היא הפכה לדמות מחזקת במלחמה, אחת כזו שתמיד אומרת דברים מעצימים ומחזקים, איריס חיים אמו של יותם חיים הי"ד התייצבה פעם אחר פעם מול המצלמות בערוצי התקשורת השונים ובחרה להאמין ולקוות לטוב.
גם אחרי שבנה יותם הי"ד נהרג מירי דו"צ של צה"ל התעקשה לשגר מסר חד משמעי לחיילים שהיו מעורבים בירי והבהירה כי היא לא כועסת עליהם, בהקלטה ששלחה להם אמרה איריס: "שלום לחטיבה 7828 ביסל"ח בגדוד 17, מדברת איריס חיים, אני אימא של יותם, רציתי להגיד שאני מאוד אוהבת אתכם, ואני יודעת שכל מה שקרה זה בכלל לא באשמתכם, אלא באשמת חמאס, יימח שמם וזכרם מעל פני האדמה".
איריס פנתה לחיילים וביקשה: "תשמרו על עצמכם ותחשבו כל הזמן שאתם עושים את הדבר הכי טוב בעולם שיכול לעזור לנו כעם ישראל. כולנו זקוקים לכם בריאים ושלמים, ואל תהססו לרגע אחד, אם אתם רואים מחבל, אל תחשבו שאתם הרגתם חטוף בכוונה, אתם צריכים להגן על עצמכם כי רק ככה תוכלו לשמור עלינו. בהזדמנות הראשונה אתם מוזמנים לבוא אלינו, אנחנו רוצים לראות אתכם בעיניים שלכם, אנחנו רוצים לחבק אתכם, זה קשה להגיד את זה, אבל מה שעשיתם היה כנראה הדבר הכי נכון באותו רגע, אף אחד לא שופט אתכם ולא כועס, לא אני, לא בעלי, לא הבת שלי ולא הבן שלי ז"ל ולא אח של יותם. אנחנו אוהבים אתכם".
שבוע אחרי שמחת תורה בשעה שטרם ברור מה עלה בגורלו של של יותם, איריס כבר מתראיינת בערוץ 13 ומשתפת כי לפני שנותק עמו הקשר יותם כתב להם: "אני מרגיש שאני מתעלף אין לי מים ואוויר, זה עניין של דקות". מאז נותק הקשר עם יותם, אולם לאחר מספר ימים קיבלה המשפחה עדכון מצה"ל כי האיכון האחרון של הטלפון של יותם כשעה וחצי לאחר אותה התכתבות עם המשפחה היה בעזה.
בראיון היא מספרת שגם הם תושבי העוטף ומתגוררים בשדה ניצן, היא מתארת את הקשר עם יותם בשעות האחרונות כיצד הוא אומר שהוא נחנק בממ"ד, עד 10:44 הם היו בקשר ומאז לא נודע מה עלה בגורלו. באותו שלב היא אומרת שמה שמחזיק אותה זו התקווה שהוא חי וחטוף בעזה, ומוסיפה כי היא שואבת תקווה מתיעוד של הממ"ד בו שהה שנראה שלם וללא פגיעה.
היא מצהירה בראיון כי יש לה תקווה שהוא לא נורה ונהרג כשם שהשכן הסמוך לו שלא נהרג על ידי המחבלים, "אנחנו מקווים שיותם יצא כנוע או לא כנוע, מה שהיה יותר טוב לו, יותם היה ג'ינג'י אז אני מקווה שזה גם פעל לטובתו, אני לא יודעת מה טוב יותר אבל אני מקווה שהוא פעל באופן היותר נכון והוא חי בעזה".
בתחילת דברינו ביקשנו להתעכב על האמירה יוצאת הדופן של אמא כאובה במצב הזוי שבנה נעדר ולא ידוע מה עלה בגורלו, והיא מתעקשת לאחוז בתקווה בכל מחיר. האמירה הזו משקפת מעט מכוחות הנפש של איריס, היא לא זקוקה לתרחישים כדי לקוות לטוב, היא מאמינה בטוב גם בלי לדעת איך הוא יתגשם.
איך מאמינים ומחזיקים את התקווה
איך את מסוגלת להחזיק בתקווה אפילו בלי להחליט על כיוון מחשבה מסוים, כלומר, את לא מביעה תקווה שהוא נהג בדרך מסוימת שבעינייך יותר נכונה כי את לא יודעת מה נכון, ולמרות זאת את לא נותרת בספק מייסר אלא מקווה בכל ליבך שהאירועים התגלגלו בצורה הטובה ביותר עבורו. זה אפשרי בכלל? זה אמיתי?
