בוגרת הפרקליטות יוצאת למלחמה: "המדינה מענישה נשים חרדיות בגלל בעליהן"

מאבק משפטי חדש ודרמטי נגד הסנקציות הכלכליות המוטלות על הציבור החרדי: עתירה דחופה וחסרת תקדים הוגשה לבג"ץ בדרישה לבטל את החלטת מועצת מקרקעי ישראל, אשר קובעת כי זוגות חרדים שבהם אחד מבני הזוג מוגדר כחייב גיוס שלא הסדיר את מעמדו לא יוכלו להשתתף בהגרלות של התוכנית הממשלתית "דירה בהנחה".

העתירה הוגשה על ידי עורכת הדין רבקה דגן, בוגרת פרקליטות המדינה, בשם ארגון "אמת ליעקב בישראל" ועמותת "שמורה", המייצגת עשרות אלפי נשים חרדיות עובדות. לצד ביטול ההחלטה מבקשות העותרות צו ביניים דחוף שימנע את יישום הקריטריון החדש עד להכרעה בעתירה, וכן הארכת מועד ההרשמה להגרלה ה-11 של התוכנית.

מה קבעה מועצת מקרקעי ישראל?

העתירה עוסקת בהחלטה שהתקבלה ב-24 במאי 2026 בעקבות פסיקת בג"ץ בנושא אכיפת חובת הגיוס. לפי ההחלטה, זכאות להשתתפות בתוכנית "דירה בהנחה" מותנית בכך שאף אחד מבני הזוג אינו מוגדר כחייב גיוס שלא הסדיר את מעמדו מול רשויות הצבא. משמעות הדבר היא שגם אישה העומדת בכל תנאי הזכאות – חסרת דירה, בעלת הכנסה מתאימה וזכאית להשתתף בהגרלה – היא תיפסל אוטומטית אם בעלה מוגדר כמי שלא הסדיר את מעמדו (אברך).

לטענת העותרות, מדובר בשינוי דרמטי באופייה של תוכנית הדיור הממשלתית, שנועדה במקור לסייע לחסרי דיור על בסיס קריטריונים סוציאליים בלבד.

"ענישה קולקטיבית על נשים שלא עברו כל עבירה"

אחד מצירי העתירה המרכזיים הוא הטענה כי המדינה מטילה בפועל סנקציה על נשים שאינן חייבות כלל בגיוס ואינן חשודות בכל הפרה של החוק. לדברי העותרות, הזכות של אישה להשתתף בהגרלת דיור נשללת אך ורק בשל מעמדו של בעלה האברך.

בעתירה נטען כי מדובר ב"ענישה קולקטיבית אסורה" ובהפרת עקרון האחריות האישית, שלפיו אדם נושא באחריות רק למעשיו שלו ולא למעשיו של אחר. עוד נטען כי ההחלטה הופכת את האישה ל"אמצעי לחץ" על בעלה ו"שוט" שנועד לעודד גיוס, תוך פגיעה בזכויותיה שלה ובזכויות ילדיה.

טענה להפליה מגדרית ופגיעה בשוויון

חלק נרחב מהעתירה מוקדש לטענה כי ההחלטה פוגעת במעמדן העצמאי של נשים נשואות. לפי הנטען, בעוד שרווקה, גרושה או אלמנה העומדת בתנאי הזכאות תוכל להשתתף בהגרלה, אישה נשואה תיפסל בשל נתון שאינו קשור אליה כלל.

בעתירה מודגש כי חוק שיווי זכויות האישה מכיר באישה כבעלת אישיות משפטית עצמאית, וכי ההתניה החדשה מחזירה למעשה תפיסה שלפיה זכויותיה נגזרות ממעמדו של בעלה. "האישה הופכת לנספח של בן הזוג", נטען בעתירה.

האם בג"ץ בכלל הורה על כך?

טענה מרכזית נוספת נוגעת לפרשנות החלטת בג"ץ שעסקה באכיפת חובת הגיוס. לטענת העותרות, בית המשפט העליון הורה למועצת מקרקעי ישראל לקבוע כיצד תותנה ההטבה ב"הסדרת מעמד" של חייב הגיוס עצמו, אך לא הורה לפגוע בזכויותיהם של בני משפחה שאינם חייבי גיוס.

בעתירה מודגש כי לאורך החלטות בג"ץ וחוות הדעת המקצועיות שקדמו להן, ההתייחסות הייתה ל"חייב הגיוס" בלשון יחיד, ולא לבני זוגו או לבני משפחתו. מכאן טוענות העותרות כי מועצת מקרקעי ישראל חרגה מן הסמכות שניתנה לה.

בעתירה נכתב כי "המכנה המשותף לכלל חוות הדעת המקצועיות הוא ברור: כל אחת מהן, מזווית מומחיותה, התריעה מפני שימוש בכלי סיוע סוציאלי ככלי ענישה, אוזכרה אף (בעניין המעונות) פגיעה בצדדים שלישיים שאינם קשורים לחובת הגיוס. אף לא אחת מהן בחנה, וקל וחומר שלא אישרה, את האפקטיביות או את התועלת שבהטלת הסנקציה דווקא על בת הזוג, או את זכויותיה הנפגעות. כך נוצר מצב חריג שבו הרשות פעלה לא בהיעדר עמדה מקצועית, אלא כנגד מכלול העמדות המקצועיות שהונחו לפניה, בלא שנימקה את הסטייה, כפי שחויבה לעשות".

הסתמכות על עמדות משרדי הממשלה

העתירה מצטטת שורה של עמדות מקצועיות שהוגשו במסגרת הדיונים בנושא אכיפת הגיוס. לפי המופיע בעתירה, גורמי המקצוע במשרד הבינוי והשיכון, משרד הפנים, משרד הכלכלה ואף גורמים מקצועיים נוספים התריעו מפני שימוש בהטבות סוציאליות ככלי ענישה או מפני פגיעה בצדדים שלישיים שאינם קשורים לחובת הגיוס.

