ימים אחרי שהודיעו נפתלי בנט ויאיר לפיד על פירוק הממשלה, פיזור הכנסת והליכה לבחירות, מצהיר הח"כ מימינה, ניר אורבך, כי הוא לא רואה את עצמו חלק מהמפלגה בה הוא חבר. בראיון הערב (חמישי) ל'מקור ראשון' אומר אורבך, כי אמנם היו עליו לחצים כבדים מצד חבריו לקהילה על הפלת הממשלה – אבל לא זה מה שהכריע אצלו להודיע "איני חלק מהקואליציה".
"שנה אני חי פה כמו ביעד מבוצר. שורקים לילדים שלי, קוראים לעברנו קריאות. זה מפריע ולא נעים, אבל זה לא מה שהכריע. ההחלטה התקבלה אחרי שראיתי שהציבור שלנו לא איתנו. השכנים שלי, חברים קרובים, הקהילה שלי. כשהחבר'ה שלי בבית הכנסת, בבית, אומרים לי 'חלאס, תעזוב כבר'. לא ההפגנות", טוען ניר אורבך על ההודעה שלו בשבוע שעבר.
לדבריו, "עד שלב מסוים הרגשתי שעדיין נותנים לנו צ'אנס, אבל ככל כשהיו יותר ויותר אירועים בתוך המליאה ובחוץ של הרמת ראש לאומנית ערבית, זה היה קו פרשת המים. אחרי תקופת הפיגועים, רמדאן, המהומות בהר הבית והדגלים באוניברסיטאות – אמרתי: עד כאן. ימינה בהובלת ראש הממשלה בנט, כמו שזה נראה היום, מכוונת לציבור שהוא לא הציבור שלי. אני שליח ציבור בלי ציבור בתוך המפלגה. רוב הציונות הדתית שהצביעה לימינה כבר לא נמצאת שם".
"ה'מכה בפטיש' הייתה השיחה שלי איתו (עם בנט) ביום שני בבוקר. הוא הבין שאני נחוש בדעתי. התשובה שלי הייתה מאוד ברורה, שבשבוע הבא אני מצביע בעד פיזור הכנסת. אמרתי לו גם 'תקנות יו"ש לא יעברו, אני רואה שזה לא מתקדם לשום מקום'. ואז הוא זרק לי, 'ואם אני כן אצליח להביא 60 תומכים?' אמרתי לו 'לא'. טענתי שהתקנות הן רק סימפטום, לא הבעיה. הבעיה שלנו היא שיש לנו קואליציית 60 שלא מסוגלת להעביר את הדברים האלה. ככה השיחה הסתיימה, והוא הלך לדרכו", מצהיר.
על חיבורו הפוליטי עם איילת שקד, טוען אורבך כי "איילת ואני הרבה שנים יחד, וגם פה שנינו הבנו שהקואליציה הגיעה לסוף דרכה וממילא גם הממשלה. המחלוקת בינינו הייתה בשאלה אם אפשר להתנהל זמן נוסף או לא. אמרתי לה: זה נגמר, בואי נעשה את המעשה. מצער אותי שאנשים שמכירים אותי מדברים ככה. לליברמן לא עניתי השבוע בטלפון, אחרי שהוא שלח לי מכתב בעיתונים".