איריס: "עובדה שכן", עונה איריס נחרצות, "וההוכחה שכל מה שחשבתי היה נכון בדיעבד".
איריס מרחיבה את הדברים ומבארת את תפיסתה למושג "מחשבה יוצרת מציאות", לדבריה הפירוש הוא שהמציאות של האדם נקבעת לפי איך הוא בוחר לחשוב עליה, אם הוא חושב שלילי אז אכן הוא יחיה בתחושה שלילית, ואם האדם בוחר להרגיש חיובי אז הוא אכן חי במציאות בהרגשה חיובית.
איריס עוסקת בתחום המקצועי שלה בסיעוד של אנשים בשלבים הקשים והאחרונים של החיים. היא אחות פליאטיבית שמצליחה כבר שנים להביא תקווה וחיזוק לאנשים בסוף חייהם. הסיסמא שלה המלווה אותה לאורך השנים היא: "להיות באור ולא בבור". היא מדגישה שכאשר אומרים את המחשבה החיובית בקול, האמירה הזו משנה את המציאות.
"אני כל בוקר בחרתי מחדש לראות את הבן שלי באור ולא בבור, זה לא היה קל", אומרת איריס, "אבל אני הכרחתי את עצמי כל יום מחדש לבחור לראות את הבן שלי בצורה חיובית".
"בהתחלה עשיתי את זה בצורה מלאכותית, ממש בכוח בחרתי כל יום מחדש לבחור שאני רואה את יותם באור".
אין איזה קול ציני בראש שאומר לך: די תפסיקי את נאיבית את סתם חושבת חיובי?
לאיריס יש תשובה מוחצת לציניים שביננו: "ממש לא, אני הרי לא יודעת מה קורה באותו שלב, זה לא שיש לי מידע מה קורה עם יותם ואני בוחרת להתעלם ממנו, אז למה לי לחשוב על האפשרות הכי שלילית?"
"יש אנשים הורים לחטופים שמסתובבים ואומרים: הבן שלי אני יודע שעכשיו מתעללים בו ומכים אותו וכו', הוא לא יודע מה עושים לבן שלו באמת. אף אחד לא יודע בכלל איפה החטופים, הוא יודע רק מה שמספרים על מישהו אחר, אני אמרתי לעצמי: אני לא יודעת מה עשו ליותם, נכון ששמעתי על אחרים שסבלו והיה להם קשה אבל אף אחד לא סיפר לי עדיין באותו שלב מה מצבו של יותם".
"זכותי", ממשיכה איריס בדבריה, "לחשוב עליו שטוב לו יחסית, וזכותי גם לחשוב שגם אם מכים אותו וגם אם מרעיבים אותו, שהוא, יותם שלי, בוחר להיות באור, כלומר הוא לא מרגיש עכשיו 'איזה מסכן אני' אלא הוא חזק".
המציאות היא לא האמת הפשוטה
"האמת הרבה יותר מורכבת מהמציאות" מסבירה איריס, "היום אנחנו יודעים שארבעים ושנים ימים היו להם תנאים סבירים בעזה, ממש כמו שחשבתי. אח"כ העבירו אותם למנהרה ושם התנאים היו קשים יותר והיה פחות אוכל, אבל זה עדיין לא שבר לי את הרוח, כי אמנם המציאות היא לא פשוטה אבל מניין לי כאמא כיצד יותם מתמודד עם המצב, למה לי לחשוב עליו מחשבות מחלישות, אולי יותם מרגיש שיש לו יותר כוחות והוא רוצה להתמודד וזה מאתגר אותו".
"ולכן אני בוחרת להאמין ולחזק את יותם במחשבות שלי שיש לו כוחות להתמודד והוא חזק".
גם על עצם המתקפה הרצחנית של חמאס בשמחת תורה היא לא מסכימה להסתכל כמקשה אחת של קושי ורוע, "נכון שיש מציאות שבשמחת תורה פרצו לכאן אלפי מחבלים ורצחו וחטפו, אבל יש גם בתוך המציאות הזו המון סיפורי גבורה ועוז ועוצמה, לא רק ההרג והטבח, האמת היא לא רק העובדות היבשות, אנחנו בוחרים על מה להסתכל ואת מה לראות".
