הגאון הרב משה ראובן אסמן, רבה הראשי של אוקראינה מזה כשני עשורים, מתרגל למצב חדש. לפני למעלה מ-50 יום פרצה המלחמה והרוסים פלשו למדינה, ומאז הוא הפך מרב שפועל לקירוב לבבות עמך בית ישראל לאבינו שבשמיים, לפרויקטור.
כנשיא זק"א במדינה וכרב שמרגיש אחראי גם לשלומם של יהודי המדינה, הוא הפך לפרויקטור חילוץ וסיוע. צמד המילים "הרב אסמן" הפך למזוהה ביותר בעולם היהודי עם המלחמה העקובה בדם שמתנהלת בימים אלה במזרח אירופה. בזמן שרוב הרבנים עזבו כבר את המדינה, רובם בתום פינוי קהילותיהם, הרב אסמן נשאר.
"נשארו פה עוד יהודים, חלקם זקנים שלא יכולים לצאת", הוא מסביר בראיון חג ל'שחרית' ו'חדשות JDN' למה הוא נשאר ומסרב להתפנות. הוא מוסיף גם עקיצה עדינה לעמיתיו: "לדעתי התפקיד מחייב לא רק מתי שנוח להיות, המבחן הוא כשקשה. אני לא חייבתי אף אחד להישאר, אבל זו דעתי".
סיבה נוספת להישארותו היא הצהרתית. "אני אישיות מוכרת באוקראינה, מיליוני אוקראינים מסתכלים עלי, אם אני כרב נשאר זה נותן תחושה שהכל בסדר. אני לא יכול לצאת. אני לא יוצא אפילו מהאזור של קייב, אם אני יוצא זה מוריד את המורל".
הוא אמנם מסרב להתפנות, אבל את האחרים הוא מעודד לצאת. מה עושים כשבאים אליו אנשי הקהילה ואומרים אנחנו לא יוצאים בלעדיך? תרגיל. "אני קראתי לאנשים לצאת, היו הפגזות כבדות, אמרתי לכולם לצאת, הם אמרו לי שלא ייצאו בלעדי, אז יצאתי איתם למחצית הדרך ונעלמתי להם. היו שם נשים וילדים, הייתי צריך להתחכם", הוא מספר בחיוך.
קידוש ה' בזכות המלחמה
לא פשוט היה לתפוס את הרב אסמן לשיחת חג. למעט ביקור בזק בישראל בי"א ניסן בכדי להשתתף ולשאת דברים במעמד הענק בהיכל יד אליהו, לציון יום הולדתו של הרבי מליובאוויטש, הוא נשאר באוקראינה, בקייב הבירה, גם כשאש ההפגזות הרעידו את העיר. מטבע הדברים, הוא עסוק עד מעל הראש, הכתובת האוטומטית לכל צרה, גם כעת, פעולות החילוץ של יהודים נמשכות, פניות קשות מגיעות גם מהערים הנצורות והמופגזות, והטלפון לא מפסיק לצלצל.
"נשארו פה עוד יהודים, חלקם זקנים שלא יכולים לצאת. המבחן הוא כשקשה. אני אישיות מוכרת באוקראינה, מיליוני אוקראינים מסתכלים עלי, אם אני יוצא זה מוריד את המורל"
לאחר מאמצים רבים, תיאמנו מועד לשיחת 'זום' (תוכלו לצפות בה באתר JDN) בעיצומו של חול המועד. אבל אז, בשעה היעודה כותב לנו הרב אסמן: "תחכו בבקשה. יש כאן פיקוח נפש". כעבור שעה ו-10 דקות העניין נפתר, והרב התפנה סוף-סוף לשוחח איתנו. "אני רוב הזמן בקייב, אני לעיתים יוצא לביקורים או פעילויות מיוחדות", הוא מספר בפתח שיחת החג, שקשה להגדיר אותה חגיגית, אך בהחלט מרוממת.
