דיון הלכתי סוער: האם נמצא הדרך לכבות הכיריים ביום טוב?

ביום טוב מותר לבשל לצורך יום טוב, רק אוכל נפש. אך אין להדליק או לכבות את האש לצורך הבישול. השנה, חלים ימי ראש השנה בחמישי ושישי, ורבים, אף כאלו שבדרך כלל מעדיפים שלא לבשל ביום טוב, מבקשים לבשל בראש השנה לכבוד השבת, דבר המותר באם עשו עירוב תבשילין לפני כן.

אך המבשלים נתקלים בבעיה: מה יעשו עם להבת הגז הבוערת? להדליק אין בעיה: הדרישה ההלכתית היא 'אש מאש' ולשם כך משיירים אש דלוקה ('נר נשמה') מערב יום טוב. אבל איך מכבים? הרי לכבות את האש אסור מאחר ואין בזה מלאכה שהיא לצורך הבישול. עם תחילת השימוש בכירות הגז הביתיות התחבטו הפוסקים מאוד איך ניתן לכבות את הגז ביום טוב.

הרב עובדיה יוסף זצ"ל הציע שיטה לשים פינג'ן עם מים ולהרתיח בפנים ביצה עד שיגלשו המים ויכבו את הגז, ולאחר מכן יסגרו את הברז. נחלקו הדעות על שיטה זו של הרב עובדיה אם מותר או אסור, כי לכאורה זה נקרא ע"פ ההלכה גרמא בכיבוי (פעולה שאינה ישירה אלא עקיפה). אבל וכיבוי ביום טוב כשהוא נעשה שלא לצורך אוכל נפש הוא דבר אסור ביום טוב. כיוון שהוא מחמם ביצה או מחמם מים הרב עובדיה יוסף התיר שיטה זו.

מעבר למחלוקת ההלכתית בשיטה זו, מסבירים במכון צמת כי קיימת גם סכנה של דליפת גז לאחר הכיבוי. לשם כך, פיתחו במכון צומת את מכשיר ה'חגז'. זהו שעון גז מכני, המופעל ע"י קפיץ. עוד לפני שהאדם מעביר אש ביום טוב כדי להדליק את להבת הגז, הוא קוצב את הזמן שב'חגז'. כעבור אותו זמן, ה'חגז' יפסיק את זרימת הגז ויכבה את הלהבה. למעשה, ה'חגז' הוא מעין טיימר של גז, המאפשר להזרים גז למשך זמן קבוע מראש בצורה פשוטה ובטוחה.

צפו ב'חגז': (מתוך אתר צמת)

היסוד ההלכתי שעליו מבוסס ה'חגז', הוא שהסרת חומרי גלם של הבעירה לפני הדלקת המדורה איננה נחשבת אפילו ל'גרם מלאכה', והיא מותרת אף לכתחילה. המכשיר קיבל את אישורם של הרב עובדיה יוסף והרב יהושע נויבירט. לאחרונה התעוררה שאלה בקשר להדלקת גז ביו"ט, אש מאש בגלל תקן חדש המחייב חיישן בטיחות ליד הלהבה , רבני מכון צומת יחד עם פוסקים מובהקים הגיעו למסקנה שאין בזה בעיה הלכתית.

הרב רצון ערוסי, רבה של קרית אונו וחבר מועצת הרבנות הראשית, כותב כי תקנה חדשה של המשרדים הממשלתיים הממונים על כך אסרה להשתמש בכיריים גז רגילות בגלל בעיה בטיחותית, כי קרה, לא אחת, שהלהבה כבתה מחמת רוח או מסיבות אחרות ובעל הכיריים לא הבחין בכך ואז היתה דליפת גז והיה בכך סכנת נפשות.

בכיריים החדשות חייבו להתקין חיישן שנמצא מול הלהבה וכל עוד הלהבה דולקת ויש חום החיישן פועל ומן הרגע שהלהבה איננה דולקת וכבר אין חום, החיישן מפסיק לפעול ומכבה את זרימת הגז. באופן כזה נמנעת דליפת גז ויש בטיחות. עכשיו עלה רעיון שבכל עת שרוצים לכבות את הגז ביום טוב יניחו סכין או כף בין החיישן ובין הלהבה ואז אחרי זמן מסויים כיוון שכבר לא מוקרן חום מן הלהבה לחיישן, החיישן ינוטרל ואיתו תפסיק זרימת הגז. והתעוררה השאלה, האם באופן הזה מותר או אסור?

