הִילּוּלָא קַדִּישָׁא • הרש"ש רבי שלום שרעבי זצוק"ל

הרש"ש הקדוש רבי שר שלום שרעבי, נולד בצנעא שבתימן בשנת ה'ת"פ עוד בהיותו צעיר לימים נפשו חשקה בתורה והיה לומד בלילות לאור הנר. בצעירותו ביקש לעלות לארץ ישראל ונאלץ לנסוע בשיירה שעברה דרך בומביי, בצרה, בגדד וחלאב. כשהגיע לארץ שימש כשמש בית-הכנסת בישיבת המקובלים בית א-ל. הסתיר עצמו מעין כל. בקושיות שראש הישיבה התקשה בהם, הניח פתק המתרץ את הקושיה בספרו של ראש הישיבה. כך המחזה חזר על עצמו מספר פעמים עד שבתו של ראש הישיבה ראתה את רבינו בשעת מעשה. רבינו הודה במעשיו וביקש מראש הישיבה לשמור זאת בסוד. לאחר פטירת ראש הישיבה הותיר צוואה בה ביקש שרבינו ימונה במקומו. מגדולי חכמי תימן וארץ ישראל. גדול המקובלים בדורות האחרונים ומפרש הקבלה עפ"י שיטת האר"י הקדוש. עניו. למדן. מלומד בניסים. נפטר ב-י' שבט בשנת ה'תקל"ז חי כ-57 שנים. ציונו בהר הזיתים מעל ציונו של 'אור החיים' הקדוש. בנו, ר' חזקיהו יצחק שימש אחריו כראש הישיבה..

אביו: ר' יצחק. אישתו: מרת חנהבת ר"י המקובלים בית א-ל ר' גדליה חיון. בנו: ר' חזקיהו יצחק. מתלמידיו: המקובלים הגאונים הצדיקים ר' חיים יוסף דוד אזולאי החיד"א, ר' חיים די לה רו-זה, ר' דוד מאג'אר, ר' יום טוב אלגאזי, ר' אברהם גרשון מקיטוב גיסו של הבעש"ט הקדוש. מספריו: • אמת ושלום- ביאור על ספר 'עץ החיים' • נהר שלום- כוונות התפילה. סידורו של הרש"ש לפי כוונות האר"י • רחובות הנהר- ביאור על הקדמות האריז"ל.

הנער שלום לא הסתפק בלימוד אצל המארי, ונפשו האצילה ביקשה לחדור אל ניבכי הסוד של התורה

הקדושה. עוד בהיותו רך בשנים למד ימים כלילות לאור הנר והחל בכוחות עצמו ובדבקותו הרבה, שוחה בים התלמוד ובלימוד חכמת הקבלה, תורת הח-ן, חכמת הנסתר. שעות רבות היה עובד את קונו בדרכו המיוחדת, בצניעות ובהעלמה, ואין איש יודע מה גודל האור המאיר וזורח מתוכו, ורק לאחר שנים יגלו חכמי הקבלה, כי נשמת הילד שלום היא ניצוץ נשמת האר"י הקדוש, שבא לעולם בדמות הרש"ש. בלילות, למד לאור הנר את הסוד והנסתר שבעומק התורה. לאחר פטירת אביו, נאלץ לפרנס את אחיו ואימו בגשם ובשרב. צער רב הצטערה אימו, על כי בנה בכורה, הילד המעולה, נאלץ לפרנס ורק בשבת שב אל ביתו. בצעירותו, עסק ברוכלות ובהיותו נער עלה לארץ אל ירושלים. טרם עלייתו כבר היה מלא וגדוש בתורת הנגלה והנסתר. בהגיעו אל ראש ישיבת 'בית א-ל' בה חפץ בכל מאודו ללמוד, ברוב ענווה, עשה עצמו כנער תם וביקש להתקבל כשמש בישיבה. ראש הישיבה, ר' גדליה חיון קיבל אותו ומאותו יום היה ר' שלום מעורר את התלמידים משנתם בחצות הלילה, מגיש לפני החכמים שתייה חמה, מסדר את הספרים וממלא את פחי המים ממי הבור.

במקביל היה מקשיב לשיעורים ולומד מבלי שאיש ישים לב. כאשר חכמי הישיבה התקשו בסוגיות להן לא מצאו תשובות ישב ר' שלום והסתיר את עצמו על אף שידע את התשובה. פעם אחת היה שרוי ראש הישיבה בצער על שאינו מוצא תירוץ לקושייתו, כתב ר' שלום את התשובה והניחה בין דפי הספר של רבו. כך המעשה נמשך מספר פעמים. לאחר מכן, גזר ר' חיון על תלמידיו לגלות מי מטמין את התשובות בספרו. אך ר' שלום שלא נכלל בין התלמידים עליו לא חלה הגזרה. עד שבתו של ר' חיון, חנה, החליטה לארוב ולראות מי הוא זה שכותב את התירוצים ושם בספרו של אביה. לתדהמתה הרבה, ראתה את ר' שלום בשעת מעשה וגילתה לאביה, ר' שלום הודה וביקש מר' חיון להישאר ניסתר. לאחר זמן לקחו לחתן לבתו.

