כיפוף חומת הברזל
גבאי הצדקה במקומותינו, נוהגים לצקצק בלשונם תוך נענוע ראשם בציניות וללהג, "נו בטח, חומה של ברזל מפסקת בינינו לבין… הגביר הבלתי מושג ריצ'רד מונימייקר, 50, שסולמו מוצב ארצה וכיסו מגיע השמימה".
נו, הבנתם? להוציא חצי דולר מריצ'רד (הוא נולד ראובן, אבל ארה"ב זו ארה"ב ק.ל.) מונימייקר זו הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית. אבל עזבו אתכם מהדולר, תנסו להגיע אליו. איך אמר העסקן הנודע ר' ישעיהו אופנהולף שאחרי שש שנים של ניסיונות הצליח לחדור למשרדו של האיש, "אני מעדיף לחצות את הסמבטיון הגועש והרועש באמצע השבוע ולא לעבור את הגיהנום על מנת להגיע למונימייקר ולצאת עם 36 דולר, פעמיים חי, בעוד שאני קרוב למיתה".
כן, אופנהולף חשב שהוא רואה עוד שלושה אפסים ליד המספר – 36, אבל עם דמיון לא בונים ישיבה, בית כנסת, אפילו לא גרם מדרגות זניח בבניין מגורים.
"חבל על המאמצים שלך להגיע אליו", יעץ אופנהולף לעזריאל שושני יד ימינו של ראש הישיבה הרב הגאון זבולון אברהמי. "היהודי הוא חילוני למהדרין, ציניקן כרוני, ותורם כמו בעל-בית פשוט מדרום תל אביב, ח"י דולר, או פעמיים ח"י, בעוד שעסקיו חובקי עולם. יש לו – בלי עין הרע – כמה מפעלי טקסטיל, מאות חנויות בבעלותו, וצי של אניות תיור. הונו ע"פ הערכות מומחים נמדד בכמה מיליארדים, אבל כבר לימדונו, שעושר-שמור-לבעליו-לרעתו".
את שושני הכרתם? אם לא, אז הנה הוא לפניכם יהודי נמרץ בן 30, עם מסה בלתי נדלית של עזות ד' קדישא ומסירות נפש לרבו ומורו הרב אברהמי, שהחל לנטוע כוללי אברכים בארבע פינות העולם. הקמצנות של אופנהולף וחומת הברזל שלו, אתגרו את עוזרו של הרב, אשר החל לגייס את חילותיו על מנת לנפץ את חומת הברזל, ולהגיע לגביר האומלל אשר עלול לעזוב את העולם הזה עם עניות נוראה, לעולם הבא.
הפקסים, המיילים, המכתבים, מבול כזה לא הכירו במשרדיו של מונימייקר. לא היה יום ואפילו לא שעה, בו לא נזכר ראש הישיבה מישראל הרב זבולון אברהמי (שכלל לא ידע מה מבשל עוזרו). עוזריו ויועציו של מונימייקר היהיר, עדכנו אותו לקונית פעם אחר פעם, "יש איזה ראש ישיבה מישראל שרוצה להציע לך עסק גדול… העוזר שלו טוען שמדובר בהשקעה חסרת-תקדים, שתכפיל לנו את ההכנסות… אולי כדאי שנקדיש לו פגישה קטנה".
תעלוליו של שושני היו מורכבים ובלולים מרצינות כבדה ומהומור קליל, מבדיחה שנונה עם קריצת עין וטפיחה עדינה על הכתף, וכמובן ים של מסמכים שתיארו את עסקיו המופלגים (הרוחניים, חובה לומר) של רבו ומורו. מי שקרא את הדברים לא היה יכול שלא להתרשם, שהפגישה בין הגביר לרב, תביא לעולם איזו הפתעה כלכלית חסרת תקדים. אשרי המוח הישיבתי.
תכל'ס, מה שלקח לעסקן אופנהולף שש שנים, לקח לשושני 25 יום בלבד. המייל האחרון שהגיע היישר ממשרדו של מונימייקר היה קצר וענייני, "הפגישה תתקיים ביום שלישי שעה 14.30 נא לדייק!"