כיבוי בפעולה עקיפה באש רגילה: כיוון שהגרמא שעליה אנחנו מדברים ועליה נחלקו מרן ומהרי"ץ היא מסוג אחר. בשולחן ערוך בסימן תקי"ד סעיף ג', אומר מרן נר של שעוה שרוצה להדליקו ביום טוב וחס עליו שלא ישרף כולו יכול ליתן סביבו קודם שידליקנו, דבר המונע מלהישרף בעניין שיכבה כשיגיע לשם.

כלומר, במקרה ויש לנו נר דולק וחבל לי שידלק הכל כי אני צריך אותו לחצי שעה ולא יותר. אז משחילים בתוך הנר הזה לימון וכשהלהבה מגיעה אל הלימון, הלימון מכבה את הנר והרווחנו את יתרת נר השעווה. אומר מרן שמותר לעשות כן לפני ההדלקה. אם אתה שם את הלימון לפני שתדליק את הנר. כמו שאנחנו מתכננים את הגז לפני ההדלקה. אבל יהיה אסור לעשות זאת לאחר ההדלקה. מהרי"ץ גדול רבני תימן מיקל יותר ממרן וכותב בשו"ת פעולת צדיק שמותר לעשות זאת גם לאחר שנדלק הנר כי מאחר וזה גרם של כיבוי גם כשזה להבה, אש אמיתית, לא כמו של גז הוא מתיר.

כיבוי בפעולה עקיפה בכיריים עם חיישן: הגאון הרב אהרן בוטבול שליט"א, חתנו של מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל, הורה להיתר בכיריים עם חיישן בטענה שהלהבה של הגז היא לא להבה רגילה כמו של אש רגילה כי היא תלויה בהספקת הגז ולכן כל איסור כיבויה, אפילו כשעושה מעשה בידיים זה רק מדרבנן ולא איסור תורה. ולכן כיבוי עדיף באופן ששמים חוצץ לחיישן יהיה מותר.

הפתרון שהציע הרב בוטבול: צפו

מבחינה זו זה דבר נכון. וזה הרבה יותר מאשר היתר של גרמא. למה? החיישן לא מזרים שמן או משהו לדלקה אלא מטרתו לכבות במקרה שאין חום וכששמים את החייץ הזה הוא מונע מהחום להגיע לחיישן, ואז החיישן מכבה לאחר מספר שניות. בזה הפעולה לא נעשית ישירות נגד הלהבה אלא מול החיישן על ידי מניעת זרימת חום. ולמעשה יש כאן גרמא הרבה יותר קלה להיתר.

החיישן שאנו דנים בו מייצר חשמל ע"י חום הגז והוא פועל ומשפיע על החיישן. כששמים את החיץ מחום הלהבה אז זה מונע את המשך ייצור החשמל. במניעת ייצור חשמל, לא נעשה שום דבר שהוא אסור..

סכנה חמורה מאיסור

כותב הרב ערוסי, "קמו חברים ואמרו, זה מסוכן, וידוע הכלל חמירא סכנתא מאיסורא (חמורה סכנה מאיסור). טענו שאם ישימו את החיץ הזה וינטרלו את החיישן, יעקפו למעשה את אמצעי הבטיחות שמשרד המסחר והתעשייה חייב להתקין. התייעצתי עם טכנאי מקצועי מורשה. והוא אמר זה לא נכון. כיוון שעל ידי שאנחנו שמים חיץ והחיישן מכבה, אז הוא סוגר את זרימת הגז ואין שום סכנה. לא כמו שהיה פעם שהלהבה נכבית והגז ממשיך לזרום אלא הוא סוגר את זרימת גז ואז אין סכנה.

לסיכום, ברמה העקרונית שימוש בפטנט כזה ביום טוב מותר. ברמה המעשית, אם יתברר שיש סכנה אם משתמשים בדבר כזה, אז נחזור לכלל "חמירא סכנתא מאיסורא" ויהיה אסור.

מנגד, במכון צמת פרסמו חוות דעת בו נכתב: כיבוי הלהבה ביו"ט באמצעות חציצה בין החיישן ללהבה אסור לדעתנו משתי סיבות: א. הלכתית – חציצה בין החיישן ללהבה דולקת מנתקת את המעגל החשמלי שיצר מתח, על כל המשתמע מכך.

ב. בטיחותית – שסתום הבטיחות המופעל באמצעות הצמד התרמי לא מיועד לסגירה הרמטית של הגז. במידה ויש מעט לכלוך, קורוזיה, חומרי ניקוי וכד', הגז עלול להמשיך לדלוף, והדבר עלול לסכן חיי אדם.