריע ראש אמ"ן האלוף אהרון יריב שמצרים וברית המועצות לא ידחו את התכנית האמריקנית. מכאן הוסק שהפעם הערבים לא יסייעו להכשלת התכנית כי שעשו לתכנית רוג'רס הראשונה.

בכ"ז סיון (1 ביולי) שלחה גולדה לניקסון מכתב ובו שללה במפורש את היוזמה האמריקנית. היא ציינה כי לפי בקשתו היא לא אמרה זאת בפומבי בדיון בכנסת. עוד הוסיפה שביומיים האחרונים החלו הסובייטים לפרוס סוללות SA-3 ו-SA-2 בגזרת תעלת סואץ. המכתב נמסר במקביל בוושינגטון על ידי רבין לג'וזף סיסקו, עוזר מזכיר המדינה לענייני המזרח התיכון, ובתל אביב על ידי גולדה לשגריר ברבור. המסר נקלט גם בממשל האמריקני. בסיכום נוסף שהועבר לראש המועצה לביטחון לאומי הנרי קיסינג'ר נכתב כי "למרות שגולדה הגיבה בחיוב לבקשת הנשיא שלא לתת פומבי לדברים, ניכר כי עמדתה כמו גם עמדת ממשלתה מביעים התנגדות מוחלטת להצעותינו".

סוללת SA3"בכל סוללה יש כמה חיילים סובייטים". סוללות טילי קרקע-אוויר SA-3

הפגישה בתל אביב עם ברבור נקבעה בהתראה של חצי שעה. אל גולדה התלוו הרמטכ"ל בר-לב וראש אמ"ן יריב, אשר סקרו באוזני ברבור את המצב בתעלת סואץ. בר-לב דיווח שהסובייטים קידמו 11-8 מערכות SA-2 למרחק של כ-25 קילומטרים מהתעלה ומערכת אחת מדגם SA-3 למרחק של כ-35 קילומטרים מהתעלה. בכל סוללה יש כמה חיילים סובייטים. חיל האוויר תקף סוללות אחדות, ובמהלך התקיפה איבד שני פנטומים בתוך שעה. קצין בצבא הסובייטי נפצע פצעים קשים. ראש הממשלה טענה שלנוכח מצב זה חשוב שארצות הברית תספק לישראל במהרה מטוסים וציוד אלקטרוני נוסף ויריב פירט את הרכב הציוד האלקטרוני הנדרש. ברבור עצמו העביר את סיכום המפגש לרוג'רס ומסר כי השיב לגולדה שאינו מוסמך לספק מענה ובוודאי יעביר את המסרים לוושינגטון.

בכ"ט סיון (3 ביולי) דיווח רבין שקיסינג'ר, התקשר אליו ודיווח לו שבמענה למכתבה של גולדה החליט ניקסון לספק מיד את הציוד האלקטרוני הנדרש. גם מטוסים יישלחו בקצב מהיר יותר בשל אבדות חיל האוויר הישראלי. עם זאת לא היו בידי קיסינג'ר הרשימות המעודכנות של צורכי ישראל. כמו כן הציע רבין לשלוח לוושינגטון נציג של חיל האוויר.

בא' תמוז (5 ביולי), העביר מנהל לשכת ראש הממשלה שמחה דיניץ מסר אל רבין בו הוא מבקש את עזרתו הדחופה בקיום שיחה בין ראש הממשלה והנשיא, כדי ליצור הרתעה אצל הרוסים ממהלכיהם בשטח המצרי ולפני שיבססו עוד את אחיזתם שם. הוא הוסיף ותיאר ש"ראש הממשלה אינה חוששת מבחינה אישית לצאת למערכה שאין עמה סיכוי סביר להצלחה. ראייתנו את הדברים היא כה חמורה שאין שיקולי יוקרה או מאמץ מהווים גורם. התייעץ עם מי שברצונך להתייעץ".

