זה מתחיל בגישוש באפלה, בחיפוש אחר תנועה חריגה או שבב מידע שיילכד ברשת לוחמי האיסוף. ברגע שהצליחו להיאחז בקצה חוט, הם ננעלים על המטרה. מבט קצר על ארסנל הכלים מספיק כדי לבחור את האמצעי הנכון ביותר לביצוע המעקב, ובהמשך, לחיבור חלקי הפאזל שיבנו את התמונה המלאה – לפעילות הבאה של הכוחות בשטח.
"לא עוד חיישן"
"לא כל המבצעים נולדים שווים", מצהיר בפניי מנהל לחימה בגדוד האיסוף 595, סרן (במיל') א'. כבר קרוב לשנה שמתוך חמ"ל אוגדה 210, הוא מתכלל את פעילויות הגדוד מתחילתן ועד סופן, והניסיון ניכר. "הסרת איום מיידי תיראה אחרת ממבצע חיסול או מתקיפה נרחבת של מספר 'איתורים' בו-זמנית. אך כל הסוגים שיוצאים לפועל, נשענים על אותם העקרונות".
כמו בכל ארגון או קבוצה, מחבלי חיזבאללה לא פועלים באופן יחידני ועצמאי, אלא דרך שרשרת פעילים ומפקדים, עד לבכירים. אותה עבודה משותפת לתכנון פעילות הטרור מהווה עבור צה"ל קרקע פורייה לקצירת פירות מודיעיניים ראשוניים.
הסימנים שנקלטים בשטח עוברים הלאה למפקדים בחמ"ל אוגדה 210. לוחמי ולוחמות האיסוף מתארים עבורם בצורה מדויקת ככל האפשר את מה שראו ומפרטים להערכתם מה עומד מאחורי הזיהוי. אינטואיציית הכוחות בשטח תופסת מקום מרכזי בדיווח, והמלצתם על המשך הפעילות נלקחת בחשבון גם כן.
"הם ממש לא עוד חיישן", מדגיש סרן (במיל') א', "האינטימיות שהלוחמות והלוחמים מפתחים עם המשימה כשהם במארב או בפעילות – בלתי ניתנת להחלפה. פעמים רבות זה גם מוביל אותם לכל מיני קריאות כיוון שונות, שלא היינו מגלים אחרת, מה שמקדם את המשימה בצורה דרמטית".
מהזיהוי הראשוני ועד שהעשן מתפזר
מאותו הרגע, נאחזים אנשי הגדוד בזיהוי ועוקבים אחריו, חושפים פיסה אחר פיסה: "אנחנו נעזרים באמצעי חשיפה כמו משקפות, רחפנים ומערכות משוכללות ומסווגות, וכמובן מנהלים שיח שוטף עם גורמי מודיעין נוספים כדי לייצר תמונת מצב מקיפה. לאט לאט, היעד שלנו מתבהר והופך למטרה ברורה – בין אם מדובר במפקדת טרור או במחסן אמל"ח".
"משם", ממשיך להסביר לי המנל"ח, "נתפרת למטרה 'חליפה מבצעית' משלה". במהלך תכנון נוהל הקרב נבחר למשימה שם רשמי, לרוב באופן שרירותי על ידי המפקדים, בהתאם למטרה שעל הכוונת. "משדכים" לה יחידה מבצעת או מקבלים הקצאה של גורם אש זמין, ומנסים לצפות את העיתוי והאופן המיטבי לתקוף.
"כשיש צורך בהסרת איום מיידית, כמו בזיהוי של משגר מוכן לירי למשל, נוהל הקרב הוא פשוט למדי. סגירת המעגל יכולה להתבצע תוך דקות ספורות", הוא מפרט, "במבצעים גדולים יותר, אנחנו כבר לא באותו הסיפור. כשמדובר במטרות 'איכותיות', אנחנו לא נתקוף עד שהקרקע תבשיל. אפשר להיערך למבצע ביום אחד, ואז להמתין גם שלושה ימים עד שהתנאים יאפשרו. ברוב הפעמים, יש לנו רק הזדמנות אחת, וזאת המשימה שלנו לנצל אותה".
לאחר שהכוח ששובץ למשימה השלים את התקיפה, נדרש גם לפענח את תוצאותיה: "מהרגע שהעשן התפזר אנחנו ממתינים וצופים במה שקורה בשטח – בודקים אם המבנה שהופלל אכן הושמד, או אם מישהו מהמחבלים שניסינו לחסל הצליח לברוח. יש לזה ערך לא פחות חשוב מלתקיפה עצמה".
לקראת סוף השיחה, מספר לי סרן (במיל') א' על התחושות הנלוות למבצע בסדר גודל כזה: "בתור מי שיודעים על מהלך שבועות, חודשים או שנים לפני שהוא קורה – אנחנו מרגישים ממש כמו שומרי סוד. אולי לא שומעים בתקשורת על השעות הארוכות של הפעילות המקדימה לפיצוץ המרשים, אבל במיוחד בימים כאלה, החשיבות שלנו מתחת לפני השטח, ברורה לנו מאי פעם".
אם השם לא ישמור עיר שווא וכו'