"בקייב המצב די טוב, היו פה נפילות רקטות גם ביומיים הראשונים של פסח. הרוסים הפסיקו לכתר את קייב, אבל הם יורים רקטות, היו הרבה אזעקות, בלילה היו נפילות. אין פה ממ"דים, הולכים לתחנת רכבת תת-קרקעית, התרגלו כבר למצב פה. המקום הכי בטוח אצלנו זה במקווה, זה מתחת לאדמה, אנשים ישנים שם".
"בחרקוב המצב פחות טוב, יש שם נפילות בלי סוף. במריופול זה ממש גהינום, 90 אחוז מהעיר נמחק. אין לנו שם יותר שלוחים, הוצאנו משם בשבוע שעבר אנשים, לא השארנו שם כבר אנשים, זה סכנת חיים ממשית בכל רגע. אני מעדיף לא לדבר על הפעילויות שאנחנו עושים עכשיו, הרוסים עוקבים".
המצב קשה, אבל נראה שהמצב העלה את הפופולאריות של שלוחי חב"ד לשיאים חדשים. "אני נותן שיעורים בשידור חי במרשתת, פתאום המון אנשים צעירים התחילו להצטרף. כשהמעשים שלך הולכים לפניך, כשהם רואים שאתה נותן דוגמא אישית במעשים, הם מקשיבים גם למה שאתה מלמד".
"בקייב המצב די טוב, היו פה נפילות רקטות גם ביומיים של חג פסח ראשון. הרוסים הפסיקו לכתר את קייב, אבל הם יורים רקטות. המקום הכי בטוח אצלנו זה במקווה, זה מתחת לאדמה"
"הרבה הגיבו לי 'אנחנו לא אוהבים את הדתיים והרבנים, אבל אתה מתגלה כמישהו אחר'. זה קידוש ה'. אני אספר לך סיפור חריג, הייתה פה צלמת של אחד העיתונים הגדולים בארה"ב, יהודייה, באמצע שבת הגיעו לפה 300 פליטים ומיד דאגנו להם להכל, אוכל, שינה, מה שצריך. היא ניגשה אלי באמצע הסעודה ואמרה לי – פעם ראשונה שאני מרגישה יידישקייט. לא נעים לי לדבר על עצמי, אבל כנראה שזה כמו שרבי עקיבא אמר: מתי יבא לידי ואקיימנו".
נאום הטעות
הרב אסמן, מתוקף תפקידו, מתחזק קשרים רבים עם השלטון האוקראיני. "אני לא רץ אחרי השלטון, השלטון רץ אחרי", הוא אומר לנו. "אני בקשר עם הקדוש ברוך הוא, ממליך המלכים ולו המלוכה, כשאני צריך משהו הוא שולח. אני בקשר עם השלטון, עם הנשיא ישירות לא כי הוא מסתתר, אבל יש לנו היכרות והוא יודע מה שאני עושה. לא פעם גם השלטון נזקק לעזרתי".
למרות הערכתו לזלנסקי, הרב אסמן מודה שתוכן נאומו בפני הכנסת היה מוטעה. "מי שכתב את הנאום הזה לא הבין מה שהוא עושה. אם היה שואל אותי, לא הייתי ממליץ לא לשאת נאום כזה. הוא לא היה צריך לגעת בשואה. אני מבין את המצב שלו, העם שלו בסכנה, הוא עצמו בסכנה, הוא צריך לקבל החלטות קשות וללחום מול אחת הצבאות החזקים בעולם. אבל הוא לא היה צריך להיכנס לזה".
"בחרקוב המצב פחות טוב, יש שם נפילות בלי סוף. במריופול זה ממש גהינום, 90 אחוז מהעיר נמחק. אין לנו שם יותר שלוחים, הוצאנו משם בשבוע שעבר אנשים, זה סכנת חיים ממשית בכל רגע"
הוא דוחה בתוקף את האשמות על אנטישמיות מושרשת באוקראינה. "בשלושים שנה האחרונות הייתה הרבה פחות אנטישמיות באוקראינה מאשר ברוסיה או באירופה. נכון, בברית המועצות היה כאן יותר אנטישמיות מברוסיה. אנשים לומדים את המצב על בסיס התקשורת הרוסית. הם אומרים שכולנו פשיסטים. בשואה רצחו פה יהודים, נכון, אבל לא מדברים על המיליון חיילים הרוסיים שערקו לנאצים, על החיילים האוקראינים שהצטרפו לצבא האדום לא מדברים. עכשיו זה לא הזמן להשתמש בזה, יש פה רצח עם".
