ובלהבות אש אכזריות נשרף החלום והותיר אחריו אפר…
הבכי של הילדה נחנק בתוך הלהבות האכזריות והסבתא הבינה כי ידיה ארוכות וחמות ככל שיהיו לא יגיעו עדיה, אדל רחקה ממנה והחיבוק הסבתאי שלה יוותר יתום מאן להינחם.
תוצאות שעות החיפוש הארוכות הולידו תוצאה עגומה, תלולית של אפר זכר לילדה שאיננה עוד.
ההמתנה לאבא שיחזור מציון הרשב"י היתה מורטת עצבים, חיוור וחלוש הוא קיבל את בשורת האיוב, והבין כי לא עוד, חייו התהפכו ברגעים בודדים של ליחוך של אש ודממה דקה.
בלוויה רווית יגון היא הובלה לפיסת הקבר הצעירה, תלולית עפר שמכסה על האפר.
קבר צעיר וים של בכיות שנראה כי לא יפסקו לעולם.
את יום ההולדת המרגש "יחגגו" ההורים בתוך שלושים ימי האבל על בכורתם, רחוקים מאדל החייכנית שהביאה לחייהם אור ונחת.
בבית של חדר אחד גרו אבא אמא ושלושה ילדים, בחדר אחד נותרו כעת, הורים ושני ילדים. בית קטן שכדי לשרוד בו את היום יום נדרשו עוצמות של רוח והרבה מאוד כוחות נפש.
לא רק הצפיפות מעיקה גם כסף למזון בסיסי אין: עוף, דגים לשבת, לחם, חלב וירקות. צרכים קיומיים שאין באפשרות ההורים להביא לילדיהם שנותרו להם.
האבא הרב שמעון כהן ספון באוהלה של תורה, אין לו בעולמו אלא בלתי לה' לבדו. עכשיו כשהוא צריך להתמודד עם האסון הנורא, להקים את המשפחה מתוך האפר לשקם את כולם לא נותרה טיפת כוח לשאת את המצב הכלכלי הקשה כל כך.
כשוך ימי האבל אותם עברה המשפחה בבית קרובי משפחה הם חוזרים לחדרם הקטן.
כולנו מתגייסים לעזרתם, אנחנו זועקים להם את זעקתה של אודל.
"את הילדה שלכם לא יכולנו להציל, האש חצצה ביננו לבינה, אבל להקל עליכם בתוך המציאות הקשה זו החובה שלנו וגם הזכות!
את יום ההולדת שלה נעזור לכם לחגוג ככל הניתן ברווחה כלכלית"