בלשכת ראש הממשלה שררה אווירה קשה לנוכח הידרדרות המצב בחזית המצרית. אחד החששות היה שהעימות הצבאי יביא להתנגשות בין ישראל לברית המועצות, וזו תפעל במלוא עוצמתה נגד ישראל. בקרב מקבלי ההחלטות בישראל שררה התפיסה שצה"ל נבנה להילחם במדינות ערב ואינו ערוך למלחמה בברית המועצות. במקרה כזה לא היה ברור להם כיצד תפעל ארצות הברית. לפיכך ביקש דיניץ מרבין לגשש אצל קיסינג'ר אם אפשר שגולדה תפגוש את ניקסון. רבין אכן נפגש עם קיסינג'ר והתרשם שאינו מתלהב ממפגש כזה. רבין המשיך לדון עם סיסקו וקיסינג'ר לגבי ביקורה של גולדה בארצות הברית. הוברר לו שיש אפשרות לביקור אולם רק בספטמבר, ובלבד שהביקור לא יוקדש אך ורק לבקשות ישראל לרכש.

נושא המפגש בין השניים עלה שנית לדיון גם שבוע לאחר מכן בח' תמוז (12 ביולי), בישיבת הממשלה, בה הציע שר התעשייה והמסחר יוסף ספיר, שכשם שנאצר נסע למוסקבה כך על גולדה לנסוע לוושינגטון ולהיפגש בארבע עיניים עם ניקסון. על כך השיבה גולדה שהרעיון מקובל עליה, אך יש להיזהר שלא להציע פגישה כזאת לפני שיהיה ביטחון שההצעה תיענה בחיוב. בנוסף, דוּוח בממשלה על הגברת אספקת הנשק האמריקני לישראל, או כפי שתיאר זאת אבן: "מהלך האספקה הוגבר בצורה שנותן מקום רק לפירוש אחד, שארצות הברית רוצה שנצליח במערכת הנוכחית ליד התעלה. שהרי על מנת לשבת ממזרח לתעלה בחיבוק ידיים אין צורך בכל הציוד שהם מחישים אלינו…".

באמצע חודש יולי ביקר בארץ נגיד הבנק המרכזי בארצות הברית, ד"ר ארתור ברנס, שהעביר מהנשיא שדר לראש הממשלה. גולדה השיבה לנשיא בהודאה על הבעת תמיכתו ודאגתו, וציינה "שעמנו חש שאינו ניצב רק מול העוינות הערבית אלא גם מול התערבות סובייטית גוברת. אך טבעי הדבר שיהיה בכך כדי לחשק אותנו. מילותיך ומעשייך חיוניות עבורנו. הם מחזקים ליבות ורוח בחורינו הנוטלים על עצמם את הסיכון הכרוך במאבק למען עמנו ומולדתנו. אני מאמינה שבכך הם מגנים על מטרות היקרות למי שמעריך את החירות והשלום בעולם".

קבוצה של יועצים סובייטיים במצרים"עמנו ניצב גם מול התערבות סובייטית גוברת". קבוצה של יועצים סובייטיים 
במצרים

בישיבת ממשלה שנערכה בט"ו תמוז (19 ביולי) מסר אבן סקירה מדינית קצרה. "אין התפתחויות חדשות", הכריז. "לפי כל הסימנים יזהרו מאוד הסובייטים לסרב סירוב מוחלט להצעה האמריקאית. עם זאת ודאי לא יקבלו את ההצעה כפי שהיא… יש סימנים נוספים לפיהם מצרים עלולה לרמוז על הסכמה להפסקת אש מוגבלת. אני חושב שזה עניין שיצור לנו את המצב העדין ביותר ובמיוחד בדעת הקהל העולמית שאינה מתעניינת הרבה בהבחנות הסמנטיות של החלטות מועצת הביטחון, אבל התרגלה למחשבה שהמשך הקרבות מקרב סכנה של עימות בינלאומי". עם סיום דבריו הוסיף: "יש לנו נקודות מחלוקת עם ארצות הברית. אבל אם יש לנו נקודה משותפת אחת, הרי היא שעלינו להישאר בקו התעלה עד לשלום… על מנת לשמר את מה שהם מכנים שמירת העליונות"

הסלמה ביטחונית והכרעה מדינית

במקביל לפעילות המדינית נמשכה הלחימה מול מצרים. בי"ח תמוז (22 ביולי) קידמו הסובייטים טייסת מיג 21 אל שדה התעופה מנצורה, מרחק שבעים קילומטרים מתעלת סואץ, והחלו לפטרל באוויר לצד טייסת מצרית, במרחק של ארבעים קילומטרים מהתעלה.

