היום הוא היא"צ של הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל ראש ישיבת מיר (נלב"ע ג' טבת תשל"ט).
מפורסמים דבריו של רבי חיים שמואלביץ שהיה חוזר עליהם רבות – על זהירות בבין אדם לחברו.
הגאון רבי חיים וואלקין זצ"ל משגיח ישיבת 'עטרת ישראל', סיפר שבמשך שנים רבות היה יושב ליד ר' חיים שמואלביץ בר"ה, והיה מקום מיוחד שכאשר היו מגיעים לשם בתפילות ר"ה, רבי חיים היה בוכה בכי נורא עד שכל גופו היה רועד. המקום היה בהפטרה בר"ה: "וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה". פנינה שהיתה צדקת גדולה, חשבה איך תוכל לעזור לחנה שיהיה גם לה ילדים? חשבה והגיעה למסקנה, אצער אותה, באופן כזה שליבה ישבר והיא תבכה לקב"ה בתפילה מכל הלב וכך היא תיפקד.
אמנם פנינה התכוונה לשם שמיים, אבל היא נענשה על כך. "עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה" חנה יולדת ופנינה קוברת.
שאל רבי חיים שמואלביץ: והרי היא התכוונה לשם שמיים? לכאורה מגיע לה שכר על מה שהיא עשתה, אולי רק בגללה חנה נפקדה. מגיע לה כזה עונש גדול? היא יולדת והיא משכלת?!
אמר על כך רבי חיים את יסודו הגדול: לגרום לשני צער, זה כמו להיכנס לתוך האש! אדם לא יכול להיכנס לתוך האש ולא להיכוות, גם אם כוונתו לשם שמיים.
כך גם אמר על דברי הגמרא בכתובות על רב רחומי שהיה חוזר הביתה רק בערב יו"כ. שנה אחת התעכב, ורעייתו שהצטערה על כך, הורידה דמעה. בשל דמעתה, נפטר מיד רב רחומי.
אמר רבי חיים, הרי אשתו של רב רחומי רצתה שישוב, ולא חפצה במותו, אבל כיוון שציער אותה גם בלי מתכוון, פגעה בו מידת הדין.
כי כאמור – בין אדם לחבירו זה אש!