ביום פטירתו של ר' חיון, התקבצו כל חכמי הישיבה, ורבים מהמוני העם, לחלוק לו כבוד אחרון, כשכולם תוהים, על מי יטיל הרב בצוואתו, לעמוד בראש הישיבה. פתחו תלמידי הרב את מכתב צוואתו, בתוכה היה כתוב: "מצווה אני עליכם למנות אחרי את המקובל האלוקי, אשר רוח אלוקים בקרבו, הרב הגאון רבי שלום התימני 'משרת הישיבה'. התלמידים חשבו כי דעת הרב חיון חלילה השתבשה בעת שכתב את הצוואה, שהרי איש מההמונים לא ידע עד אותו הרגע את גודל קדושתו של הרש"ש, ניצוץ נשמת האר"י. אז פתחה הצדקת חנה ביתו של הרב חיון את פיה ואמרה לנאספים, "משרת" זה, אינו אלא צדיק יסוד עולם נסתר במעשיו, ובחכמתו הגדולה הצליח להסתיר מכם את ידיעותיו בתורה בנגלה ובנסתר. כל סודות התורה נהירים וברורים לו, כמו שנהירים לו סימטאותיה של ירושלים של מטה.

בכל לילה נהג רבינו לערוך תיקון-חצות ליד הכותל המערבי. ישב על הארץ ובכה בדמעות שליש ובקול גדול שאג כארי על חורבן בית המקדש. כך קונן בכל לילה כשעתיים תמימות. יום אחד בא לגור סמוך לכותל המערבי הקאדי של ירושלים, שהיה צורר היהודים. והנה בחצי הלילה התעורר הקאדי לקול בכי ויללה שבקע מהכותל, ולא יכל להירדם עוד. בלילה השני חזר ונשנה הדבר. מיד קרא למשרתו וציווה לחקור את פשר הדבר. הלך המשרת ומצא את רבינו בוכה ומקונן כדרכו מתחת לחלון בית הקאדי. חזר וסיפר זאת לאדוניו. ביקש הקאדי לשלוח יד ברבינו וציווה לחייליו עושי דברו להמית את רבי שלום שרעבי . למחרת בחצי הלילה כאשר רבינו בא לכותל המערבי לערוך תיקון-חצות, קרבו אליו החיילים וחרבם שלופה בידם. הם הרימו את זרועם להכותו מכת חרב והיא נשארה תלויה באוויר. רגליהם דבקו לאדמה ולא יכלו לזוז ממקומם והדיבר נעתק מפיהם. הקאדי שמע את

רבינו עורך תיקון חצות ומיד ירד מביתו וראה את החיילים עומדים על מקומם. צעק עליהם ולא ענו אותו דבר. ביקש להכותם והם כאבן דומם לא נעו ממקומם והבין כי רבינו איש קדוש. למחרת בחצי הלילה, כאשר שמע שוב את קול הבכי ירד הקאדי מביתו ונפל לרגלי רבינו וביקש ממנו מחילה וכפרה וביקש שישיב לחיים כבראשונה את החיילים. עשה כן רבינו ומן היום ההוא יצא שמעו כקדוש ונורא עד מאוד.

בחג הפסח שנת ה'תקמ"ב קיים הרש"ש את מצוות אכילת מצה עם ייחודים וסודות נעלים, נתנמנם לאחר הסדר ואז הודיע שהגיע זמנו להפטר מהעולם. לפני פטירתו התעטף בטלית ותפילין, הרבה בלימוד תורה בכוונות וייחודים, הבטיח שהמתפללים על קברו לכל ישועה נדרשת, תפילה בלב תמים לא תחזור ריקם, והחזיר נשמתו לבורא.

כתב בספר דברי שלום במנהגי ק"ק בית אל (הדפסים בראש הספר, אות נח): "בליל י' לחודש שבט, עושים לימוד גדול ברב עם והדלקות רבות והתלהבות קודש ושמחה רבה לכבוד מורינו ורבינו הרב הקדוש שר שלום זלה"ה, אשר ביום הנזכר עלה שמים, זיע"א".

