בהתוועדות: זאנוויל מרעיד את נוקיה עם 'שאמיל' – השיר והסיפור

לרגל י"ט כסליו, חג הגאולה החב"די, קבלו תיעוד מרגש מניגון ההתוועדות המרטיט 'שאמיל' אותו מבצע זאנוויל ויינברגר בינות לרבבת חסידי חב"ד בהיכל 'נוקיה' – יד אליהו, תל אביב. לצדו במרכז ההיכל מקהלת הבית – מקהלת 'מלכות'. צפו

  • השנה לא מפספסים: "שטר הפרנסה" של גדולי הדור

    תוכן מקודם

  • עצוב: טיפל בילדים תשושי נפש ונכנס לדיכאון עמוק

    תוכן מקודם

  • שטר הפרנסה יחתם עבורכם מחר ע"י גדולי הדור!

    תוכן מקודם

  • יש לך כסף. מגיע לך יחס של כבוד

    תוכן מקודם

לרגל י"ט כסליו, חג הגאולה החב"די, קבלו תיעוד מרגש מניגון ההתוועדות המרטיט 'שאמיל' אותו מבצע זאנוויל ויינברגר בינות לרבבת חסידי חב"ד בהיכל 'נוקיה' – יד אליהו, תל אביב. לצדו במרכז ההיכל מקהלת הבית – מקהלת 'מלכות' בניצוחו של פנחס ביכלר, כשעל התזמורת מנצח מאסטרו דני אבידני.

לחובבי ההיסטוריה שבינינו, הנה סיפורו המלא של שאמיל – השיר והמשל: קרבות עזים ניטשו בהרי הקווקז בין השבטים הפראיים לקלגסי הצאר הרוסי. למרות שמספר החיילים הרוסיים היה רב עשרת מונים על לוחמי השבטים ואף הנשק שהחזיקו עלה בטיבו על זה של הפיראטים, הם לא יכלו להם! זאת בשל מיקומם הגבוה בפסגת ההר.

המלחמה העקובה מדם המשיכה כך עד אשר חלה בנו של שאמיל – מנהיג השבטים! בין הקווקזים לא נמצא רופא מתאים עד ששלח שאמיל שליח מיוחד אל מחנה האויב כשבתמורה הוא מבטיח למלא כל שיידרש ממנו. ואולם הרוסים לא שתו לבקשתו והמשיכו לטבוח עוד באנשיו.

בצר לו ירד שאמיל כשהוא רכוב על הסוס אל מחנה הרוסים, מסר להם את חרבו ובכך הוכרעה המלחמה, כאשר הוא הופך מאותו רגע לשבוי בבית הצאר.

בשבתו אסור באחוזת הצאר היה שאמיל מפזם לעצמו ניגון געגועים בו הביע את התשוקה לשוב למקומו כבימים מקדם. תחילת הניגון מתאפיין בגעגועים וצער וסופו בתקווה כי סוף-סוף ייצא לחופשי.

חסידי חב"ד תושבי המקום ששמעו את הניגון מפיו הפכו אותו לניגון געגועים משלהם! הנמשל לאותו שאמיל היא נשמתו של היהודי, הכבולה בעולם הזה בתחבולות היצר. בשירת הניגון ביטאו החסידים את הגעגועים ליום שתזכה הנשמה לצאת מן המצר אל פסגות ההרים… [מתוך מאמרו של פנחס ביכלר, עיתון המבשר, סוכות תשע"ג]

10 תגובות

זאנוויל, הצלחת להוציא אותנו מן הכלים!!!!!!!!