את אומרת את הדברים כאמא שמכירה את יותם כבחור חזק, או שהדברים נכונים לכל הורה במצב מאתגר?
"אני חושבת", אומרת איריס, "שהדברים נכונים לא רק עליו, יש הורים שמסתובבים בתחושה קשה מאוד על מה שעובר על הבן או הבת שלהם, הם לא תופסים את המציאות לפי העיניים שלי הילד אלא לפי העיניים של עצמם, הרי המציאות היא לא רק הנתונים היבשים כמות האוכל והמכות, אולי לילד שלכם יש חוזק גדול?! למה אתם בוחרים להקטין אותו"?
"אנחנו שמענו על מה שיותם עבר רק אחרי חודשיים כשבא תאילנדי שהיה עם יותם וסיפר לנו, אנחנו לא יכולים לשפוט את הסיפור לפי רק כמות המים והאוכל שהיה להם לאכול, המציאות היא יותר רחבה מזה, יש תמיד את הדברים שאנחנו יודעים אותם על המצב של השני ויש את מה שאנחנו לא יודעים, איך הנפש שלו מתמודדת עם זה, איך הוא בוחר לחוות את הסיטואציה, אלו דברים שהם מעבר למציאות הפשוטה".
"כל עוד אני לא יודעת איך הוא מרגיש, מותר לי להאמין שהוא חזק, מותר לי לחזק אותו מרחוק ולשלוח לו כוחות, בדיעבד אני יודעת שהוא היה חזק".
איך את יודעת היום שהוא היה חזק?
"אני יודעת גם מהתאילנדי שהיה איתו בשבי ושוחרר, וגם מהאנשים שראו אותו רץ לחופש בדקות האחרונות שלו (לפני שנורה בשוגג על ידי חיילים שחשבו שהוא וחבריו מחבלים) ואמרו לי שהוא לא היה נראה כמו מישהו שהיה בשבי של חמאס".
את יכולה לפרט קצת על הסיפורים של התאילנדי על הימים שהיה עם יותם בעזה?
"התאילנדי לא ידע מילה בעברית או מילה באנגלית, אבל הוא סיפר לנו שבארבעים ושנים ימים הראשונים הם היו בתנאים סבירים היה להם אוכל היה להם גז לבשל עליו, היו להם מזרונים לישון, גם המחבלים ששמרו עליהם לא איימו עליהם ולא היכו אותם באותו זמן. הם דיברו איתם בעיקר באנגלית. היה איתם גם את סאמר טלאלקה שהוא דובר ערבית וזה נתן להם קצת בונוס עם המחבלים שיכלו לתקשר איתם יותר טוב".
איריס מספרת כי בין החטופים הייתה אחדות רעות וחברות טובה, הם חיזקו אחד את השני. "יותם עסק בלימוד תאילנדית כדי שיוכל להקל על התאילנדי שכאמור לא ידע מילה בעברית או באנגלית".
בעצם יותם העסיק את עצמו בעזרה לאחר – לתאילנדי
"נכון, יותם דאג לו שירגיש בנוח, הוא גם אמר לתאילנדי אתה תחזור הביתה אנחנו נישאר פה. אני לא יודעת מה הוא הרגיש כשהוא אמר את זה, אני לא יודעת אם הוא התכוון פה לנצח או עכשיו בעסקה".
גם סרטון שפרסם חמאס אחרי 50 יום בשבי בו נראה יותם מדבר למצלמה חיזק את איריס, "אני לא ראיתי אותו, אבל חברים שראו אותו אמרו לי שלמרות שהוא כבר היה תקופה בשבי חמאס והוא הרזה לא מעט עדיין הוא מדבר בחוזקה עם עוצמה מאוד גדולה, הוא אומר שם: 'אבא ואמא אני חזק אל תדאגו לי' הוא אומר את זה כשהוא מגולח ורזה, אבל רואים את העוצמה ואת האור בעיניים הוא עם ראש מורם ללא מורא".
הסרטון הזה נשלח על ידי חמאס אחרי שיותם נהרג בירי דו"צ של צה"ל, המטרה שלהם הייתה להראות שהצבא הישראלי הורג את החטופים שלו, אבל איריס אומרת שאם הייתה רואה את התיעוד הזה קודם הייתה מאוד מתעודדת ממנו.
