ביידן לא מבין את שפת ראיסי; מהו "גרעין" האמונה השיעית? / מיכאל אמסלם

לאחר שנדמו החצוצרות, התרועות והטקסים החגיגיים שליוו את ביקור נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, בישראל, ועל אף הגינונים הרבים והמילים היפות, נחתו ראשי המדינה לקרקע המציאות. במציאות הביטחונית ההולכת ומתרקמת ולאחר שהודלף כי ראשי מערכת הביטחון נותרו מתוסכלים מסירובו של הנשיא ביידן וממשלו להעמיד איום צבאי קונקרטי וברור מול איראן , נותרה ישראל לבדה במערכה.

תהליך קבלת החלטות-רציונאלי מול אמוציונאלי

בעולם היחסים הבינלאומיים מקובל לנתח ולגבש מדיניות בכלל ומדיניות חוץ בפרט, מתוך ראיה אסטרטגית שכלתנית-תועלתנית של עלות מול תועלת. כך מקובל ברוב המדינות בעולם, בוודאי במדינות המפותחות והמערביות. מה שקרוי בעגה המקצועית: "ריאל פוליטיק"-פוליטיקה ריאלית. פרגמטית. לא כך מנוהלת מערכת השיקולים של הרפובליקה האסלאמית של איראן.

למן ימיה הראשונים, מאז 1979, קידמה המהפכה האסלאמית-שיעית באיראן את הרעיון הגדול והמרכזי שלה-מלחמה חסרת פשרות, השמדת הכופרים ("אהל אל כופר"- אומת הכופרים, מ.א.) והשלטת דת האסלאם בכל רחבי הגלובוס. מהבחינה הזו חשוב לזכור שתוכנית הגרעין האיראנית אינה המטרה אלא האמצעי להשגת מטרת-על זו. מטרה זו, מקדשת, מבחינת איראן, את כל האמצעים.

צבא מיושן אך עם יכולות. צילום: כלי תקשורת באיראן.

שורשי התרבות הפרסית-שיעית

בכדי להבין את הלך הרוח האיראני יש להכיר את התרבות העשירה והקדומה בת אלפי השנים של הפרסים. התרבות הפרסית מנויה על הציוויליזציות העתיקות בעולם כדוגמת היהדות והקונפוציאנית-סינית. היא תרבות גאה, עתיקת-יומין, שמקורותיה עוד מתקופת ממלכת עילם ולאחר מכן בתקופת כורש ואחשוורוש.

למרות המכנה המשותף הדתי שיש לאיראנים עם העולם הערבי-מוסלמי, הסוני ברובו, יש לדעת שהאיראנים רואים עצמם נעלים מעל התרבות הערבית. היטיבו לתאר זאת, פרשנים מערביים וישראלים, ביחס ל"שיטת התמנון" האיראני, רב-הזרועות, בלוחמת ה"פרוקסי"-לוחמת שליחים, באמרם:" איראן תילחם ביישות הציונית עד טיפת הדם הערבית האחרונה". קרי: הם, האדונים, לא יילחמו ו"ילכלכו" ידיהם במאבק מול ישראל, אלא ישתמשו באומות הערביות למימוש מטרה זו.

נראה שבפועל, כך הם פני הדברים: בעיראק ובסוריה פועלות מיליציות שיעיות, בתימן-החות'ים, ברצועת-עזה הג'יהאד האסלאמי וכמובן ארגון "חיזבאללה" הפועל בלבנון. הפטרונים-יושבים בשלווה בטהרן, והם, הערבים-"קבלני הביצוע" מקיזים דם מול ישראל. בשיטה זו, מקיפים האיראנים את ישראל, מקרוב ומרחוק, בכל רחבי המזרח-התיכון והכל כהכנה ליום הפקודה-"יום הדין", בו, לאמונתם, יבוא ה"מהדי".