עולם התיקון
שאמיל הינו ניגון אותו לימד הרבי בהתוועדות ליל שמחת תורה אחרי הקפות וסעודת יום טוב – לפנות בוקר בשנת תשי"ט. הניגון מבטא געגועים למצב הנעלה בו האדם היה נתון בעבר, ותקווה ובטחון לעתיד טוב יותר.
ניגון זה הוא ניגון ש"ב בספר הניגונים. הסיפור מאחורי הניגון:
קודם שלימד הרבי את הניגון, הקדים ואמר שניגון זה שמע מפי חסידים בליווי סיפור:
"לפני מאה, מאה וחמשים שנה, חיו בהרי קווקז שבטים פראיים למחצה, שהיו חופשיים כציפורי דרור, מבלי שיחולו עליהם חוקי המלוכה, ואף לא הגבלות בני תרבות.
כשהצאר החל להרחיב את מלכותו, רצה לכבוש גם הרי קווקז אלה. אך למרות שהיו לו חיילים רבים ומצוידים בנשק טוב יותר, ואנשי השבטים היו מעטים, לא יכול היה לכבוש אותם, עקב היותם על הרים גבוהים.
בסופו של דבר, פעלו הרוסים בערמה: הם אמרו לאנשי השבטים שברצונם לעשות עמם שלום ואף יעניקו להם הטבות שונות. לאחר שאנשי השבטים התפרקו מנשקם, תפשו הרוסים את מנהיגם – שנקרא בשם שאמיל – והגלוהו לארץ גזירה.
בהיותו בארץ גלותו, היה נזכר מדי פעם בפעם בהרים הגבוהים שם היה חפשי מכבלי הממשלה, כשלא היו לו ההגבלות של בית הסוהר ואף לא ההגבלות של עיר מקום מושב וההגבלות והכבלים של התרבות, ועתה הוא משועבד וכו' ונתעורר בתשוקה עזה להרים הגבוהים, שם היה חפשי כנשר בשמים ושר ניגון זה שתחילתו געגועים וסופו תקוה שסוף סוף ישוב למקומו.
כשיהודים שמעו ניגון זה, התאימו אותו לאותיות שלהם ופרשוהו על ירידת הנשמה למטה בגוף. הנשמה הייתה חצובה מתחת כיסא הכבוד, וחציבה זו עצמה יש בה משום ירידה לגבי הנשמה, שכן בעצם היא במעלה גבוהה מזה, היא קשורה בקב"ה עצמו, ובמילא היא משוחררת מכל מיני כבלים, היא מאוחדת עם אלוקות ככתוב חי ה' אשר עמדתי לפניו, לא היה עליו שום מושל ושולט ומקור חוצבה על ההרים הגבוהים, הרים אלו האבות, חג"ת דאצילות, ולמעלה מאצילות, עד לחג"ת שלפני הצמצום, ופיתו אותה, הוציאוה משם והורידוה למטה בגוף ונפש הבהמית, שהיא ירידה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. כשהנשמה מתבוננת במקור חוצבה, היא מתעוררת בצימאון גדול, צמאה לך נפשי כמה לך בשרי.
הן אמת, כוונת הירידה של הנשמה היא בשביל העליה הבאה על ידי עבודתה למטה, אבל, הרי זו ירידה גדולה, שיודע אדם בעצמו איך שחטא ופגם ועבר את הדרך. וגם כשהוא מקיים תורה ומצוות, הרי זה בדרך מצוות אנשים מלומדה ואף אם לא, הרי חסר השמחה, טוב הלבב, ריבוי שמחה וכו' וכו'. בכל אופן הרי הוא מוגבל ואין באפשרותו לפרוש כנפיו כדרך הנשר בשמיים, כי הוא מוגבל בהגבלות הגוף.
וכשהוא מתבונן בכך, הוא מתעורר בגעגועים להרים הגבוהים, שורש הנשמה, בעומדה בבחינת הרים אלו האבות, שמהם זה בא בירושה בכל אחד מישראל, בחינת הרים חג"ת דאצילות ואף למעלה מאצילות, עד להרים הגבוהים שלפני הצימצום. זהו תחילתו של הניגון – הצימאון והגעגועים.
התנועה האחרונה שבניגון מביעה את התקווה שהוא בטוח שלא יידח ממנו נידח וסוף סוף יתעורר מהבירא עמיקתא ויגיע למחוז חפצו, למעלה מדרגתו הקודמת, שהרי זהו תכלית הירידה שהיא צורך העליה, הוא יגיע ויתאחד עם העצמות עצמה – לאשתאבא בגופא דמלכא.

לחסיד איזה עוצמה של מילים!!!!!!!!!!!!!!

ווווווווווווווואוווווווו!!!
זאנוויל התותח. כל שיר שיעשה יהיה יפה, זה הזוי הכישרון המדהים שניתן לו!
(אגב, אהבתי את האנימציה של "בחזית" בסוף. מי עשה את זה?)

חסיד איזה יופייייי

בנצי שטיין המלך ממתי אתה במלכות?????????????

זה נראה לי משנה שעברה.
ובנצי שטיין היה שם כי לפעמים הוא יוצא עם מקהלת מלכות.

תשימו כמה שיותר קליפים מזאנוויל, הוא מרגש אותי כל פעם

מרגש

מרגש עד מאוד

Comments are closed.