תומלל מאידיש לעברית על ידי אחד השומעים.
ותחילה נוסיף דוגמא נאה לענין שלימות ההודאה ע”י המשך הבקשה, כפי מה ששמעתי מאחותי תחי’ בשם המורה תליט”א, דאי’ בגמ’ יבמות שרבי עקיבא היה בתחילת מ’ שנה עם הארץ ואשתו רחל נישאה אליו אדעתא דילך לישיבה ללמוד תורה, ובתחילה היה לבו סגור מלהבין בתוה”ק, והלך לישיבה ללמוד א’ ב’, כמבואר באדר”נ, והיה צריך הרבה חיזוק והתחזק ממים ששחקו האבנים, וכך גדל והצליח וגם עשה פרי, וכמסופר בגמ’ נדרים שרבי עקיבא עלה ללמוד וללמד עד שזכה שהיו לו י”ב אלף תלמידים והחליט לשוב לביתו, לאחר שלא היה בבית י”ב שנה, וכשבא סמוך לביתו שמע איש אחד שואל את אשתו היתכן שבעלך אינו בא לבקר בבית זה י”ב שנה, וענתה אותה הצדקת ‘אם היה שומע בקולי היה נשאר בישיבה ללמוד תורה עוד י”ב שנה’ וכך יהיה גדול בתורה כמבואר בתוס’ ובר”ן בנדרים שאין זה בגדר ‘פותחין בנולד’ אם יהיה ת”ח, כי רגילות הוא שהמתמיד בתורה נעשה אדם גדול.
וחזר רע”ק לישיבה ולמד עוד י”ב שנה. ונודע שאלת העולם מה לו לרע”ק לשוב לישיבה, אם כבר הגיע סמוך לביתו, היה לו להכנס לכמה דקות לומר שלום בביתו ולחזור לישיבה. ואומרים בשם רבי חיים שמואלביץ או בשם קודמים לו, שי”ב וי”ב אינו כ”ד. כי צריכים כ”ד שנה רצופים. וזאת המורה הנ”ל אמרה תשובה אחרת מאד אמיתית, לב יודע מרת נפשו כמה אמת יש בזה. כי רבי עקיבא עזב את הבית לפני י”ב שנה בלב אטום סתום וחתום, אין לשער ולתאר כמה תפילות שפכה אותה צדקת שיפתח השי”ת את לב בעלה בהבנת התוה”ק, והיא ידעה היטב כמה ישועה בעלה צריך, שהוא ממש אטום במח ובלב, ולכן שפכה דמעות מעומק הלב שיוושע בעלה, עד כדי כך שאמר עליה רע”ק לתלמידיו ‘שלי ושלכם שלה הוא’.
והנה לאחר ג’ או ד’ שנים שכשרע”ק זכה לפתיחת לב ומח בתוה”ק, עדיין אין אותה צדקת יודעת ממה שנושעה כבר, והיא ממשכת להתפלל ברחמים ותחנונים על סתימות לבו של בעלה, אם היתה מקבלת מכתב של הראש ישיבה שרע”ק כבר זכה להבין דף גמרא, היתה מודה ומהללת להשי”ת אך התפילות כבר לא היו מעומקא דלבא כמו אתמול, שחשבה שצריכים ניסים שהוא יהפך מעם הארץ לתלמיד חכם. וכך משמע בגמ’ להדיא שלא קיבלה שום פריסת שלום כל אותם השנים.
ועתה מובן היטב שאם היה רע”ק נכנס לביתו, והיתה הצדקת רואה י”ב אלף תלמידים של בעלה, בוודאי היתה אומרת הלל מעומק הלב, אך אותם התפילות מעומקא דלבא היו חסרות לו… כי ב”ה הוא כבר הצליח יפה להעמיד י”ב אלף תלמידים. ורבי עקיבא ידע גם ידע שכל הצלחתו הוא בזכות תפילותיה. לכן הלך לבדוק אם יש בכחה להמתין עוד י”ב שנה, אם לא היתה יכולה להמתין, היה נכנס לביתו לשמח בת ישראל, אך אם שמע מפה קדשה שהיא מוכנה להתפלל עליו עוד י”ב שנה, הרי שבכח מסירות נפשה יושפע עליו עוד י”ב שנות תפילה, לזאת לא נכנס לביתו והיא המשיכה להתפלל כשעה הראשונה, שיבין לא רק אות מ’ נ’ אלא גם אות ס’ ע’…
וזהו ‘שלי ושלכם שלה הוא’, לא רק ששלחה אותו לישיבה ללמוד תורה, אלא מה שהתלמיד מספר ארבע עשרה אלף שבע מאות שמונים ואחד הצליח בתלמודו, היה ע”י תפילותיה של רחל אשת רבי עקיבא. הרי שהיא בעצם התפללה על כ”ד אלף תלמידים, כי כל תפילה צריכה לחול על אחד, ובעלה כבר נכנס בשלום ויצא בשלום, ולכן חלו כל תפילותיה על כ”ד אלף תלמידים.
התפילה על הצאצאים צריך להיות באופן שלא קבלנו ממנו עדיין שום תשובה חיובית
ונחזור לעניננו, ב”ה אנו מתפללים על בנינו ובנותינו, כשהילד מביא הביתה בחינות של מאה אחוז, פעם פעמיים ושלושה, יתכן שנחלשין התפילות שהיינו מתפללים בתחילה על הילד הזה, ב”ה שמודים ומהללים, אך יש להתפלל ‘יהי רצון שבשבת הבאה יהיה כן’, אינו כ”כ מעומקא דלבא. כי בתחילת השנה הרגשתי שאני ‘נצרך’ מהקב”ה שיצליח הילד בחידר, אך לאחר שזה כמה שבועות שהוא מקבל מאה אחוז, חושבים שזה נוסע אוטומטית, וזהו טעות נורא, כי גם לאחר עשרים בחינות שהוא מביא מאה אחוז, צריך להתפלל כשעה הראשונה. כל ההצלחות הקודמים אין בהם שום הוכחה להתמדת הישועה.
אם היינו שולחים את הילדים שלנו לשנה או שנתיים לחידר או לישיבה, כמו שהיה לפני מאה חמישים שנה, ולא היינו מקבלים שום מכתב ושום ידיעה מה שלומם, הרי היינו עומדים ומתפללים בכל לב מדי יום ביומו, שיצליח ה’ דרכם בתורה ויראת שמים, בבריות גופא ונהורא מעליא. לאחר שאנו מקבלים ידיעות שב”ה הוא מצליח, צריכים עבודה מיוחדת וכחות לתפילה, כך רצה השי”ת בדורינו שאנו מקושרים תמיד עם הילדים. וב”ה יש הורים שעדיין הם מתפללים כי עדיין לא שמעו מהמורים על הצלחת הבנים, ובינתיים עם ממתינים שיזכו כבר להודות… אין לבטל את הרגשי התפילה מלפני רגשי ההודאה, וכן אין לבטל רגשי ההודאה לפני עבודת התפילה.
חזק ביותר,אמת ויציב כל מילה