הוא מוסיף בכאב: "בערב שבת קברתי חבר קהילה יהודי שנרצח באכזריות על ידי רוסים בבוצ'ה וגילינו את גופתו, אני ראיתי תמונות שרצחו אותו בבוצ'ה. הוא היה צלם בבוצ'ה, ב-4 במרץ' נותק הקשר איתו".
"למה האוקראינים מנצחים את רוסיה? האחדות שלהם והמלחמה במסירות נפש מנצחת. אנחנו צריכים גם אחדות בעם ישראל, אם נהיה מאוחדים אף אחד לא ישבור אותנו"
"2 מפלגות לאומניות שהתמודדו לפרלמנט לא עברו את אחוז החסימה. הנשיא יהודי, ראש האופוזיציה יהודי, ראש הממשלה הקודם היה יהודי. אין פה נאצים, פוטין מוכר שקרים לעם שלו. יורים פה באכזריות באנשים, נשים, ילדים, אני פשוט לא מאמין למה שאני רואה".
אתה בקשר עם רבנים ברוסיה? שמענו דיווחים שהיו מגעים לפני המלחמה…
"כן, היה לי קשר", הוא עונה בקצרה על השאלה המדינית ולא מפרט מעבר. "אני מבין אותם, הם שם ברוסיה, אין להם ברירה. אבל מצד שני אני רואה מה קורה פה, יש פה רצח עם, יהודים ששרדו בנס מספרים לי סיפורים נוראיים, יורים בחפים מפשע. הם נותנים למשטר הרוסי להשתמש בהם והגבתי בחריפות. הם התקשרו אלי לומר לי שזה פגע בהם, אז הסברתי שההבדל ביננו זה שאנחנו כאן בסכנה בין חיים למוות והם שם… נכון, גם שם לא קל. אני במקור מברית המעוצות, גרתי 20 שנה ברוסיה, אני יודע מה זה, אבל גם שם הייתי בחקירות בק.ג.ב. כי אני לא שתקתי. כתוב אל תדון את חברך את שתגיע למקומו, אני הייתי שם, אם אני לא מסכים אני לא שותק, אני לא מוכר את המצפון שלי. הם עוד יכולים לברוח".
לשנה הבאה בירושלים
את השיחה הוא מסיים עם מסר מיוחד לעם ישראל לחג שביעי של פסח: "מה אנחנו יכולים ללמוד מהמלחמה הזאת? למה האוקראינים מנצחים את רוסיה, הרי הם הרבה פחות חזקים, כולם חשבו שהם ייפלו תוך יומיים, גם אני, אבל האחדות שלהם והמלחמה במסירות נפש מנצחת. אנחנו צריכים גם אחדות בעם ישראל, אם נהיה מאוחדים אף אחד לא ישבור אותנו. בית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם וייבנה בזכות אהבת חינם. כשעברנו את הים סוף ידענו שהמטרה שלנו זה מתן תורה, כשנהיה מאוחדים בהגעה למטרה לקבלת פני משיח צדקנו, אז ננצח. אחרון של פסח זה היום לעשות את זה".
הרב אסמן צופה במעצמה היהודית שבנה בקייב במשך כשלושים שנה, אבל הוא אופטימי. "לא באתי פה בשביל כסף או כבוד, אפילו משכורת אני לא מקבל. אני פה משרת את עם ישראל, לי זה מרגיש שאנחנו מתקרבים למשיח. אין לי בעיה לעזוב הכל ולנסוע לירושלים עיר הקודש ולבנות את בית המקדש. אני לא פה בשביל המשרה". אז בהחלט סיכמנו בסיום השיחה כי 'לשנה הבא בירושלים".
