לאור גודל השעה, נקראו שלוחיו הגבאים אל הקודש פנימה, שם ירד מרן המשגיח לפרטים הקטנים ביותר, כשהוא מדגיש את כובד האחריות והזכות העצומה המונחת על כתפיהם כמי שנשלחו ישירות על ידו למשימה.
במהלך האספה ההיסטורית נרשמו רגעי הוד מרטיטים, כאשר מרן המשגיח פרץ בבכי נסער בתיאור מסירות הנפש של הדורות הקודמים עבור טהרתם של ישראל. כשהוא פונה לשלוחיו הגבאים הנרגשים, אמר: "אתם המשך ישיר של מסירות הנפש של הדורות הקודמים לטהרת ישראל".
המשגיח המשיך והתווה את הדרך המעשית והרוחנית לשלוחים: "גם אתם זקוקים לעיתים למסירות נפש במאמץ, בכסף, לפעמים משלמים כאן פחות מעבודות אחרות; כאן הרי עוסקים בנקיות, והקב"ה ישלם שכרכם. עליכם לדעת שאלו הם דברים אהובים לפניו יתברך, זו הזדמנות גדולה. מה שאפשר לעשות טוב יותר, ונאמן בעל מלאכתך לשלם שכר פעולתך".
בתוך דברי ההדרכה המעשיים, ועקב רגישותו המופלגת של המשגיח לכבודו ולממונו של הציבור, ביקש מנהיג הארגון להנחיל לשלוחיו הגבאים זהירות יתרה והנחה באריכות ובאופן מיוחד וחריג: "אל תלחצו יתר על המידה. בוודאי אנשים מבינים את החשיבות, ומי יכול לסרב לסייע למען הטהרה. אבל יש כאלו ששעתם קשה, הזהרו לא ללחוץ יתר על המידה. אף שאני בטוח שכל התורמים לא ינזקו, וירוויחו למעלה מדרך הטבע עליכם להיזהר לא ללחוץ יתר על המידה. תשמרו על כל פרוטה ופרוטה בזהירות ובחרדת קודש".
בסיום המעמד המיוחד, הנחה המשגיח את שלוחיו הגבאים כיצד לפנות אל נדיבי העם ואף הסמיך אותם לדבר בשמו באופן רשמי ומחייב: "אפשר לומר בשמי: אין לשער את ערך הסיוע למרכז הטהרה, שכן זהו הארגון של הקב"ה, והשורש של כלל ישראל טמון בטהרה"