וכן העיד הגאון מהר"א עזריאל בהקדמת ספרו כפי אהרן (הקדמה ב' ד"ה ועתה), והביא בזה דבר פלא, וז"ל: ועתה חסדי ה' אזכיר, תהלות בעל כל גמולות, כי בחורף זה הקשה שעבר עלינו, בח' טבת נפלתי למשכב על ערש דוי בחולי כבד לתפ"ץ, והארכתי בחוליי עד הפסח. אכן ביום ט' לחודש שבט, הכביד עלי חליי, הייתי כפסע ביני ובין המוות רח"ל. נזכרתי כי ביום יו"ד שבט, הוא יום פטירת מאור עינינו עט"ר וצניף תפארתינו, איש האלהים נורא מאד, מורינו הרב שר שלום מזרחי שרעבי ז"ל, הוא אשר ייסד הבית הקדוש והטהור אשר אין תורה פוסק משם יומם ולילה, הנקרא בשם קהל חסידים היא בית אל יכב"ץ, להתפלל שם על פי כוונות האר"י הקדוש ז"ל. ואמרתי אני אל לבי, הנני בסכנת מוות, אין לי להשען אלא על רחמי אבי שבשמים ועל זכות האלהי הקדוש השמ"ש ז"ל. אשר זה לי שישה שנים אני עבדו משמש בבית מדרשו, ושליחותיה דמר קעבידנא, לעבור לפני התיבה להתפלל בשם כל ישראל על פי סידורי כוונותיו. וכו'. ועל זכות מוה"ר הקדוש הנז' אור השמ"ש ז"ל נשענתי כי זיע"א. ועתה כי הנני בצרה גדולה, אין לי מנוס אלא לתלות בזכותו. ולהיות כי מנהגינו בכל שנה בליל יו"ד שבט אנו עושים לימוד גדול שם בבית אל אתריה דמר לעילוי נשמתו, אשרי עין ראתה הלימוד הנזכר, הכל ברזין עילאין, וממש נרגש השראת שכינה, כי זכות הרב הקדוש חופף עלינו, והבית ימלא ריחין ובוסמין טבין כריח שדה אשר ברכו ה', חקל תפוחין קדישין. ולכן ציותי לבני ובני בתי יצ"ו, שילכו למקדש ה' בית אל יב"ץ, לעת המעריב, שכבר כל החברים יצ"ו מקובצים שם להלולא הנז', שילכו וישתטחו שם בבכיה ובדמעות שליש לבקש רחמים עלי, וידליקו נרות לעילוי נשמת מוה"ר הקדוש ז"ל הנז', ולבקש מלפניו שיבקש רחמים עלי לפני אבינו שבשמים, ובזכותו יפדו נפשי משחת, וכן עשו בני ביתי יצ"ו, הלכו לשם וגעו בבכיה והדליקו נרות, וכל החברים יצ"ו נבהלו והתפללו עלי בכל נפשם, ועשו פדיון נפש, וכו', ובני ביתי יצ"ו חזרו לביתי, ואני באותה הלילה הייתי נרדם כאבן דומם, כמעט לא הייתי מכיר שום אדם.

ויהי בחצי הלילה והנה נגלה אלי איש, תוארו כמלאך ה', ועמד לפני בפנים צוחקות, אמרתי לו מי אתה אדוני, השיב לי, אני שלום מזרחי, ממש נבהלתי באותה שעה, וכו', אמר לי, אמור לי מדוע אתה חותם אענ"ה, השבתי לו כי שם רמז שמי הקטן ומשפחתי ושם מר אבי ז"ל וכו', אמר לי בפנים שוחקות, עוד יש טעם אחר לחתימה בשם אענ"ה, אהרן עזריאל ניסי ה'. ותיכף הלך מלפני ואני נתעוררתי מתרדמתי וישבתי על המטה, והשתוממתי על המראה הגדול הזה, ולא ידעתי פירש ניסי ה' מהו, עד שנתיישבתי מעט, ונזכרתי כי לישנא דקרא הוא, ויקרא לו ה' ניסי, גם נזכרתי פירוש רש"י ז"ל ה' העושה לי נס, אז אמרתי אין ספק כי יום בשורה היום הזה, ומוה"ר השמ"ש התפלל עלי, ובזכותו נתבטל הגזר דין הקשה שהיה עלי, ומן השמים עשו לי נס ופדו משחת חיי, וכו'. ותלי"ת כן היה לי, כי מעט מעט בחמלת ה' עלי נתחזקתי, והנני היום בקו הבריאות, הוא ברחמיו יאריך ימינו בטוב ושנותינו בנעימים וייזכנו לעשות רצונו כרצונו, ויהי רצון שיהיו תפילתינו ותורתינו ומעשינו הטובים רצויים לפניו יתברך. וזכות אדוננו הקדוש איש האלהים שר שלום, יגן בעדינו תמיד כל הימים. לעיני כל ישראל הנני להודיע קדושת המעון הזה, אשרי איש אשר יחזק במעוזו, וכבר בעינינו ראינו כמה פלאים, כי הרבה אנשים גם מארצות רחוקות כשהיו בצרה ח"ו, שלחו על ידי תלי גראף [כנראה "דואר"] נדבותיהם להתפלל וללמוד לשמם במקום הקדוש הזה, ותיכף נענו וניצולו מצרתם. עכ"ל.

תפלה על ציונו של הרש"ש

כתב בספר אור השמש (פ"ט עמוד ס) כי בשעת פטירתו של רבינו הרש"ש ז"ל, כה אמר: "על כל צרה שלא תבוא, תבואו ותתפללו על קברי, והנני מבטיח לכם שאם תתפללו בלב שלם על קברי, תפלתכם תקובל ברצון ולא תשוב ריקם". [וכן שמעתי בשיחה ממהר"ר הגרי"ח סופר שליט"א (ביום היא"צ דהרש"ש, י' שבט תשע"ג), "שמעתי מזקני ירושלים שידוע ומפורסם שציון רבינו הרש"ש בהר הזיתים זה מקום שמסוגל להשמע ולהתקבל התפלה". עכ"ד].