24 שעות לפני הפגישה עלה ראש הישיבה למטוס עם רשימת כתובות מוכרת. היחיד שהיה חדש, איך לא, היה הגביר ראובן מונימייקר. שושני רשם ליד שמו – "כבוד הרב ידבר עמו על לימוד התורה בערך עליון ושיבין שזה העסק הכי מכניס שיש. מדובר בחילוני, יהיר, אבל אם מפצחים אותו… השמים הם הגבול".
ניו–יורק.
ריצ'רד מונימייקר היה דרוך. המפגשים המעטים שהיו לו עם רבנים עסקו בעיקר בתרומות. מדובר בפגישות קצרצרות, כשבצידה תרומה זעירה. הפעם, עפ"י הנתונים והמסמכים שקיבל, היהודי שייכנס אליו אמור להציע לו משהו עסקי יוצא דופן. כשנכנס הרב אברהמי בפתח הלשכה המהודרת בקומה ה– 90 סימן הגביר לעוזריו לעזוב את המקום. לחיצת יד חזקה בין השניים פתחה את המפגש המוזר.
מונימייקר: "שלום לך, כבוד הרב, שמעתי שיש לך משהו מיוחד להציע לי… העוזרים שלך הציפו אותי בחומר, אבל העניין עדיין מסתורי בעיניי".
הרב אברהמי תמים וירא שמים, קיבל מידע קלוש על האיש שלפניו ולכן לא חשש להשמיע בפניו את משנתו הרגילה על החשיבות הגדולה שיש בהחזקת התורה. פני הגביר התכרכמו.
"יבין כבודו, בשמים מדברים בשפה אחרת. לא אנגלית, לא רוסית, לא בפיננסיים, ולא בפסיכולוגיה או נדל"ן, השפה המדוברת היא תורה!!! מי שלומד תורה אשריו ואשרי חלקו, הוא ירגיש שם נפלא, ויהיה לו עם מי ועל מה לדבר, אבל מי שריק מתורה, אוי אויאוי… אין גיהנום יותר גדול מלהסתובב שם מבלי להבין מילה… אבל מי שתומך בלומדי תורה, יזכה ויבין את השפה האלוקית שבשמים…".
מונימייקר הרגיש שהוא עוד רגע מתפוצץ, אך פניו הטובות של הרב, תמימותו, ישרותו וענוות נפשו, מנעו ממנו מלנקוט בצעד מביש, ולהראות לו את הדרך החוצה. הוא לחץ על הזמזם. מזכירו הכניס ראשו, "תכינו לו צ'ק בבקשה", הורה הגביר.
הוא הדביק לשפתיו חיוך מעושה, הושיט ידו לרב ואמר "תודה רבה ולהתראות". למותר לציין שהסכום על הצ'ק היה 36 דולר בלבד. הרב אברהמי רשם חשבונית ונכנס בחדווה למשרדו של העשיר. "ידידי היקר, תבורך, שכרך הרבה מן השמים, אתה יודע לייקר תורה. להתראות".
משום מה המילים "אתה יודע לייקר תורה", קצת צרבו את מונימייקר, מדוע? כי הרב אברהמי בנם של קדושים התכוון לכל מילה, ומילים היוצאות מן הלב, נכנסות אל הלב הכי אטום שיש בסביבה.
פרק ג'
ר' לוי, שלום לך, שמי עזריאל שושני וברשותך הנה המשך הסיפור. אז ככה, ראש הישיבה לא אכזב, הוא כבר עבר כמה ניסיונות מן הסוג הזה, שעשירים גדולים פטרוהו בפרוטות, אבל אצלי בער הרצון להמשיך במשימה, ולהרגיל את מונימייקר לתרום למוסדותינו. הרחתי שהוא לא אבוד, למרות שכל מי שפקד את משרדיו יצא בשן ועין, ולעתים גם נעלב ושבור.
המשכתי להסתער על משרדיו בפקסים, מיילים ומכתבים וטלפונים, והנה הפלא ופלא, כעבור חודשיים צ'ק ע"ס 36 דולר, הגיע לירושלים, ממשרדי מונימייקר. כעבור שלושה חודשים נוספים עוד צ'ק, והפעם נרשמה ההמחאה ע"ס 50 דולר, זה סימן טוב.
המשימה הבאה שלי הייתה להגשים את חלומו של הרב אברהמי ולהקים בניין לישיבה, ששכנה עד אז בשני קרוואנים מיושנים. הכנתי תיק ובו תכניות הבנייה, ברמה אדריכלית, עד ריהוט וחשמל, כולל מסמכי עלויות… בקיצור פרויקט כבד ביותר.