עם הזמן הפכת לדמות מחזקת עבור הרבה אנשים, אולי את יכולה לתת קצת עוצמה להורים רבים שמתמודדים עם סיטואציות לא פשוטות עם ילדים חולים, או להפך על ילדים שמטפלים בהורים מבוגרים, מה יש לך לומר להם?
"הדבר הראשון שצריך להבין", אומרת איריס חיים, "כהורים אנחנו להפנים שהדרך של הילד שלי בחיים הוא לא הדרך שלי. לכל אחד יש דרך התמודדו עם המשימה שבשבילה הוא הגיעה לעולם, לכל אחד יש נשמה שצריכה לעבור חיזוק מסוים".
איריס התמודדה עם יותם לאורך השנים בסיטואציות רבות עד שהבינה שהיא לא יכולה ולא אמורה ל'סדר לו את החיים', "בנקודה מסוימת הבנתי שאני לא אמורה לשנות לו את החיים, ואני לא יכולה להשפיע על המציאות שלו, אני כן יכולה לסייע לו איפה שהוא מבקש, אבל לא לנסות לארגן לו את החיים איך שאני מבקשת שהם יראו".
לדעת לשחרר ולסמוך על הילדים
"הבנתי שאני צריכה לסמוך עליו, גם כשהוא היה בשבי ידעתי שזה מה שאני יכולה לעשות עבורו, לסמוך עליו שגם אם יש שם סבל הוא בוחר איך להתמודד עם המציאות. צריך לדעת לשחרר את השליטה, לתת לדברים פשוט לקרות כפי שהם, להפסיק לחפש אשמים, יותם חטוף לא כי הוא עשה משהו זה לא בגלל נתניהו ולא בגלל חמאס, זו הסיטואציה, זה מה שקורה, הוא היה צריך עבור תהליך מסוים בעולם הזה".
"זו דרגה גבוהה של אמונה, לדעת שזה לא אשמה של אף אחד, לכל אחד יש את התפקיד שלו בעולם ואת התהליך שלו בעולם" אומרת איריס.
מתי מתחילה אצלך האמונה הזו ביותם ובכלל?
איריס משתפת שיותם נולד כבר עם בעיה בריאותית, "ליותם היה חסימת מעיים כבר בלידה, זה לא היה פשוט אט אט למדתי, ההתמודדות הזו הצמיחה אותי, עם הזמן למדתי להיות בשלווה גם במצבים של קושי גדול, אם לא היו לי את הכוחות האלו הייתי כבר משתגעת מדאגה. המורה שלי ללא ספק היה יותם, אם לא היה לי אותו בטוח הייתי בן אם אחר, גם תובל הבן הגדול שלי הוא ילד מאתגר, לא סתם בחרתי להיות אחות שמתמודדת עם סוף החיים, זהו מקום שלכאורה אין בו תקווה, ואני בחרתי ללכת לשם ולהעניק תקווה לאחרים גם במצבים הכי קשים".
יש דרך להתכונן למצבי קיצון כאלו?
לאיריס קשה לומר תשובה מוחלטת, לדבריה החיים שלה הכינו אותה כפי שסיפרה להתמודד עם מצבים מאתגרים מאוד, אבל לא תמיד זה עוזר היא משתפת "ראיתי אנשי מקצוע בתחום הייעוץ והטיפול, אנשים שלכאורה מבינים את עצמם ויודעים איך להתמודד, והם התפרקו כאשר איבדו את בניהם, הטייטל המקצועי שלהם לא עזר להם. מעבר לידע ממש חשוב שיהיה לאדם אמונה ותקווה, גיליתי שאלו כוחות מאוד חזקים".
מתי גילית את העוצמה של האמונה והתקווה?
"ביום של החטיפה, בבוקר שמחת תורה גיליתי שהאמונה והתקווה נותנים לי כוחות גדולים".
החיבור לעולם הדתי
אחד האירועים המשמעותיים שהשפיעו על איריס חיים מאוד וקירבו בינה לעולם הדתי היה המפגש עם דינה גדליה. בשיחה איתנו אומרת איריס כי היה זה יום ששינה את חייה.
באחד הימים נקראה איריס להרצות באולפנת חורב, שם פגשה את דינה גדליה אמו של החייל יוסף מלאכי הי"ד. תוך כדי שיחה הבינה איריס שיוסף מלאכי נפל בקרבות על שכונת הצעירים בכפר עזה ממש סמוך לביתו של יותם.