בי"ט תמוז (23 ביולי) התברר לממשלת ישראל שהפעם, בניגוד לאירועים קודמים בסכסוך הערבי-ישראלי, החליטו הערבים שלא לנקוט עמדה שלילית כלפי יזמות מדיניות. לרגל יום המהפכה שחל ביום זה, נשא נאצר נאום ובו הביע את הסכמתו לתכנית, אך עיוות חלק מפרטיה. הוא דילג על המשפט שחייב מינוי נציגים למשא ומתן וטען שהתכנית כוללת נסיגה "מהשטחים" ו"מכל השטחים" אף שהיא דרשה נסיגה "מִשְטחים", כמו החלטה 242. בכך הודיעה מצרים על קבלת תכנית רוג'רס מ-19 ביוני וירדן הצטרפה אליה לאחר שלושה ימים. אף ברית המועצות הודיעה לארצות הברית על הסכמתה לתכנית.

למחרת, פנה נשיא ארצות הברית ניקסון בשדר אל ראש הממשלה גולדה וביקש ממנה לדון מחדש בתכנית רוג'רס ולהשיב עליה ב"הן" ברור. הוא העריך שמצרים תדרוש שישראל תשוב לגבולות 4 ביוני 1967 ותקיים במלואן את החלטת עצרת האו"ם מס' 194 סעיף III, הנותנת לפליטים הפלסטינים חופש בחירה אם לשוב לבתיהם בישראל או להסתפק בפיצוי כספי. ניקסון הבטיח שהממשל לא ילחץ על ישראל לקבל את עמדותיה של מצרים. העמדה האמריקנית היא שאת הגבולות יש לקבוע במשא ומתן בין הצדדים שיביא להסכם שלום. כמו כן לא ילחץ הממשל על ישראל לקבל פתרון לבעיית הפליטים אשר יביא לפגיעה אנושה באופייה היהודי או יסכן את ביטחונה. אף חייל ישראלי לא ייסוג מהשטחים הכבושים עד שיושג הסכם שלום חוזי מחייב שישביע את רצונכם. ניקסון שב והדגיש את מחויבות ארצות הברית לקיומה ולביטחונה של ישראל.

רוןגרס בשיחה עם הרמטכל על הגבולות"את הגבולות יש לקבוע במשא ומתן בין הצדדים". מזכיר המדינה רוג'רס 
בשמי שארם א-שייח בטיסה עם הרמטכ"ל בר לב במטוס אייר פורס 2. י"ב 
אייר תשל"א (צילום: משה מילנר, לע"מ)

על מנת ללמוד עוד על עמדת האמריקנים, נפגש שגריר ישראל בארצות הברית רבין עם עוזר מזכיר המדינה לענייני המזרח התיכון סיסקו ובמענה לשאלותיו השיב סיסקו שארצות הברית תטיל וטו באו"ם על הצעת החלטה שתחייב נסיגה מלאה של ישראל ועל הצעת החלטה שתחייב הכנסת פליטים לישראל. הוא אף טען שארצות הברית מוכנה לומר מראש שבמקרה של שינוי בהיערכות המצרית בזמן הפסקת האש תוכל ישראל להפעיל את כוחותיה בברכת האמריקנים ובתמיכתם באמצעים.

בעקבות ההחלטה הערבית לענות בחיוב לתכנית האמריקנית ומכתבו של ניקסון, קיימה הממשלה סדרה של חמש ישיבות בתוך שמונה ימים ובהן דנה בתכנית.

בינתיים חלה הסלמה אל מול הכוחות הרוסים. בכ"א תמוז (25 ביולי) שיגר טייס מיג 21 סובייטי טיל אל מטוס סקייהוק ישראלי ששב לשטח ישראל לאחר שפעל ממערב לתעלת סואץ. הסקייהוק נפגע מהטיל אך הצליח לנחות.

ישיבת הממשלה מיום כ"ה תמוז (29 ביולי) עסקה בין השאר בהפסקת האש בגזרה הירדנית. דווח כי האמריקנים הסכימו לאשר לישראל להגיב על אש הפדאיון שיצאו משטח ירדן. השרים ביקשו הבהרות, ושר החוץ אבן השיב: "התשובה שלהם היא, שאמריקה נותנת גושפנקא לפעולה נגד החבלנים. יחד עם זה הם מבקשים שניקח בחשבון את מצבו ואת עמדתו של חוסיין, לאמור: אם אתם מעוניינים באישור שלנו לפעולותיכם נגד הפדאינים, אישור זה יש לכם, אבל ישנו רמז שאם תפעלו נגד צבא ירדן, אנחנו האמריקאים איננו נותנים לכם בלנק צ'ק לזה". באותו היום הוחלט גם לפעול נגד חיל האוויר הסובייטי.