החומר נשלח למונימייקר במייל, בדואר, וגם ע"י שליח מיד אל יד. בנוסף צירפתי מכתב אישי בזה הלשון: "ריצ'רד היקר, תוכל לקנות את עולמך ע"י עזרה צנועה בבניין הישיבה. בהערכה רבה, זבולון אברהמי".
אדון לוי, לא תאמין, כעבור 48 שעות נכנס מייל. "כבוד הרב מוזמן בעוד יומיים למשרדי ריצ'רד".
עיניי אורו. הזמנה כמעט אישית. מיד רכשתי כרטיסים לארה"ב ונסענו שנינו. הרב היה שקוע בתלמודו, ואני בדמיונות. חומת הברזל של מונימייקר פוצחה? מי יודע.
נכנסנו למשרדו, על השולחן הונחו בקבוקי מים ועוגיות דבש, ומונימייקר החילוני דאג לעדכן אותנו, "הכל בהכשר מצוין, הביטו על השקית". הוא נהג בלבביות, בחינניות, ונתן לנו להרגיש כאילו אנחנו האנשים הכי חשובים בעולם. אחרי שהרב האזין לסיפוריו העסקיים ולהצלחותיו המסחררות, הוא אמר דבר תורה קטן, ואז הגביר מונימייקר פתח את מגירת שולחנו והוציא משם מעטפה, "קח, זה שלך כבוד הרב, עבור בניית הישיבה".
ידידי הסופר תנשום עמוק…
הרב אברהמי פותח את המעטפה, אני מציץ וכמעט מתעלף 3,000,000 דולר, עלות הבניין עם עוד עודף נאה. הרב אברהמי מחייך חיוך גדול, מתרומם ומחבק את הגביר, תוחב את הצ'ק בחזרה למעטפה ואומר לו בזו הלשון: "אחי ואהובי, צ'ק זה הנני מחזירו אליך ושיהיה מונח במגירת שולחנך. כרגע אין הוא ראוי לקנות בו בלוקים ולא ברזל, ובטח לא ריהוט… כן, אני מרגיש שאתה תורם בלב שלם ושמח, אך מכיוון שהתורה היא נעלה מכל, ושמירת מצוותיה היא התכלית כיהודים, הצ'ק שלך יעלה בינתיים אבק, עד היום בו תקבל על עצמך עול מלכות שמים בלב שלם. תשמור שבת, תניח תפילין ותנהג כיהודי אמיתי בכל הליכותיך.תודה מעומק הלב, וסליחה עם חלילה פגעתי בכבודו…".
הרב אברהמי הניח את המעטפה על שולחן הגביר, הושיט ידו לפרידה וכך יצאנו שנינו דוממים. יורדים במעלית, שותקים, אך כולי… לבה רותחת, מבעבע, סוער, איך מוותרים על סכום עצום שכזה…
ר' לוי היקר, איש העסקים קר-הרוח מונימייקר, כמעט התעלף במשרדו. לימים הוא סיפר לנו, שזו הייתה הפעם הראשונה בחייו עלי אדמות שהוא הרגיש שאין ביזיון גדול יותר מאשר להיות עשיר חילוני… ריק מתוכן רוחני. "בעוד שרב צדיק מישראל בז לממון הזה, ומעדיף את חיי הרוחניים על פני תרומה גדולה ככל שתהיה".
למותר לציין שמונימייקר הוא כיום יהודי שומר תורה ומצוות. וחומת הברזל? הפכה לאבק דק.
מזווית נוספת
בשבוע שעבר טרם כניסתי להרצאה בעיר דרומית אחת, פנה אלי אברך חשוב ולחש על אוזני: "יש לי סיפור ענק לספר לך על הרב שלנו, אשר יש לו מוסדות תורה בארץ ובעולם ודלתם של כל שועי תבל פתוחה לפניו, אבל הוא, שייף עייל שייף נפיק, ודואג להבהיר לתורמיו הרבים שהם לא עושים לו טובה, אלא הוא עושה להם".
והלוואי ויבינו התורמים למען עולם התורה, שהם עושים טובה, בעיקר לעצמם.
סיפור לשולחן שבת!
תודה רבה!