הסוכה, מכונה בזוהר הקדוש "צילא דמהימנותא". חג הסוכות, מוכר גם כחג האמונה. זאת, מלבד המצווה של "ושמחת בחגיך". החלטנו לשלב בין השירה והשמחה והאמונה ולפרסם בימי חול המועד סוכות כתבות פרופיל מקיפות על המוזיקאים המפורסמים שגילו את האור ובחרו לשוב בתשובה שלימה. והפעם, על אהוד בנאי.
"רצח רבין, ללא ספק, נתן לי איזה "פוש". המחשבה הזאת שהרוצח של רבין עם הכיפה לראשו, שהוא ייצג את היהדות בזמננו ושהיהדות היא משהו שמוביל לקנאות לאומנית – היה חשוב לי לבוא ולהגיד שזאת לא באמת היהדות האמיתית. היהדות בעומק שלה היא דת שמדברת על שלום כערך עליון", כך, סיפר אהוד בנאי בעבר, התחיל להתעניין ביהדות עד שחזר בתשובה.
"כשאני עולה על במה ויש אלף איש בקהל, זה לא מצב מובן מאליו מבחינתי. העובדה שאני יכול לחיות ולהתפרנס ממוזיקה בכלל לא מובנת מאליה. בזמנו לא הייתי רחוק מוויתור על החלום הזה. איפה הייתי היום? אולי הייתי מין אנתרופולוג שחוקר כל מיני תרבויות נכחדות בכדור הארץ, או שהייתי פותח משתלה עם איזה חבר. או שהייתי גר בכפר, באיזה מושב נידח. יש כל מיני אפשרויות שהייתי חי איתן בשלום".
כאשר נשאל בראיון האם במקרה כזה גם היה מוצא את עצמו בעולם התשובה, ענה בנאי: "זה משהו מוזר, אבל למעשה חזרתי בתשובה עוד לפני הדיסק הראשון. בדיוק אתמול, בדרך להופעה, שמענו מוזיקה ברכב, באופן רנדומלי. בדרך כלל אנחנו לא שומעים את המוזיקה שלי, אבל פתאום יצא השיר הראשון שהוצאתי ב-82', 'א-יידישע ראסטמן'. אמרתי לנהג: 'תן שנייה לשמוע'. אז תראה, השיר מתחיל בקלרינט חסידי ומדבר לחלוטין על חזרה לשורשים היהודיים. זה שיר של בעל תשובה. בכלל, תמיד הייתי איש מאמין. לחשוב שאין בורא לעולם זה כמו לחשוב שאין יצרן למחשב שלי. אם תגיד למישהו שהאוטו שלו נוצר מאליו, הוא לא יקבל את זה. אבל להגיד שמערכת השמש נוצרה מעצמה – את זה הוא יקבל".
"מתי התחלתי להבין שהאמת נמצאת ביהדות? בשנת 1980, שבה קרו לי כמה דברים לא קלים במקביל. הייתי על צומת דרכים בחיים, וחבר טוב שלי חזר בתשובה – אחד מהראשונים שהפכו לחסידי ברסלב בתקופה שאף אחד לא ידע מה זה. הוא הביא לי את 'ליקוטי מוהר"ן' ו'אות ברית'. באותה שנה פנחס שדה הוציא את 'תיקון הלב', ופתאום הייתה לי הרגשה שאם הוא גילה ואני גיליתי במקביל – משהו קורה פה. הלכתי בקיץ ליריד ספרים, ולא יודע איך, קניתי את 'ספר ההקדמות' של ר' יהודה אשלג, בעל הסולם. גם נסעתי למירון, להילולת ל"ג בעומר. גם שם הייתה לי איזושהי – לא אגיד את המילה הגבוהה הארה, אבל תובנה".
אהוד בנאי "לכו נרננה":
בראיון לעיתון בשבע סיפר בנאי סיפור נוסף. לדבריו, בשלב זה, עדיין לא הקפיד באופן מלא על קיום המצוות, עד החלום הבא: "אחרי שאבי יעקב נפטר אמרתי קדיש בשבעה, ואחרי זה הפסקתי. אחי קרא קדיש בקביעות, כמובן. הייתה לי הרגשה שזה בסדר, כאילו אחי 'קרבי' ואני לא, ומספיק שאחד מהמשפחה עושה את זה. בחודש השלישי לאבל חלמתי המון על אבא. באחת הפעמים הוא בא אליי בחלום, שילב את ידו בזרועי, ואני זוכר שניסיתי להחזיק אותו אבל הוא היה כמו ערפל, אד. ואז הוא אמר לי: 'בוא, הולכים'. שאלתי לאן, והוא אמר: 'להגיד יתגדל ויתקדש'.
"התעוררתי עם תחושה לא קלה. סיפרתי על זה לאשתי, והיא אמרה: 'אני חושבת שאתה צריך להגיד קדיש כל יום'. כך עשיתי. התחלתי ללכת לבית הכנסת בהתחלה בשבתות, ובהמשך גם בימי חול ככל שיכולתי. זה היה קטליזטור שהאיץ את התהליך. כשהגענו לפרשת השבוע שסגרה את שנת האבל, וראיתי שהפרשה מתחילה ב'ויחי יעקב', נזכרתי שלמדתי בגמרא במסכת תענית ש'יעקב לא מת'. ואבי, יעקב, נפטר הרי בדיוק בפרשה. הלב – לא השכל – קיבל מה שהיה צריך כדי להגיד 'זהו, אין לי מה לחכות'. זה נגע לי בנקודה הכי פנימית".
אהוד בנאי בשיר מתוך תפילת השבת:
