לפני כמאתיים שנה, היה באוקראינה רב חשוב בשם "רבי מרדכי מנשכיז". בצעירותו עסק במסחר והייתה לו מצווה שהקפיד עליה במיוחד: כל השנה היה חוסך כסף עבור אתרוג מהודר לחג הסוכות. בארצות הקרות, כמו רוסיה ופולין, לא היה אפשר לגדל אתרוגים והשגת אתרוג מהודר, הייתה מבצע יקר ולכן המנהג היה שהקהילה הייתה מתאגדת סביב קניית אתרוג ציבורי. אולם רבי מרדכי סירב להסתפק בקנייה הקבוצתית והיה חוסך עבור אתרוג מהודר.
פעם הייתה לו שנת מסחר קשה, אך הוא התמיד בדביקות המצווה ובמאמץ גדול, הצליח לחסוך סכום עבור אתרוג יפה. למחרת ראש השנה, הוא יצא לעיר הגדולה כדי לחפש אתרוג וכל הדרך הרהר באושר על כך, שלמרות השנה הקשה שעבר, הוא זכה לעמוד בהידורו הטוב. כשהגיע לשוק, שמע בכיות נוראות. יהודי מבוגר ישב על הארץ ובכה. הוא סיפר כי הוא שואב מים וכל פרנסתו המועטה היא בעזרת הסוס שלו, אך הסוס הזקן שבק חיים ואין לו דרך לחזור אל הפרנסה שלו.
"כמה אתה צריך עבור קניית סוס חדש"? הוא נקב בסכום מסוים ורבי מרדכי נחרד. זה בדיוק הסכום שהיה לו בכיס עבור האתרוג. הוא לא התלבט הרבה, הוציא את הכסף ונתן לעגלון שלא האמין שהנס קרה לו.
כשחזר לעיר, התפרסם הסיפור וכולם נדו לו בצער על כך שייאלץ השנה לוותר על מנהגו הטוב. אך הוא דווקא נראה שמח. כאשר אשתו התפלאה כיצד הוא מסוגל לשמוח במצב הזה שבו וויתר על הידורו עשרות שנים, אמר לה באושר: "נו, כולם יברכו על אתרוג ואני אברך על סוס ועגלה"…
*
חג הסוכות הוא החג השמח ביותר בשנה, כפי שאנחנו רואים שהתורה מצווה אותנו שלוש פעמים על השמחה בסוכות, החג נקרא זמן שמחתנו ומי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו, והשאלה היא איך דווקא בחודש שבו חל ראש השנה ויום הכיפורים, ימים רציניים של חשבון נפש שבהם אולי הצלחנו לשים לב שמצבינו לא הכי מזהיר, איך מיד אחרי החשבון נפש אפשר להגיע לשמחה הגדולה הזו?
מוסבר בתורת החסידות, שחשבון נפש זהו לא מצב של עצבות אלא של מרירות, וההבדל הוא, כשאדם עצוב זה הופך להיות מטרה בפני עצמה, לעומת המרירות שהיא מתוך התבוננות במצבו ושאיפה להגיע למקום יותר טוב, וכשאדם מחליט להשתנות ולהגיע למקום יותר טוב, זה כבר מקום לשמחה גדולה, דווקא אחרי חשבון הנפש שגילינו אכן מה עלינו לתקן וקיבלנו את ההחלטות הטובות, זה הזמן הנכון לשמוח ולהיכנס לשנה של עבודת השם מתוך שמחה.
השמחה היא בעצם הידיעה שאני עושה את רצון השם וכשאני מבין שהגורם לשמחה הוא הקשר לקב"ה, הרי שלא באמת משנה אם בסופו של דבר התחברתי אליו דרך האתרוג או שעשיתי את הוויתור ואני מתחבר דרך הסוס והעגלה.
יהי רצון שנצליח להתחבר לקב"ה ולהגיע לשמחה אמתית, במילוי כל משאלותינו בגשמיות וברוחניות ונזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש.
