אבל, וכאן אפתיע אותך, מדובר משהו שונה, אחר, ובכלל לא חטטני בנבכי נפשו של הילד. להיפך! זה דבר שהוא רק מעצים ונותן לילד שלך להבין את הדברים מעצמו (ותאמיני לי, הוא יבין מצוין! מניסיוני גם ילדים עם קשיים בהבנה וילדי חינוך מיוחד קולטים ומבינים, כי היופי בתיאטרון שהוא מופשט ולכן ברור).

"טוב" את אומרת לעצמך, "התחום שעליו את מדברת הוא נפלא, אך מה זה קשור אלי? זו הוצאה מיותרת כעת. וחוץ מזה, בחיי לא הצגתי ולא מסרתי אפילו שיעור, אז את רוצה שאעשה תיאטרון בובות ועוד טיפולי?!"

כן! אני שוב אפתיע אותך. אבל לפני שאתחיל להסביר לך, אשאל אותך שאלה, סיפורים את מספרת לילדיך? ידעתי שכן. אם כך, כדאי לך בהחלט לקרוא ולגלות כלי נוסף לתקשורת ולשינוי עם הילדים.

דבר ראשון נעיף מבט להסבר קצר על התיאטרון מבחינה מקצועית ולאחר מכן נסביר איך את כאמא יכולה להשתמש בכלי מדהים זה….

בתיאטרון מועברים תכנים רגשיים על הקשיים הספציפיים שבהם הילדים נתקלים בחיי היום יום. התיאטרון הוא בדרך כלל תיאטרון חיות, מה שמרחיק את הנגיעה הישירה בבעיה של הילדים ומאפשר להם לקבל את התכנים והכלים המוצגים להם בתיאטרון בובות.

גישה זו של העתקת חוויות אל עולם החי, מקובלת היום כאחד הכלים האפקטיביים ביותר לשבירת מחסומים רגשיים ולסלילת דרך אל נפש הילד. על כן תיאטרון חיות נחשב לאמצעי יעיל בשחרור רגשותיהם של הילדים. הם יכולים להבחין בין הדומה והשונה בעולמם ובעולם בעלי החיים ובו בזמן לקבל את הכלים לפתור בעיות במצבים שונים בהם הם נתקלים.

האנשה מאפשרת קידום ריגשי אצל הילדים שאינו מושג באמצעים אחרים, בשל העובדה שהחיות מצויות בעולם משל עצמן, וזו מפחיתה את תחושת הריחוק או הניכור שהילד חש.

ההיבט המקצועי נשמע מעניין ומשכנע. אבל, תכל'ס. איך כיצד אוכל להשתמש ולהעניק זאת לילדי? ובובות תיאטרון – מאיפה אשיג?

אז כמובן שלא הכל אוכל להעביר לכן בכתבה זו, ומי שתחום זה מענין אותה יכולה לבוא ללמוד אצלי בקורסים….אבל כמה טיפים מענינים אכתוב לכן כאן…..

כאשר את כאמא יושבת עם ילדיך בארוחת ערב, בשבת אחר הצהרים, או סתם בשעת פנאי, קחי לידיך בובת חיה מכל סוג שהוא (אם אין לך בובות תיאטרון אפשר בהחלט בובת חיה רגילה) והתחילי לספר לילדים סיפור פרי דמיונך או הקריאי מספר. במהלך הסיפור הזיזי לבובה את הידים והראש, שלבי תנועות מדגימות: כשהחיה בוכה – 'תבכי' ושימי יד הבובה על עיניה בתנועה המדמה בכי. כשמסופר שהבובה הניפה ידה לומר שלום עשי זאת עם יד הבובה וכו', מיד תראי איך הילדים כולם מקטן ועד גדול מקשיבים לך פקוחי עינים ופעורי פה לכל מילה.

עכשיו נעבור שלב קדימה, בו תוכלי להעביר מסרים לילד בצורה שהוא יבין זאת מעצמו בלי שתצטרכי לומר זאת במפורש [מחשש שיפגע או שכבר אמרת פעמים רבות אך לא הפנים את הדברים]. קחי כמה בובות חיות והתחילי לספר סיפור על חיות, סיפור על הבעיה שאת רוצה לפתור אצל הילד. כגון: אם הילדים לא מוותרים אחד לשני – ספרי להם על צפרדע שלא ויתרה לשום חיה לשתות מהמים שבביצתה ודחפה את כל מי שהעיזה להיכנס, ולבסוף למדה לוותר כי קרה לה משהו גרוע והיתה בודדה, הילדים יקלטו לבד שזו התנההגות לא רצויה ולא משתלמת, לא לוותר לכל חיה, אפילו לכבשה המסכנה שיש לה רגליים חלשות, והם בעצמם יכעסו על כזו צפרדע ויפנימו את המסר, (את יכולה באמצע ההצגה לשאול את הילדים "זה יפה איך שהצפרדע מתנהגת"? ותשמעי את התשובות…), כמובן השתמשי רק בבובות חיות שזה מרחיק את הנגיעה הישירה לבעית הילד. ותווכחי לראות איך שהילד יקבל זאת בצורה חלקה, כי הסיפור לא מסופר עליו אלא על חיה כל שהיא אך מצד שני הילד חכם דיו בשביל להקיש את המסר לעצמו ולהפנים אותו בדרך שלו.

עוד דוגמא, ילדים שרוצים לאכול רק ממתקים – ספרי להם על ג'ירפה שאכלה הרבה ממתקים ולא אכלה שום דבר בריא, ואיך שבסופו של דבר כאב לה מאוד הבטן, והרופא הזהיר אותה לא לאכול יותר ממתקים.

וכן ילדים שלא הולכים לישון בזמן לספר להם על הפילון שהלך לישון מאוחר ולמחרת נרדם בגן והפסיד את הטיול, כי לא היה לו כח ללכת מרוב עיפות.

יתכן שבאוזנייך נראים הסיפורין מוכרים ונדושים. אך לילדים זה לא כך. וכשאת מספרת אז הסיפור מקבל "טעם של אמא"…

וכן הלאה כיד הדמיון הטובה…. תנסי ותראי כמה זה מדהים. הילד מקבל זאת בצורה נעימה ומובנת בלי שום ויכוחים, כי כאשר הוא רואה זאת 'מוחשי' על הבובה, הוא מבין את הטעות שלו שלא התנהג כראוי בנושא שהעברת לו….

עתה אוסיף סיפור קטן ומרגש, אחד מני רבים, שקרו בתאטרון שלי:

באחת השבתות שהייתי בבית הורי, בקשה גיסתי את עזרתי. בתה בת הארבע חוזרת מהגן כל יום עם סיפורים שלא היו ולא נבראו, ובקשה ממני שאעשה תאטרון טיפולי לילדה ואעביר לה את המסר של "מדבר שקר תרחק". בבית הורי אין בובות תאטרון, לקחתי בובת כיבשה רגילה וסיפרתי לילדה סיפור על כבשה ששיקרה וכו'. הילדה הקשיבה פעורת פה. ימים ספורים אחר כך, טלפון מגיסתי המרוגשת. בתה חוזרת מהגן ומספרת סיפורים וחויות, ובסוף כל סיפור היא מודיעה: "אמא אבל אני לא משקרת. זה היה באמת!"

אשמח לשמוע ממך תגובות חוויות וסיפורים. לפקס:03-6739177

להמשך העשרה בנושא, ניתן להתקשר בשעות הערב ל: 054-8469116

נתראה בפעם הבאה!

שני ברלין