הכור בנתנז. צילום: ויקיפדיה

ה"מהדי"-פירושו: "המונחה בידי הא-ל". במסורת השיעית-אסלאמית, הוא גואל העולם, שיגאל את העולם באחרית הימים. ה"מהדי" אמור לכפות על כל יושבי תבל את דת האסלאם. מי שיסרב-אחת דתו להמית. במסורות השיעיות מאמינים ש"הגואל" יגיע בתקופה של אלימות קשה, שפיכות-דמים גדולה וכאוס עולמי. מכאן ניתן להבין את תמצית הגישה השיעית-אסלאמית ביחס לתוכנית הגרעין: שום פיתוי כלכלי או איום בסנקציות לא יזיז את השלטונות באיראן מדרכם ואמונתם. אמונתם גורסת כי רק מתוך אנדרלמוסיה, מלחמה ומצב אפוקליפטי (למשל, שואה גרעינית) ודווקא כך תבוא גאולתם.

קנאותו של משטר האייאתוללות, חתירתו להשגת נשק גרעיני ואף שימוש בו, בכל מחיר, כזרז ל"החשת הגאולה" ולהפיכת כל העולם למוסלמי, לא מאפשרים למשטר האיראני שום פשרות. זוהי מטרתו, זאת מגמתו ואין בלתה.

הן עם לבדד ישכון

כאשר נאם הנשיא ביידן בביקורו בישראל הוא הדגיש כי ישראל לא לבדה ואף העז לסתור את הנאמר בפסוק בפרשת בלק "הן עם לבדד ישכון" באמרו כי ארה"ב ניצבת לצד מדינת ישראל. אך, דיבורים לחוד ומעשים לחוד. לארה"ב של הנשיא ביידן אין שום כוונה לתקוף את איראן. הנשיא האמריקאי הדגיש בריאיון שהעניק ליונית לוי מ"חדשות 12" כי ארה"ב תתקוף באיראן רק כמוצא אחרון. מה המשמעות של "מוצא אחרון"? זה נתון לפרשנות, ביטוי מעומעם מאוד ומאפשר מרחב תמרון דיפלומטי גדול.

כאן בדיוק נעוצה הבעיה. יש שקוראים לזה "תסמונת בת היענה" הטומנת ראשה בחול. יש שמזכירים את מדיניותו הרופסת של ראש ממשלת בריטניה בסוף שנות ה-30, נוויל צ'מברליין, שהאמין לאדולף היטלר ימ"ש כי פניו לשלום וחתם עם גרמניה הנאצית את "הסכם מינכן".

מדברים בשפה שונה. צילום: הבית הלבן

משמעות הדברים מחייבת בראש ובראשונה, את מדינות המערב, בכלל, ואת ישראל-בפרט, "לקרוא לילד בשמו", להכיר בעובדה שמה שמנחה אותן, הוא לא מה שמנחה את איראן.

איראן היא מדינה עם פוטנציאל כלכלי אדיר, נחשבת לאחת מיצואניות הנפט הגדולות בעולם. איראן ממוקמת בין 20 המדינות הגדולות בשטחן בעולם, יש לה עומק אסטרטגי עצום והיא גדולה בשטחה מצרפת, גרמניה וספרד גם יחד. צבא איראן נחשב צבא גדול (אמנם מיושן ברובו אך עם יכולות בליסטיות טובות ומוכחות). משטר האייאתוללות "מצייד" את חייליו ואת הכוח הלוחם שלו בקנאות אסלאמית-פונדמנטליסטית.

אל מול כל אלו מוכרחים להעמיד אופציה צבאית אמינה, בעדיפות לקואליציה של מספר מדינות, שתרתיע אותה מלהגיע לנקודת ה"אל-חזור" בהעשרת אורניום והגעה ליכולת צבאית-גרעינית.

חייבים לקבוע קווים אדומים ברורים, "קאזוס בלי" (מושג מעולם היחסים הבינלאומיים- עילה למלחמה בלטינית, מ.א.), ולהשתמש, במידת הצורך, בהפעלת כוח כנגד מרכזי השלטון של המשטר. רק כאשר יידע המשטר השיעי שקיימת סכנה אמיתית ומוחשית להמשך שלטונו, אולי, יחדל מגחמותיו הקנאיות.