מפלגת המחנה הציוני, שככל הנראה התייאשה מרעיון ההצטרפות לממשלת נתניהו, החליטה לפתוח בקמפיין כלכלי נגד ראש הממשלה כאשר לטענתם, כל בית אב בישראל משלם מידי חודש אלפי שקלים עבור מה שהם מכנים "המיסים הסמויים"

במפלגת המחנה הציוני פתחו בקמפיין נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, כאשר הפעם הם מתמקדים בהיבט הכלכלי, כאשר בחזית הקמפיין ניצב חבר הכנסת, הפרופסור מנואל טרכטנברג אשר הציג היום מחקר ולפיו כל משפחה ישראלית ממוצעת משלמת אלפי שקלים בחודש כ"מיסים סמויים".

לדברי טרכטנברג, "למרות שהכלכלה הישראלית במצב טוב מבחינת המאקרו: צמיחה, אבטלה, מאזן תשלומים, שיעור השתתפות בכוח העבודה, יחס חוב מול תוצר- אזי – מצבו של האזרח – המיקרו – הוא רע. לאחר שמשק הבית שילם על הוצאות למחיה ופתח בסוף החודש את הארנק הוא רואה בו חור שאמור להספיק על תשלום חיסכון לרכוש דירה, הוצאות מימון, נסיעות לחופש, חו"ל ועוד. יש פה סוג של הונאה כי הממשלה הורידה מסים ישירים, ומע"מ אבל במקביל, הטילה מסים סמויים על הציבור".

טרכטנברג מסביר כי "מסים סמויים" הוא תשלומים שאנחנו משלמים מהכיס עקב כך שהמדינה צמצמה לאורך זמן את חלקה תקצוב שירותי חינוך, בריאות ותחבורה ועוד ושעל פי חוק המדינה היתה אמורה לספק חינם לכול או בעלות מוגבל לאזרח. "צמצום תקציב המדינה הטיל את העליות על האזרחים בפרט על המשפחות הצעירות. המדובר בתשלום סמוי כיוון שבדרך כלל לא נערך עליהם דיון ציבורי. הכנסת לא הצביעה על הטלת הנטל הזה על הציבור, אבל אי אפשר לחמוק מהם כי מדובר בעצם הוצאות שמשלמים משקי הבית למשל על תשלומי הורים לבתי הספר, על תרופות שלא נכללות בסל הבריאות, ועל נטל שמוטל על המשפחה הישראלית כתוצאה מעליית מחירי הדיור, וכתוצאה מאי השקעה בתחבורה".

על פי כתבה בדה מרקר, טרכטנברג, שעמד בשנת 2011 בראש "ועדת טרכנטברג" לצדק חברתי אומר כי לאחר המחאה החברתית חל שיפור מסויים במצבן של משפחות בישראל עקב הנהגת חינוך חינם לגילים 4-3, וצעדים נוספים אבל, בגלל עליית המחירים, בעיקר בתחום הדיור- אזי השיפור הזה נמחק.

לדבריו, "קופת המדינה התמכרה לעלייה במחירי הדיור, ולגידול בהכנסות המדינה ממסים הנובע מכך. הנה, בשנת 2002 הגיעו הכנסות המדינה מנדל"ן (מסים על נדל"ן, מע"מ על נדל"ן, ומסים על קרקע) ל-5.4 מיליארד שקל והיוו 3.6% ביחס להכנסות המדינה ממסים באותה שנה. בשנת 2015 הגיעו הכנסות המדינה מנדל"ן ל-22 מיליארד שקל, והיוו 8.2% מסך הכנסות המדינה ממסים באותה שנה. לדברי טרכטנברג, למדינה בעצם לא היה תמריץ במשך השנים להוזיל את מחירי הדיור כי היא נהנתה מגידול מרשים בהכנסות ממסים.

טרכטנברג ערך חישוב לגבי הביקוש השנתי לדירות חדשות: בעוד משרדי האוצר והשיכון מדברים על 50 אלף יחידות דיור בשנה מפתיע הנתון של טרכטנברג לפיו יש צורך ב-60 אלף התחלות בנייה בכל שנה על מנת לענות על הביקוש (לא כולל הביקוש המצטבר של 100 אלף יחידות דיור).

לפי החישוב, בכל שנה יש צורך לספק דיור ב-60 אלף הזוגות הצעירים הנישאים. לכך יש להוסיף 10,000 יחידות דיור עבור 33 אלף העולים החדשים בכל שנה, 14,500 זוגות שמתגרשים מהם כ-10,000 נזקקים לדיור, ועוד 5,000 זוגות שהם משפרי דיור. המדובר בביקוש ל-85 אלף יחידות דיור. מנתון זה יש לנכות -20,000-25,000 יחידות דיור שמתפנות (עקב פטירת 44,000 איש בשנה).

טרכטנברג הוסיף כי "אם יש היום רק 50 אלף התחלות בנייה בשנה אל מול הביקוש בפועל של 60 אלף יחידות דיור בשנה אזי אנו נמצאים בגרעון שנתי של 10,000 יחידות דיור. במצב שכזה, כשהביקוש גדל על ההיצע, אין שום ספק שמחירי הדירות ימשיכו לעלות בשנתיים הקרובות ואפילו מעבר לכך, אלא אם יעשו פעולות דרסטיות".

טרכטנברג לא סבור שתוכנית מחיר למשתכן – תוכנית הדגל של שר האוצר משה כחלון – תצליח בטווח הקצר להשפיע על ירידת המחירים כי מדובר להערכתו בכ-10,000-15,000 יחידות דיור בשנה אל מול ביקוש כאמור של כ-60 אלף יחידות דיור. הוא סבור שתוכנית מחיר למשתכן היא בבחינת טיפה בים והפכה ל"לוטו הלאומי".