למחרת בכ"ו תמוז (30 ביולי), התבצעה החלטה שהתקבלה לפעול נגד המטוסים הסובייטיים במקרה של פעילות נגד כוחות ישראל, תחת השם "מבצע רימון 20". חיל האוויר ביצע כביכול טיסת צילום של רביעיית מיראז'ים, בליווי זוג פנטומים, לאורך מפרץ סואץ, וזוג נוסף של פנטומים ביים תקיפה באזור סוחנה שמדרום לעיר סואץ. דיין, שראה את תכנית המבצע מראש, דרש שפעולות אלה לא תתבצענה בעומק מצרים, גם אם יש ביכולתן לגרום לסובייטים שלא לשלוח את מטוסיהם לקרב. אף על פי כן שלחו הסובייטים למעלה מעשרים מטוסי מיג 21 לתקוף את המטוסים הישראליים. אולם אז הצטרפו לקרב שתי רביעיות מטוסי מיראז', האחת הסתתרה בהרי סיני ממזרח למפרץ סואץ והשנייה המריאה מרפידים. יחידת לוחמה אלקטרונית של צה"ל הצליחה לשבש את מערכת התקשורת של המטוסים הסובייטיים ואף להטעות את הטייסים הסובייטים בפקודות סרק. בקרב האווירי הופלו בין ארבעה לחמישה מטוסי מיג 21 סובייטיים ושלושה מטייסיהם נהרגו. שעה לאחר הקרב העבירו הסובייטים את הטייסת שהוצבה במנצורה אל שדה התעופה בבני סוויף שבעומק מצרים, מדרום לקהיר.

מכם P12 בחצרים. צילום אורן רוזןמערכת רדאר P-12 שנגנבה מהמצרים במבצע 'תרנגול 53' וסייעה 
בלוחמה האלקטרונית נגד הסובייטים (צילום: אורן רוזן)

בתגובה לכך הטמינו הסובייטים בלילות מארבים של סוללות אס. איי 3 סמוך לתעלה. סוללות אלה הופעלו נגד מטוסי חיל האוויר שתקפו סוללות טילים גלויות, חלקן סוללות דמי, מערבה להן. בדרך זו הצליחו הסובייטים ב-3 באוגוסט להפיל מטוס פנטום ולפגוע בפנטום נוסף, אך הוא הצליח לבצע נחיתת חירום ברפידים. בסך הכול איבד חיל האוויר חמישה פנטומים מאז החלו הסובייטים להשתתף במערכה הצבאית.

בדיון שנערך בממשלה לאחר הקרב ציין הרמטכ"ל בר-לב בסקירה הבטחונית: "באשר לרוסים, מאחר להם זו פעם ראשונה להיות בקרב – הורגש בהחלט חוסר ניסיונם. ריכזנו כאן את מיטב הטייסים שלנו". אבן הדגיש שישראל לא תציין את מוצא הטייסים, ועל כך העיר בגין: "אנו נדאג שזה לא ייוודע, או שייוודע?". גולדה השיבה שיש צנזורה אבל "לא הייתי מוכנה להישבע שמחר או מחרתיים זה לא יהיה בעיתונות העולם. […] יש כאן המוני עיתונאים וליד בניין זה עומד צבא של כל עיתונאי הטלוויזיות בעולם […] אני מתארת לי שימצאו דרך להעביר את הידיעה. זה אינו יכול להישאר סוד". בגין השיב לה: "באתי על סיפוקי". ואכן, אף שישראל לא פרסמה את תוצאות הקרב, וכך עשו הסובייטים והמצרים, התפרסם הדבר בעיתון "דיילי אקספרס" הבריטי.

מיראז' 3C ועליו סימני הפלות"זה אינו יכול להישאר סוד". מיראז' 3C ועליו 13 סימני הפלות

