שולחן העבודה עמוס לעייפה, העבודה לא נגמרת, הבוסית לוחצת עליך לעמוד בהספקים והדד-ליין קרב ובא…"האם כבר יצאה ההזמנה? כל המוזמנים לפגישה החשובה מעודכנים? איפה העבודות שכבר גמרתי? רק שלא ילכו לאיבוד בתוך כל הבלאגן!" עוד משימה הושלמה, יופי, אבל יש עוד להספיק הרבה היום.
את גם רוצה להוכיח לבוסית שאפשר לסמוך עליך בתקופת עומס שכזאת, ובכלל, אם תהיי כנה עם עצמך, את גם אוהבת את העבודה, יש לך סיפוק ואת ממצאת את הכשרונות שלך. כל כך נחמד לך עם החברות לעבודה, יש לכן הרי הרבה נושאים משותפים: העבודה המאתגרת, הרעיונות לעבודה יותר יעילה והעידוד ששואבים אחת מהשניה, תחושת השותפות בהתמודדויות של היום יום בעבודה (יותר נחמד להתלונן ביחד), בבית (מרגיע לשמוע שכולן חוזרות עייפות הביתה, ולא רק לי כבר אין כוח לכלום…) ועם הילדים (למה הילדים לא מעריכים את כל מה שהם מקבלים ממני, הרי אני מוסרת את נפשי עבורם בעבודה שלי!).
שטף המחשבות שלך נקטע בבת אחת כשפתאום מצלצל הטלפון הנייד: "כן? –אמא, מתי את מגיעה הביתה?- עוד מעט חמודה, אני כמעט גומרת כאן. –אבל אמא, כבר ארבע וחצי. –מה, באמת?? לא שמתי לב. טוב, מתוקה שלי, אני מזדרזת, וכבר חוזרת. לקחת כבר את התינוק מהמעון, נכון? יופי, ממש תודה, אין כמוך. ותחתכי ירקות לסלט, שיהיה לילדים מה לאכול. רגע, שוב הילדים רבים, תגידי להם שאמא לא מרשה. לא, אל תגידי לי מה הסיבה למריבה, אני ממהרת. ואגיע עוד מעט." את באמת משתדלת לסיים את הדברים הכי דחופים, סך הכל עיקר המקום שלך הוא בבית, והעבודה היא השתדלות, לא?
אחרי רבע שעה שולחן העבודה הגיע למצב סביר, ואת מתפנה ללכת הביתה, אחרי שביקשת את המתכון לעוגה שחברתך לעבודה הביאה אתמול. זה אומנם לקח עוד כרבע שעה, כי היית צריכה גם לשמוע מחברתך את תהליך האפיה, אבל לשבת תהיה למשפחה שלך עוגה ממש מצוינת.
נשמע מוכר? הזמן לחוץ, העבודה דוחקת, את נקרעת בין הבית לעבודה, ואת מנהלת את ילדייך בשלט רחוק. אין ברירה, היוקר מאמיר, הצרכים גדלים, אי אפשר עוד להסתדר עם לחם וגבינה בלבד, חייבים לעבוד, והרבה שעות.
אבל מה ההשלכות? איך ההעידרות הפיזית שלך מהבית משפיעה על ילדיך? וכשאת כבר נמצאת בבית, כמה את פנויה באמת לשמוע את מה שעבר עליהם, מה היה נחמד/ מרגיז/מצחיק במשך היום, ואיזה מבצע המורה ביקשה מהאמהות לעשות יחד עם הבת.
כמה את מצליחה להפנות את המחשבה ואת הלב לדברים הקטנים/גדולים של הילדים שלך, מבלי לראות את המשימות הרבות בבית, אלא להתרכז רק בהם? ומה קורה עם הבן, שקיבלת טלפון מהרב'ה שלאחרונה המשמעת שלו קצת חורקת? מה בעצם עובר עליו? ובכלל, מתי היה לך בפעם האחרונה זמן לשבת או לטייל עם כל אחד מהילדים שלך, להקשיב להם, להתבונן בכל אחד ואחד, ופשוט להנות מהילדים הנפלאים שהבורא נתן לך במתנה?
התופעה של אשה עובדת ועקרת בית בו זמנית, עם כל הקושי הכרוך בכך, ידועה כתופעה כלל עולמית שמעסיקה לא מעט חוקרים שמנסים למצוא מהי הדרך הטובה ביותר להתמודד עם המתח והלחץ שיוצר המצב הבלתי אפשרי הזה, שבו האשה רוצה למצות את אישיותה גם בבית וגם בחוץ.
העליה ברמת החיים, עם דרישות לדברים שבעבר נחשבו כמותרות, וקצב החיים המסחרר נהפכו למציאות שלא ניתן לשנותה. ומציאות זו חדרה, כמו עוד תופעות כלל עולמיות, אל הציבור החרדי, ואלה מתנגשים חזיתית עם הערכים היהודיים המקודשים של עקרת הבית היהודית, הקמת משפחה ברוכת ילדים, חיים בצניעות, הסתפקות במועט ועוד.
האשה נעדרת הרבה שעות מהבית (גם בקרב הגברים קיימת מגמה מסוימת של יציאה לעבודה, בגלל יוקר המחיה, וכך גם הם נהיים עסוקים מעל לראש), וכשהיא מגיעה הביתה, העייפות לרוב גוברת על הכל, ונוצר לא פעם לחץ ומתח, כי "אני צריכה שקט, עבדתי קשה ואני חייבת לנוח", ואין מספיק ישוב הדעת וסבלנות לשמוע את הילדים. אז מה עושים? שולחים אותו עם קצת כסף למכולת כדי שיקנה לעצמו ממתק, מדי פעם מוסיפים משחק חדש לבית או שולחים לחוג, כי הרי את רוצה להשקיע בילדים. ואולי יש גם רצון קטן לפצות קצת על ההיעדרויות וחוסר הזמן הפנוי שלך.
אבל האם זה מספיק? האם את בכל זאת מצליחה להיות מחוברת לילדים, להכיר אותם, להבין אותם?
בדקי את עצמך על ידי מספר שאלות פשוטות. בחרי אחד מילדייך שנראה שיש לך קשר טוב איתו ואת מכירה אותו היטב, ועני על השאלות הבאות:
-מהו המאכל האהוב על ילדך?
-איזה חג הכי אהוב עליו/ה?
-מהם התחביבים שלו/שלה?
-מה הוא/היא אוהב/ת לעשות איתך ביחד? מתי יש לכם זמן משותף?
–תמצאי 5 מילות תואר חיוביות שיגדירו את האופי של בנך/בתך.
-כעת תעני על שאלות אלה עבור שאר ילדיך.
לאיזה תוצאה הגעת?
סביר להניח שעל חלק מהשאלות הצלחת לענות, אולי אצל כל אחד מהילדים, ואולי אצל חלק מהם.
האם את מרוצה מהתשובות? טוב מאד. אך זכרי שסביר להניח שיש מה לשפר. בשביל זה באנו לעולם, לא?
מאחלת לך המון הצלחה ומאמינה בכל ליבי שאת האמא הכי טובה לילדייך!
ענת.
ניפגש במאמר הבא.