העותרות טוענות כי לא הוצגה כל חוות דעת מקצועית שבחנה את השלכות שלילת הזכאות מנשים שאינן חייבות בגיוס, ולא הוכח כי צעד כזה אכן צפוי לתרום להגדלת שיעורי הגיוס.

גם הילדים נפגעים

מעבר לפגיעה בנשים עצמן, העתירה מדגישה את ההשלכות על התא המשפחתי כולו. לדברי העותרות, הזדמנות לזכות בדירה במסגרת "דירה בהנחה" עשויה להיות עבור משפחות רבות ההזדמנות היחידה להגיע לבעלות על דירה, ולעיתים מדובר בהטבה בשווי של מאות אלפי שקלים.

שלילת האפשרות להשתתף בהגרלות אינה פוגעת רק באישה אלא גם בילדיה, אשר עלולים להמשיך לחיות במצוקת דיור בשל החלטה שאינה קשורה למצבם הכלכלי או לצורכיהם.

העותרת מציינת כי בכל הנוגע להריסת בתי מחבלים קבע בג"ץ כ"הפעלת הסמכות ניתנה בדין אך כפופה למבחני מידתיות, וכי יש לשקול את הפגיעה בבני משפחה שלא היו שותפים למעשה".

"הנה לפנינו קל וחומר ברור: אם במאבק בטרור, בפעולה בסמכות, שבו עומדת על הכף ביטחון חיי אדם נדרשת זהירות מפני פגיעה בבני משפחה חפים, ומופעלים מבחני מידתיות מחמירים, קל וחומר שאין להלום הטלת סנקציה כלכלית גורפת על בת זוגו של מי שלא הסדיר את מעמד גיוסו, בלא כל בחינה פרטנית ובלא כל זיקה בין מחדלו לבין זכאותה-שלה. ענישת בן משפחה חף בהקשר אזרחי-סוציאלי, בשל עבירה מינהלית-לכאורה של אחר, חמורה שבעתיים מן המותר אף בליבת הסמכות הביטחונית".

עוד נכתב על ההיקש להריסת בתי מחבלים: "גם שם, שבו ההצדקה הביטחונית היא בשיאה, לא הותרה פגיעה אוטומטית וגורפת בלא איזון. והנה, אם כך בהקשר הביטחוני המובהק – קל וחומר בן בנו של קל וחומר בהקשר שלפנינו, שעניינו עבירה לכאורה של אי-הסדרת מעמד גיוס. אין כל היגיון משפטי שיכשיר פגיעה גורפת ואוטומטית בבת זוג חפה בהקשר אזרחי-סוציאלי, בעוד שאף בליבת הסמכות הביטחונית נדרשים איזון, זיקה ומידתיות".

עוד נטען כי "ההכרה באיסור על ענישה קולקטיבית היא מאבני היסוד של שיטות משפט מתוקנות, ויסודה בתפיסה המוסרית שלפיה אין להטיל אחריות על אדם בשל מעשה שלא הוא עשה ולא היה בידו למנוע. תפיסה זו חורגת מן המשפט הפלילי וחולשת אף על המשפט המינהלי: רשות מינהלית אינה רשאית להשיג תכלית ציבורית בדרך של פגיעה מכוונת בצד תמים, כאמצעי לחץ על אדם אחר. הפיכת האישה ל"בת-ערובה" – שזכותה נשללת כדי להניע את בן זוגה לפעול – הופכת אותה מאמצעי לחץ לכלי בידי הרשות, בניגוד גמור לתפיסת האדם כתכלית".

"הפגם מתחדד נוכח אופייה הגורף של ההתניה: היא אינה בוחנת אם האישה תמכה במחדל בן זוגה, אם ידעה עליו, או אם הייתה בידה כל יכולת להשפיע עליו. ההנחה הסמויה שבבסיס ההחלטה: כי שלילת זכות מן האישה תניע את בן זוגה להתגייס, לא רק שלא הוכחה, אלא שהיא מבוססת על תפיסה פטרנליסטית הרואה באישה מכשיר להשגת ציות של אחר. בכך מתאחדות עילת הענישה הקולקטיבית ועילת הפגיעה בשוויון ובאוטונומיה לכלל פגם חוקתי אחד, עמוק ומובהק".

דרישה לצו ביניים מיידי

העתירה הוגשה בדחיפות מיוחדת בשל העובדה שההרשמה להגרלה הנוכחית צפויה להיסגר ב-22 ביוני. העותרות מזהירות כי אם ההגרלה תתקיים לפני הכרעת בג"ץ, ייגרם לנשים רבות נזק בלתי הפיך, שכן יאבדו הזדמנות חד-פעמית להשתתף בהגרלה. לפיכך הן מבקשות מבית המשפט להקפיא את יישום ההחלטה ולהאריך את מועדי ההרשמה עד למתן פסק דין.

העתירה מציבה בפני בג"ץ שאלה עקרונית החורגת בהרבה מתחום הדיור: האם רשאית המדינה להשתמש בהטבות סוציאליות שנועדו לסייע למשפחות חסרות דיור ככלי לחץ לאכיפת חובת הגיוס, גם במחיר פגיעה בבני משפחה שאינם עצמם חייבי גיוס. הכרעת בית המשפט עשויה להשפיע לא רק על תוכנית "דירה בהנחה", אלא גם על היקף הסנקציות הכלכליות שניתן יהיה להפעיל בעתיד במסגרת סוגיית גיוס בני הישיבות.