במהלך הישיבה העלתה גולדה מתחושותיה האישיות בנוגע להחלטה המסתמנת בדבר היענות להצעה האמריקנית: "אני רוצה להודות, שבכאב לב הולכת אני לזה, ולא בשמחה, בשום פנים ואופן – לא! […] עם מי הם לא יתקשרו ואיפה יש שטן שהם לא יהיו מוכנים להתקשר איתו? הכל נגד הקומץ הקטן הזה שנקרא עם ישראל במדינה ישראל. זו לא השמחה הגדולה ביותר לקבל זאת. אבל ה' לא הבטיח שבארץ הזו יהיו לי רק שמחות […] ברגע הראשון ששמעתי [על הקרב], אמרתי: יופי. אבל אחר כך צריך לשאול: האם זהו? בזה זה נגמר? האם זה הקרב האחרון? לא הייתי רוצה לעשות זאת. אני מודה שלא." על כך השיב לה השר שלמה הלל: "כרגע יש מצב עובדתי שלהצעה הזו הסכימו הרוסים, הסכימו המצרים, הסכימו הירדנים, ואנחנו לא יכולים עוד לגעת בה. אנחנו נתונים במצב אסטרטגי לא נוח".

בפתח הדיון הרביעי, בכ"ז תמוז (31 ביולי), קרא השר בורג את החלטת הנהלת המפד"ל שתמכה בקבלת התכנית האמריקנית וקראה לגח"ל שלא לפרוש מהממשלה. לא בכדי פנתה המפד"ל אל גח"ל שכן מנהיג הרשימה, השר בגין, החל לפעול לפרישת גח"ל מהממשלה אם זו תקבל את תכנית רוג'רס.

השר גלילי הביא לממשלה הצעת החלטה שגיבש לאחר התייעצות מוקדמת עם שרים אחדים. הצעתו הייתה לקבל דווקא את יוזמתו של ניקסון (לא של רוג'רס) מ-24 ביולי תוך כדי דבקות בקווי היסוד של הממשלה "ולמנות בבוא השעה נציג לשיחות ללא תנאים מוקדמים בחסותו של השגריר יארינג, במסגרת החלטת מועצת הביטחון 242, במטרה להגיע בין הצדדים להסכם שלום חוזי ומחייב". כמו כן הציע להסכים להפסקת אש זמנית עם מצרים ולהקים ועדת שרים לניסוח המדויק של תשובת ישראל לארצות הברית. גולדה מנגד, הסתייגה מהתואר "זמנית" שנתן גלילי להפסקת האש.

"בסופו של הדיון התקבלה, בתמיכת 17 קולות, החלטה שהתבססה על הצעתו של גלילי. בהחלטה הופיע סעיף מפורש השולל את תכניותיו הקודמות של רוג'רס ואת הדעות שהביע ב-19 ביוני 1970 בעניין הגבולות, הפליטים ומתכונת השלום. הצעתו החלופית של בגין להודיע שישראל דוחה את טיוטת מכתבו של יארינג למזכ"ל האו"ם קיבלה שישה קולות. בעקבות זאת יזם בגין במוסדות גח"ל החלטה לפרוש מהממשלה.

עוד באותו היום העביר דיניץ שדר אל רבין, בבקשה לעדכן את האמריקנים על היענות כללית ליוזמת השלום האחרונה ולקדם תשובה רשמית ישראלית להפסקת אש זמנית. נמסר כי ועדת שרים מיוחדת תחליט על נוסח שאינו מתחייב לנסיגה אך מאשרר את היוזמה האמריקנית. הובהר כי "גם מחוץ לגח"ל מתעוררים אצלנו קשיים..".

בב' לחודש אב (4 באוגוסט), לאחר סיום דיוניה של ועדת הניסוח שנבחרה ב-31 ביולי, והחלטת גח"ל לפרוש מהממשלה ובעוד הקרבות בדרום נמשכים, התכנסה הממשלה לדיון המכריע על הצעותיה של ארצות הברית. ששת שרי גח"ל הודיעו על התפטרותם.

פנטום ישראלי צילום Itayba"לאבדן חמישה פנטומים". מטוס פנטום ישראלי עם 3 סימני הפלות 
(צילום: Itayba)

