כשלוחמי חטיבות ביסל"ח ו-460 נכנסו לשכונת אל סולטן, הם לא דמיינו לעצמם שישיגו את אחת המטרות המרכזיות שישראל שמה מולה במלחמה בעזה – חיסול רב המרצחים יחיא סינוואר. בעזרת ירי פגזים וקליעים, הם הצליחו להשלימה ב-17 באוקטובר האחרון, וסגרו את המעגל שנפתח כמעט שנה בדיוק לפני כן.
רגע החיסול של אדריכל ומנהיג הטבח הנורא ב-7 באוקטובר אומנם לא תוכנן, אך משימת הכוח המדובר ברפיח תרמה בצורה ישירה למטרה עליונה זו. הפעילות בגזרה צמצמה את מרחב התמרון של בכירי חמאס שהסתתרו באזור, וכפי שהוכח, אילצה אותם לעלות אל מעל פני השטח, היכן שניתן להגיע אליהם בצורה קלה יותר.
בשבוע השני לכניסת הלוחמים לאזור, נמצא איתור חשוד בו זיהו פעילות של מחבלים מתחבאים מקליעי הצוות. "זיהינו שהם ממשיכים לכיוון אחד החדרים במבנה", מתחיל לשחזר קשר מג"ד 450, רב"ט א', שלקח חלק בהיתקלות, "ומיד הקפצנו כוח נוסף ופלוגת טנקים". לאחר קרב קצר בו הושלך רימון לעבר הכוח, הצטרפו לזירה גם רב"ט א', מפעיל רחפן וחניך בביסל"ח שהכווין את התקיפה, ומפקדו, סגן א'.
"ברגע שהבנו את המרחב, התקדמנו למ"פ והרמנו את הרחפן", מתאר סגן א', "משם הגיע הסרטון שכולם כבר מכירים, בו סינוואר זורק ענף ומנסה להפיל אותו". מהצד השני של התיעוד הבלתי נשכח, בעזרת הרחפן הצליחו להכווין את ירי הפגזים שהפיל את מנהיג חמאס מתחת להריסות, "בין כל פגז הוצאנו והכנסנו את הכלי לוודא שהמחבל, שבאותו שלב לא ידועה לנו זהותו, עוד נמצא בפנים", מסביר המפעיל.
אותם טנקים ששיגרו את הפגזים, הם כאמור כוחות חטיבה 460, לוחמי קורס מט"קים שבשגרתם המבצעית ברצועה אבטחו את ציר פילדפי. "בכל תקופתנו שם תקפנו הרבה", מעיד סמל ד', מ"כ בהכשרה, "אבל אז הגיע האירוע בו הקפיצו אותנו לחסל את אותה חוליה של ארבעה מחבלים. שיתוף הפעולה בין ירי הפגזים ללוחמי החי"ר הוא זה שנתן את המכה המכריעה".
באותן השניות, אותם לוחמים כלל לא הבינו במי מדובר. "זה בכלל לא עלה לי בראש", מספר סמל ד' בחיוך. רק בדיעבד הבינו הוא וכל מי שלקח חלק באירוע את המשמעות ההיסטורית והאסטרטגית שלו, "הודיעו שזה הוא, ואנחנו היינו בעננים. זה הזכיר לנו את המשמעות של מה שאנחנו עושים", מספר לוחם נוסף בגדוד, רב"ט א', "וכמובן הייתה התעניינות רבה, כולם רצו לדעת מה קרה עם סינוואר".
"גם אם זו הייתה סיטואציה אחרת, עם מחבל זוטר ולא הבכיר ביותר, היינו פועלים באותה צורה", מבהיר סמל ד', "אך אחרי ששמענו את מי הצלחנו לחסל בבוקר שאחרי – התחושות היו מטורפות. אני חושב שעד היום אני עדיין לא מעכל".
