הדיון במשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בתיק 2000 הפך הבוקר לזירת עימות מתוחה, כאשר חקירה נגדית סוערת הובילה להתנגשות חריפה בין נציגי הפרקליטות לצוות ההגנה.
במהלך החקירה, ניסה התובע להטיל ספק באמינות גרסתו של נתניהו, וטען כי הסבריו בנוגע לשיחות עם נוני מוזס נולדו בשלב מאוחר ואינם משקפים את המציאות בזמן אמת. הדברים עוררו תגובה מיידית מצד ההגנה, שתקפה את אופן הצגת השאלות והאשימה את התביעה בהטעיה.
העימות החריף כאשר עורכת הדין נועה מילשטיין הציגה קטעים מתוך חומרי החקירה, שלדבריה סותרים את טענות התביעה. לטענתה, סוגיית מכירת העיתון הוזכרה כבר בשלבים מוקדמים, בניגוד לרושם שניסתה הפרקליטות ליצור באולם.
המתח עלה עוד יותר כאשר ראש הממשלה יצא מהאולם כדי לאפשר לעורכי הדין להתווכח על ניסוח השאלות. לאחר שובו, המשיך הדיון בניסיון לחדד את ציר הזמן של השיחות והפגישות, אך חילופי הדברים נותרו טעונים.
השופטים נאלצו להתערב בשלב מסוים, והורו לתובע לנסח מחדש את שאלותיו כדי למנוע הטעיה או בלבול. ההנחיה הזו סימנה בלימה של קו החקירה המקורי, ואפשרה להגנה לבסס מחדש את גרסתה.
נתניהו עצמו דחה את הטענות נגדו, והבהיר כי השיחות עם מוזס נוהלו במסגרת מאבק פוליטי ותקשורתי מול גורם בעל השפעה רבה, ולא כחלק מעסקה פסולה. לדבריו, מטרת המפגשים הייתה להתמודד עם לחצים תקשורתיים ולבחון דרכי פעולה שונות, ולא לקדם אינטרסים אישיים.
בסיום הדיון, ניכר כי העימות בין הצדדים לא רק חשף מחלוקת משפטית עמוקה, אלא גם השפיע על מהלך החקירה באולם, כאשר התביעה נאלצה להתאים את קו השאלות בעקבות ההתנגדות החריפה של ההגנה.
תביעה מטעם …
אני רואה שומע ומבין כי אין כלום כי לא היה כלום ושרפו מעל 50 מילארד שקלים למשק על כלום
חדשות לבקרים, מאז החל המשפט הזה אנו שומעים על שיטות בזויות, לא תקינות ולא חוקיות בהם נקטה הפרקליטות. אם יש ראיות נגד נתניהו, למה לא לנהל את ההליך בדרך נקייה, חוקית, הגונה, כיאה למדינה דמוקרטית שזכויות אדם נר לרגליה? למה כל יום שעובר מרגיש שטענת תפירת התיק לא כזו מופרכת?