השר יוסף ספיר, אף הוא ממקימי גח"ל, הוסיף כי הצטרפו לממשלת הליכוד הלאומי ביוני 1967 ללא תנאי, להציל את המדינה מהסכנה שריחפה עליה. היום אין אנחנו נמצאים במצב הזה, ציין. הוא העלה את חשש חבריו שאנו מצויים בפתח סכנות חדשות ללא סוף פסוק שאין אחריו שלום. עזר ויצמן נשא דברים לפני התפטרותו: "אני מקווה שלא ארגיז בדברי בישיבה האחרונה של הממשלה שאני משתתף בה. זוהי ההזדמנות האחרונה שלי לומר זאת. לפי דעתי הפיתרון לטילים הוא אך ורק פיתרון אווירי. מי שיחפש פיתרון בארטילריה או איזה פיתרון אחר לא יפתור את הבעיה. לפי דעתי זחילת הטילים האלה לתעלה וכתוצאה מזה שיש מערך עורפי שלא הושמד יוצרים מצב חדש […] אם לאחר שנה הגענו למה שהגענו, לאבדן חמישה פנטומים ולעובדה שיש להם ליד התעלה 4 או 5 סוללות כאלה, הרי זה לפי דעתי מפני שלא לקחנו קודם לכן את היעד העיקרי […] ושלא כתשנו אותו עד הסוף". בדבריה נמנעה גולדה מלהתפלמס עם בגין ועם שרי סיעתו. היא שבה וציינה את העבודה המשותפת ואת יחסי האמון ששררו בין השרים למרות חילוקי הדעות. היא הביעה את צערה על ההתפטרות "בטרם עת". בתום דבריה עזבו שרי גח"ל את הישיבה.

בסיום הישיבה אמרה גולדה: "האמריקאים צריכים לדעת שאנחנו הולכים לזה בקושי, בספקות ובהתלבטויות. זה לא יזיק לשלום […] האמת המלאה בעיני היא שאין אנחנו יוצאים לריקודים. אנחנו יוצאים למאבק מסובך ומקופל. מילא עם הערבים ומועצת הביטחון – איך שהוא. אבל אם הענין לא יתפוצץ מיד, נכון לנו עוד מאבק חמור עם ממשלת ארצות הברית על דברים שאיש מאתנו אינו מוכן לוותר", והוסיפה, "היות ובאמת דחינו כולנו את העקרונות של רוג'רס, ומי בטוח בזה שמחר לא תבוא רוג'רס ד' שתהא גרועה עוד יותר מכל מה שהיה קודם, תחת השפעה זו של 'stop shooting and begin talking' (=מפסיקים לירות ומתחילים לדבר), וכאשר רוג'רס 'מדבר' מי יודע מה שייצא מפיו ! יש לנו קצת עוגן ביחסים עם הנשיא, אבל עם כל חיבתי אליו איני מוכנה לגלוש עליו את גורל ישראל, שהוא יציל. גם בהסברתנו, למען השם לא ליצור רושם בעם הרגשה של שמחה גדולה, שהנה התפטרנו מגח"ל".

רוג'רס מלווה ברמטכל בר לב בנמל התעופה לודמי בטוח בזה שמחר לא תבוא רוג'רס ד'?!. רוג'רס מלווה ברמטכ"ל בר לב 
בנמה"ת לוד בשובם מסיור בשארם א-שייח. י"א אייר תשל"א 
(צילום: פריץ כהן, לע"מ)

לאחר מכן קיבלה הממשלה פה אחד את הצעת ועדת הניסוח. לנוסח ההחלטה נוספו סעיפים שהדגישו את סיום התביעות ההדדיות של מצרים, ירדן וישראל, וכי נסיגת ישראל מִשְטחים שנכבשו ב-1967 תהיה אל גבולות בטוחים, מוכרים ומוסכמים.

משם עברה גולדה להציג את עמדת הממשלה בכנסת, שקיימה דיון בנושא. בסיכום הדיון הציע חבר הכנסת ישראל קרגמן מהמערך שהכנסת תאשר את הודעת ראש הממשלה על החלטת הממשלה להיענות ליוזמת השלום האמריקנית. בניסיון להביך את הממשלה הציעה חברת הכנסת אסתר רזיאל-נאור מגח"ל כי "בשאיפה להשכנת שלום בר-קיימא על ידי כריתת חוזי שלום בין ישראל לבין מדינות ערב שיושגו במשא ומתן ישיר בין הצדדים – תוסיף הממשלה לפעול על פי קווי היסוד של תכניתה, שאושרו בכנסת". הצעתה נדחתה ברוב של 63 מול 30 תומכים ואילו הצעתו של קרגמן התקבלה ברוב של 66 מול 28 מתנגדים ו-9 נמנעים.

