מספרים על יהודי שהתפלל תמיד שהקב"ה יתגלה אליו ויגלה לו את תפקידו בעולם. יום בהיר אחד תפילתו נענית. אלוקים מתגלה אליו ואומר לו: "בוא ואגלה לך מה תפקידך בעולם. אתה רואה את ההר שמול הבית שלך? עליך לצאת בכל בוקר מהבית ולדחוף את ההר". היהודי מאושר, סוף סוף הוא יודע מה הייעוד שלו בחיים. בבוקר שלמחרת הוא יוצא מהבית, מפשיל שרוולים ומתחיל לדחוף את ההר.
עוברים כמה חודשים, הוא מנסה להביט על ההר, וקולט שלא הצליח להזיז את ההר אפילו בסנטימטר אחד. נשבר היהודי ומתחיל להתחנן לקב"ה שיתגלה אליו שוב. והקב"ה ברחמיו מתגלה ושואל: "למה נשברת?" והיהודי עונה לו בבכי: "השתדלתי כל כך לקיים את רצונך, אבל לא הצלחתי במשימה, ההר לא זז כלל".
אומר לו הקב"ה: "שים לב, לא ביקשתי להזיז את ההר, רק רציתי שתדחוף. ועכשיו הבט על השרירים שנהיו לך בזכות העבודה שלך, הבט בראי וראה את הצבע שקיבלת בפנים בזכות זה… זו הייתה המטרה".
*
בפרשת השבוע אנחנו קוראים על אברהם אבינו. התורה מספרת לנו על הציווי האלוקי לאברהם בהיותו בן שבעים וחמש שנה: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך".
זהו הציווי האלוקי הראשון ליהודי הראשון. היינו מצפים שבהזדמנות זו תוטל על אברהם משימה חשובה במיוחד, משימה גורלית. אך אלוקים בוחר לצוות את אברהם על… מעבר דירה. מדוע? ועוד שאלה, אם כבר אלוקים מצווה על אברהם לעבור דירה, מדוע הוא מאריך בתיאור המקום שממנו אברהם יוצא – "מארצך וממולדתך ומבית אביך", ואינו מספר מאומה על המקום החדש שאליו הוא עובר?
מוסבר בתורת החסידות שהציווי האלוקי לאברהם "לך לך" הוא בעצם ציווי לכל אחד ואחת מאתנו, ומשמעותו – לצאת מעצמנו – "מארצך" – אלו התכונות הטבעיות שאִתן נולדנו, "ממולדתך" – אלו ההרגלים והנימוסים שלמדנו ורכשנו מסביבתנו, "ומבית אביך" – זה החינוך שקיבלנו. דברים אלו משפיעים רבות על האישיות שלנו.
פעמים רבות דברים אלו מובילים אותנו למקומות לא נכונים, 'מקבעים' אותנו, ומפריעים לנו להיפתח, לצמוח, להשתנות. אומר הקב"ה לכל יהודי: "צא מכל הדברים המשפיעים על אישיותך והתעלה מעל הטבע שלך, מעל ההרגלים שלך ומעל החינוך שקיבלת, כדי שתוכל להגיע 'אל הארץ אשר אראך', שתוכל באמת למצוא את נקודת האמת ולהתחבר אליה לגמרי".
פעמים רבות ההבנה שלנו וההרגלים שלנו מונעים מאתנו להתקדם מבחינה רוחנית. בציווי "לך לך" הקב"ה אומר לכל יהודי: "אם אתה באמת רוצה להצליח, עליך להניח את ההבנה שלך בצד ולהתבטל לגמרי לקב"ה. כך תהיה כלי לברכת ה' בגשמיות וברוחניות".
הציווי האלוקי הזה מקפל בתוכו את תמצית ההוויה היהודית – היכולת להתעלות מעל מגבלות הטבע, אף על פי שאנו חיים בתוכו.
יהי רצון שבזכות קיום הציווי הזה במלואו נזכה להגיע אל "הארץ אשר אראך" כפשוטו, בגאולה אמתית ושלמה בקרוב ממש.
שבת שלום
הרב נחמיה וילהלם
בית חב״ד בנגקוק תאילנד
