עוד ועוד מצטרפים לתופעה שהפכה לתופעה שכובשת את הציבור החרדי. 'המתענגים'.
זה התחיל בליל שבת אחד.
הרב מ', הסתובב ברחוב ריק בשעה שכבר אין נפש חיה, מנסה לחפש רב לשאול את השאלה.
הוא חזר מהטיש, וגילה את הדלת נעולה, והמפתח לא עליו. הצצה קטנה בארון החשמל מגלה לו שאכן המפתח נמצא במקום הקבוע, אבל… זה עלול לגעת באחד המתגים, ובכלל- הקופסה הקטנה בתוכה הוא מונח – מותר לפתוח אותה? זה לא מוקצה? מהצד השני של הבית יש אפשרות לגשת לחלון המרפסת, אבל האם מותר לשבור את המנעול ולדחוף את החלון?!
למעיישה, אז איך הוא ייכנס הביתה?!
לא היה שם חולי ולא פיקוח נפש. רק אברך אחד שתוהה היכן יעביר את הלילה הקר והארוך.
בסך הכול שאלה פשוטה בהלכה, שהותירה אותו חסר אונים:
האם מותר לפתוח את הקופסה כשיש חשש שתידלק נורה? האם לדחוף את החלון כדי להיכנס הביתה?
רק אחרי שעות של עגמת נפש התברר לו – היה שם פתרון פשוט. לכתחילה.
אבל הוא לא ידע.
וזה – היה הכאב.
אצל הרב יוסף ח. זה היה בקידוש של הבת.
שבת בבוקר.
הקידוש כבר מוכן.
הקיגעל מהביל, הטשולנט מבעבע, ואולם בית הכנסת הולך ונערך במרץ לקראת הקידושא רבא.
"המקרר", מושך בחולצתו מוישי האחיין. "סבתא אומרת ששכחו לכבות את הנורה מערב שבת". רק זה לא. השתיה, הסלטים. ההערינג. הכול….
מה ישים על השולחן?!
האורחים כבר על הפתח, אבל הוא – איננו.
ובזמן שהם מחפשים אותו –
הוא מסדיר נשימה טרופה ליד דלת ביתו של הרב, דופק בעדינות, מתפלל בליבו שהרב כבר בבית, ומקווה למענה.
ושוב – כשהתשובה ניתנת, היא פשוטה ומאירה, המקרר מחובר לשעון, ולפי חלק מגדולי הפוסקים מותר לגרום בשעת הצורך לכיבוי מוקדם. בסוף הכול הסתדר. אבל את העגמת נפש הוא לא ישכח עד היום.
"אם היית יודע את הכלל הזה – לא היית צריך לרוץ ברגע הכי קריטי…" הוא אומר. הכל היה יכול להיראות אחרת.
"וקראת לשבת עונג – לקדוש ה' מכובד."
אבל איך אפשר להתענג על השבת, כשכל תקלה הכי קטנה הופכת למלכודת של ספקות, גמגומים ובושה?
המיזם "המתענגים" נולד בדיוק מהמקום הזה.
בשיתוף 'קניין הוראה', נבנתה תכנית מיוחדת – פשוטה, חיה, מחוברת לשטח – שמעניקה סדרת שיעורים בהלכות שבת בלשון ברורה, מעשית, בלי פלפולים – רק הלכה למעשה. להיכרות עם התכנית>>
הם הקימו את מתענגים – הקבוצה שבשיתוף פעולה עם קניין הוראה שינו את חייהם לחלוטין.
"במקום לפחד ולחשוש – היום אני אוהב את השבת, יודע שאני מנהל את המשפחה שלי בבטחון מלא – וחי בעדן הנפשות בתענוג אמיתי!
אחד התלמידים משתף בגילוי לב: "פעם הייתי נבוך מכל שאלה מצויה בהלכות שבת – לעיני החתנים שלי… היום האיידם שלי שואל אותי – ואני יודע מה לענות לו!
אני לא נשאר חסר אונים מכל תקלה, ויודע לייצר פתרון לכל בעיה שעלולה לצוץ" אומר גם הרב ל.
"אני ב"ה זכיתי לשבת באהלה של תורה במקביל לעבודתי כמלמד מחצית היום, וזוכה כיום לשאוב מלא חופניים נחת מילדי וצאצאי, בעיקר בלילות השבת בהם השולחן עמוס וגדוש בצאצאים וחתנים הסמוכים על שולחני, זוגות צעירים, וילדי היקרים שחלקם עדיין לא נישאו.
מה רבה המבוכה כאשר שכוחים להכין מראש משהו, או שהתרחשה תקלה או משהו, ואני במקום לנהל את שולחן השבת ברמה, מוצא עצמי נבוך ונכלם מנסה לגמגם כמה סברות, ובסוף משרך רגלי לבית הרב הסמוך, כדי לקבל תשובה לשאלה שלי."
"היום – אחרי שנה במסגרת פוסקי שבת של קניין הוראה – אני כבר במקום אחר. גם אני מתענג על השבת, נהנה עם הילדים ויודע – שיותר משאני מעניק לשבת – השבת מעניקה בשבילי. "
בשיטת הלימוד הייחודית מבית קניין הוראה, ובהדרכתו האישית של מורנו הרה"ג ר' אברהם שוורץ שליט"א פה מפיק מרגליות בבהירות מדהימה והיקף הלכתי אדיר.
זהו הלימוד שהופך את שבת קודש, לשבת – שלי. להתענג בתענוגים – מתוך בטחון פנימי, ושלווה אמיתית!