בג' אב (5 באוגוסט) העביר רבין אל דיניץ את סיכום פגישתו עם קיסינג'ר. הוא הדגיש את התפנית בהיענות ליוזמת השלום האמריקנית שנבעה בראש ובראשונה ממכתבו האישי של ניקסון לגולדה. בלעדיה הייתה עלולה להיות תשובת ישראל שלילית. המענה החיובי, הוסיף, בא בידיעה ברורה שישראל מקבלת על עצמה סיכונים מדיניים וצבאיים גדולים, כלשונו. לבסוף ביקש להבהיר שישראל סקפטית ליכולת היוזמה להצליח ושישראל לא תקבל הצבת טילים סובייטיים לאורך התעלה. במקרה שכזה, תופר הפסקת האש.

כעבור שלושה ימים, בו' אב (8 באוגוסט) נכנסה לתוקפה הפסקת האש באופן רשמי. בחסותה קידמו המצרים טילי קרקע אוויר לקרבת תעלת סואץ, ובכך הפרו את תנאיה, צעד שיהיו לו השלכות חמורות לעתיד. הוראות הצבא הגדירו להמשיך ולנהוג במשנה זהירות. חלק מן החיילים יצאו מן המעוזים, ויכלו לצפות במתרחש בשטח.

הכתבות המעניינות ביותר

המתווה שהוצג לגנץ: אביתר תמורת חומש; בימין תוקפים - "הסכמים יש לכבד"
החל מחזור 23 לעידוד כתיבת חידו"ת שע"י ממלכת התורה 'וכתבתם'
מעמד 'כבוד חכמים ינחלו' לאברכי כולל להוראה ויז'ניץ עפולה
הפיצוץ בחתונה: מתקן קונפטי ששולבו בו זיקוקים הביא לפציעתם של הצעירים
המקובל רבי ציון בוארון ערך תפילת שובבי"ם בכולל "זוהר השלום" באשדוד
האדמו"ר מנדבורנה ירושלים במעמד פתיחת הכולל בבית מדרשו בבני ברק
שלג כבד מכסה שוב את החרמון; 20 ס"מ נוספו במפלס התחתון • צפו
הרמב"ם היומי • ספר קרבנות הלכות תמורה פרק ד' • צפו
הפינה היומית: שתי דקות על כיבוד הורים עם הרב אהרן רוט • צפו
עִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַגֶּפֶן • שמחת התנאים לנכדת האדמו"ר מוואסלוי
המאמץ הדיפלומטי: מקרון נפגש תוך 36 שעות עם פוטין, זלנסקי ושולץ
רוסיה תפתח בתרגיל ענק בבלארוס; ארה"ב שולחת אלפי חיילים • צפו
דינר לטובת ישיבת באבוב בני ציון • גלריה
השיעור היומי: הרב דוד חבושה • צפו
וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי • כותרות העיתונים – ט' באדר א' ה'תשפ"ב
גדולי תורה ורבני עולם התשובה באו לאחל מזל טוב בחתונת בת הרב יגאל כהן • גלריה
פריצת דרך בהפקת אנרגיה: כור גרעיני ניסיוני בבריטניה שבר שיאים
תיעוד: האדמו"ר מסאדיגורה ירושלים בציון הרשב"י במירון
0 0 הצבעות
דירוג הכתבה
1 תגובה
ישנות
חדשות המדורגות ביותר
Inline Feedbacks
הצגת כל התגובות

בס"ד
תודה רבה על הכתבה.
כבר סופר רבות כמה עיניו הטהורת של כ"ק האדמו"ר מליוובויטש צפו למרחוק, ופגישותיו ביחידות עם גורמי ממשל וצבא בכירים במטרה להניא אותם מהסכם "הפסקת אש" המסכן את היהודים היושבים בארץ ישראל. ברם, בחירתם החופשית של … גרמה להסכים על מנת למצוא חן בעיני הגוים כפי שפורט לעיל וההמשך ידוע במלחמת יוה"כ ובאלפי הרוגים הי"ד אלמנות ויתומים. מעניין להזכיר כמה חודשים לפני המלחמה בעת ששרר שקט מוחלט בגזרות השונות (דבר שהממשלה התהדרה בו בבחינת כוחי ועוצם ידי) יצא הרבי בקריאה להגברת הלימוד וכינוסי הילדים של תשב"ר "מפי עוללים ויונקים יסדת עז להשבית אויב ומתנקם" וגם שבמהלך המלחמה הנ"ל הרבי דיבר בצורה ברורה שעם ישראל ינצח (בעת שכולם דיברו על חורבן היל"ת). המסר הוא הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב , עד באית משיח בגאולה האמיתית והשלמה . אכי"ר.

מה ברצונך לחפש?

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

Hide picture