"באותו רגע הבנתי", אומרת איריס, "שהחיים שלי קשורים בחיים של האמא היקרה הזו. הבנתי שהבן הדתי שלה נלחם כדי להציל את הבן שלי – את יותם".
עד לאותו יום, איריס אישה שעדיין אינה שומרת תורה ומצוות, הייתה מרוחקת מכל קרבה לעולם הדתי, "מבחינתי דתיים תמיד התקשרו לי עם כפייה דתית, פחדתי מזה, לא רציתי קשר עם העולם הזה".
ההבנה שאותה אישה דתיה מבית שמש שלחה את בנה להילחם במסירות נפש עבור הבן שלה המוזיקאי החילוני מקיבוץ כפר עזה בלי שיהיה ביניהם שום חיבור לכאורה, הבהירה לאיריס את החיבור העמוק שיש בין כל חלקי עם ישראל.
"כיום יש לי יותר קשר עם אנשים דתיים מאשר עם חילונים" היא מספרת, "עד שמחת תורה נורא פחדתי מהדתיים, חשבתי שכל הדתיים רוצים להחזיר אותנו בתשובה, חשבתי שהדתיים הם אלו שלוקחים מאיתנו את הכסף".
"היום אני אומרת את זה וקצת מתביישת שנתתי לתקשורת להשפיע עלי בלי שבדקתי את הדברים לעומק", כל הדעה שלה השתנתה לדבריה והפחד הזה מפני דתיים לא קיים עוד להפך. כיום היא מרצה לפני כל המגזרים גם בפני נשים חרדיות. איריס מספרת שבשבעה על יותם הגיעו הרבה דתיים וחרדים לנחם, "הם היו איתנו, חיזקו אותנו, אני שאלתי שאלות והם נתנו לי תשובות".
"אני לא רוצה להשאיר את הביטויים האלה של 'מגזרים', יש כאן עם ישראל אחד שבתוכו יש קבוצות שונות שכל אחד מתנהג לפי מה שנראה לו נכון, אבל לא נכון לחלק אותנו למגזרים מרוחקים זה מזה".
איך את רואה את השיח הציבורי על גיוס חרדים?
"שום דבר לא צריך להיות בכפיה", אומרת איריס, "בדיוק כפי שאני לא רוצה שיכפו עלי את הדת כך אסור לכפות על אחד לעשות מה שהוא לא מאמין בו". לדבריה: "כל הנושא של "שוויון בנטל" הוא דבר שצריך לבדוק אותו מחדש. יש הרבה סוגי נטל בארץ, גם הבן שלי יותם לא שירת בצבא, אז לכן הוא לא נשא בנטל?! אנחנו צריכים להיות סובלניים יותר האחד כלפי האחר".
"כולנו צריכים לעבור תהליך של הכלה כלפי האחר, אם לא היה את המתקפה בשמחת תורה כנראה שלא היינו מדברים בכלל, כנראה שלא הייתי מגיעה לעולם לגוש עציון להרצות בפני דתיים שחיים בהתנחלות".
המחאה על הדחת הקצינים שהיו אחראים על הרג עובדי מטבח הסיוע בעזה
לאחרונה היה סיפור שלוחמי צה"לי ירו בטעות על רכב של עובדים במטבח שהכין אוכל לעזתיים ברצועה, צה"ל מיהר לקחת אחריות על האירוע, והרמטכ"ל הורה על הדחת קצינים מתפקידם בגלל אחריות לירי. זמן קצר לאחר מכן פרסמה איריס חיים מכתב מחאה לרמטכ"ל הרצי הלוי: "מראש אומרת שאין במכתב זה לערער על החלטתך המקצועית ואני בטוחה שבחנת את המקרה בעיון רב. אני כותבת מרגשי ליבי וממה שההחלטה גורמת לי להרגיש כאם של יותם".
"בתאריך 15.12.2024 בני יותם ז"ל, יחד עם שניים מחבריו לשבי, נורה בשוגג ונהרג עקב טעות של הצבא, טעות איומה שפגעה במורל של כל עם ישראל ושל הצבא ובנו בראש ובראשונה. משפחתי, משפחת חיים יצאה בקריאה לדון את החיילים לכף זכות. לא רק שלא האשמנו את החיילים, לא את המפקד הישיר ולא אף אחד בדרג הבכיר אף יצאנו בהודעה מחזקת שיש להמשיך את הלחימה כי זאת המטרה שלנו, רק ככה נוכל לנצח. לא ביקשנו להדיח אף אחד מתוך הבנה שאנו במצב מלחמה ושירי דו צדדי הוא לצערנו וכאבנו, חלק מהמלחמה. וגם כיום זה לא מה שאני מבקשת".
