דניאל גלברט, מנהל האוניברסיטה הגדולה בעולם שבארצות הברית, נכנס אל הכיתה. שמונים הסטודנטים לצילום שנכחו בכיתה, הופתעו והיטו אוזן לדבריו. כולם ידעו, שגלברט לא מבין כלום בצילום. הוא הרי אומן הנפש, פרופסור לפסיכולוגיה, תורת הנפש וניתוחה. שום קשר לצילום.
"סטודנטים יקרים, כפי הידוע לכם, בחודש הקרוב תתחיל עונת הרישום לקראת השנה הבאה. יש לי הצעה בשבילכם. שיתוף פעולה, לטובתכם ולטובתי, טובת האוניברסיטה. כל סטודנט שרוצה, יגיש לי עד ליום שני הקרוב, בעוד שבוע בדיוק, את התמונה הכי מוצלחת שצילם במהלך הקורס. המעצבת תקים מכל הצילומים שלכם תערוכת ענק בכניסה לקמפוס. תוכלו להוסיף את החתימה שלכם וכך אני אקבל רושם וכבוד לאוניברסיטה ואתם – פרסום ראשוני הכי טוב שיש!"
ביום שני, כפי שהבטיח, נכנס גלברט לכיתה ועל השולחן שמונים מעטפות. מאה אחוז מהסטודנטים הגישו תמונה.
ואז אומר גלברט: "אני הולך כעת לעשות מעשה לא אתי, לא מוסרי ולא נעים, אך בסמכותי לבצע זאת."
באצבעו הוא מחלק את הכיתה לשנים באופן וירטואלי, ימין ושמאל. ופונה בהתלהבות לימינו:
"התלמידים היושבים בצד ימין – זכיתם במשהו יוצא דופן – הזדמנות שניה! אתם יכולים לחפש תמונה חליפית, מוצלחת יותר, שתחליף את בחירתכם הראשונה. בונוס ייחודי ליושבים מימין, אכנס ביום שני הבא לאסוף את הבחירה השניה."
ובצער על פניו אומר ליושבים משמאל: "צר לי, היושבים בשמאלי. לכם לא ניתנת הזדמנות נוספת. אין לכם אפשרות לתת לי תמונה חילופית. החלטתכם הראשונית – היא הסופית."
בפעם השלישית נכנס גלברט לכיתה ו – – – אין אף מעטפה על השולחן.
"אין אחד מכם שניצל את ההזדמנות השניה שניתנה לו?!" גלברט נראה מופתע.
לאחר מס' דקות המתנה אמר גלברט: "טוב. אז האמת היא שאני מופתע מהתוצאות וכעת הגענו לשלב שאחשוף בפניכם את מטרתי. וכי האמנתם לי שאני זקוק לעזרתכם להקמת התערוכה? כל מטרתי היתה לעסוק במחקר הנפש. כשהשאלה העיקרית: מהו גורם האושר?
מעכשיו, ההשתתפות במחקר היא בחירה ולא חובה. עליכם לענות על שאלון קצר ואנונימי. ומי שעונה יחתום את שמו ברשימה ויזוכה בחמישים אחוז בשכר הלימוד לחודש הקרוב.
בשאלון היו שלוש שאלות:
- האם אתה ישבת בצד ימין/שמאל.
- מה הרגשת בעת שהצד הימני קבלו הזדמנות שניה?
- מה הרגשת יום לפני התאריך להגשת תמונה שניה?
תוצאות המחקר היו מדהימות.
בעת קבלת ההזדמנות, היושבים בצד הימני חשו שמחה, סיפוק, תקווה, עליונות, ביטחון עצמי ושאר רגשות חיוביים בעוד הצד השמאלי מרגיש תסכול, אכזבה, קיפוח, ייאוש, כעס וחוסר ביטחון עצמי.
ואלו לילה לפני הבוקר שבו יכלו הימנים להגיש תמונה חילופית, היוצרות התהפכו. הצד השמאלי הרגיש שלווה, ביטחון, רוגע, שמחה ואושר. ואילו הצד הימני הרגיש בלבול, חוסר מנוחה, כעס, ותסכול.
המסקנה? ואיננו זקוקים לגלברט ודומיו בשביל להבין זאת, שנפש האדם זקוקה לסמכות כדי להרגיש מאושרת. האדם זקוק להגבלות, לחוקים ברורים על מנת להיות רגוע ובטוח בעצמו.
שלושה ימים לפני חג השבועות הם "שלושת ימי ההגבלה". מדוע? כי כדי שאדם יקבל תורה באמת, מתוך שמחה וביטחון עליו לחוש בחוקים ובגבולות הברורים.
כיצריו הפנימיים של האדם משוחררים וחופשיים אזי הוא מוגבל, וכלוא ונשמתו בסערה. ואילו כשיצריו של האדם מוגבלים, מרוסנים ומכוונים למטרה אזי הוא חופשי ונפשו במנוחה וברגיעה. ונמשיל זאת לביקור בגן החיות. אם החיות משוחחרות לנפשן במרחבי הטבע, אזי אנו נסתובב ביניהן בתוך המכונית, הנותנת לנו תחושת הגנה. ואם החיות מאחורי סורג ובריח אזי נרגיש חופשיים ו"מוגנים".
הדבר תקף גם בתוך הבית פנימה. הורים לפעמים חושבים שאם יתנו יד חופשית לילדיהם אזי יגדלו ילדים מאושרים. והרי זה בדיוק להיפך. אם החוקים ברורים לנו כהורים, והכללים נהירים בבית, אזי הילדים יצמחו לילדים מחונכים ומאושרים.
הלוואי שנזכה לקבל תורה מתוך קדושה ואהבת אלוקים.