"והנה, אזרחים זרים נהרגים בשוגג על ידי כוחות צה"ל, העולם מזדעק, אחד מהנציגים המוחים נגד הצבא הוא ראש ממשלת פולין. יותם בני, גם הוא בעל אזרחות פולנית. מעניין שהאזרח הפולני בשם יותם חיים לא באמת עניין את ראש הממשלה בפולין. אנחנו לא שמענו ממנו שהוא משתתף בצערנו, אזרח פולני חטוף שנהרג. הוא בטח לא פנה אליך להוקיע את ההרג נכון? האם דמו של בני חשוב פחות מדמם של אזרחי מדינה זרה? זה מבחינתי המשתמע מהחלטתך".
"אנחנו, משפחה של אזרח חטוף מגבים את החיילים שלנו, מגבים את הצבא שלנו ואת המפקדים על אף הכאב הנוראי שלנו, כי יש לנו אחריות, כי אנחנו מאמינים שהחיילים עושים הכל כדי להגן עלינו, ושדברים איומים קורים במהלך מלחמה. ואתה? האם אתה מגבה את המפקדים שלך, מגבה את החיילים שלך?".
"מבחינתי כפי שאני רואה את המסר הזה: לפני שאתם יורים, תחשבו כמה פעמים, כי יכול להיות שתפגעו באזרח זר. את האזרחים שלנו אפשר להרוג, גם את החיילים. איך נוכל להמשיך לחיות פה עם המסר הזה? איך אתה חושב שאני מרגישה עכשיו? אני וכל המשפחה שלי?".
בסיום דבריה כותבת חיים: "רוצים להמשיך להאמין שהצבא שלנו מונע מהחלטות ערכיות, שדואגות למדינה ולחטופים ולא לאינטרסים של המדינות האנטישמיות שמסביבנו. מסיימת את פנייתי אליך בבקשה לשינוי המסר שהועבר לעם ישראל ולאומות העולם: שחיילנו ואזרחנו שווים פחות. ולשינוי ההחלטה: החזר את הקצינים למקומותיהם, חזק את הצבא, חזק את הכבוד שלנו לצבא ושל כל העולם לחוזק שלנו. אל תחליש אותו ואותנו".
מה כל כך הכעיס אותך בסיפור של הריגת עובדי הסיוע בעזה?
איריס מדגישה שכאשר היה האירוע הקשה של ירי דו"צ בו נהרג בנה יותם הי"ד היא לא כעסה על החיילים והיא עדיין לא כועסת גם כיום, "אין אצלי את הרגש הזה של כעס יותר, נפטרתי ממנו, אני כן יכולה לחוש עצב או דאגה. ההחלטה של הרמטכ"ל להדיח קצינים בגלל טעות בשיקול הדעת היא טעות קשה".
"כשירו על הבן שלי לא חשבו להדיח אף אחד, ואני גם לא רוצה שידיחו, אז למה כשירו על אזרחים זרים פתאום הרמטכ"ל מחליט להדיח קצינים?! גם כאן יכלו לעשות תחקיר בדיוק כמו שעשו באירוע הירי ביותם וחבריו ולמר לעולם: 'עשינו תחקיר ונפיק לקחים בהתאם', בעיני ההדחה הזו היא התרפסות בעיני העולם האנטישמי, הרגשתי שזה מחליש אותנו".
בסיום השיחה מאחלת איריס לכל עם ישראל שנזכה לחג מועיל, ונקווה לחזרת החטופים כולם במהרה.
לתגובות והערות לכותב הכתבה ניתן ליצור קשר במייל: [email protected]
בחיים שלי לא ראיתי אשה כזאת חזקה
גיבורה בעזרת ה נפגש אם יותם בתחית המתים
בקרוב בימינו אמן
מחזיקים לכם ידים
אוהבת את האישה הזאת! כמה עוצמה היא מפזרת לכולם!
"מי כעמך כישראל-גוי אחד בארץ" אין ולא יהיה על העם היהודי. אילו ילדים יש לך ! יהלומים ! אנחנו מבקשים ממך הקב"ה: רחם עלינו ושלח משיחנו ! למענך עשה אם לא למעננו !