להוציא מהלימון לימונדה: האפשרות הנוספת לאחדות / יעקב בנדה

תכינו את האוזניים שלכם לשמוע את המילים "בחירות גורליות" מאות פעמים בחודשיים הקרובים, אבל כשיתחילו לנופף בצמד המילים השחוק, דעו שהבחירה הגורלית כבר נעשתה. הבחירה הגורלית אינה נתונה בידי הציבור הרחב שלבטח ייצא בהמוניו לקיים את הוראת גדולי התורה שליט"א, היא רובצת בימים אלה על כתפיהם של מספר מצומצם של עסקנים וח"כים שבידיהם להצעיד את המגזר החרדי לתקופה הגיונית ומועילה יותר.

אותם העוסקים בצורכי ציבור באמונה דנים ביניהם על שלל אפשרויות ותרחישים במטרה להגיע למתווה פוליטי שיאפשר ריצה בבחירות הקרובות ללא סיכון שיאבדו את כוחם. את התרחישים וההסכמות אליהן יגיעו, הם יעלו לשולחנם של גדולי ישראל שיכריעו לגביהם. בשל כך, ישנה חשיבות רבה לכל מתווה שיעלה על שולחן המו"מ ולכל תרחיש שיגיע בהמשך להכרעת עיני העדה.

אל המחלוקת האידיאולוגית לא אכנס, קטונתי. במישור הפוליטי תרשו לי להעריך שבסוף המאבק המתוקשר בין 'דגל ל'אגודה' תתקבל נוסחת פשרה שתאפשר ריצה משותפת במתכונת הישנה. כל צד יציג הישג קטן כדי לרצות כמה 'נייסנים' ונערי הוואטצאפ שעושים הרבה רעש. הרי אלה לא הישגים שבאמת ישפיעו על חיינו.

אך אולי אפשר לעשות לימונדה מהלימון החמוץ של פתיחת הקלפים בחלוקת המפה הפוליטית, אולי הישיבות והדיונים על דרך האמצע האידיאולוגית והפוליטית מאפשרת להחזיר את הדיון על עצם החלוקה במפלגות החרדיות – ש"ס, דגל התורה ואגודת ישראל – שבשנים האחרונות קשה למצוא את השונה ביניהם. אי אפשר לומר שאין הבדלים כלל בין המפלגות, אך המרחק ביניהם קטן – כזה שיכול אולי להיכנס במסגרת הפשרה הפוליטית, כזה שראוי שיועלה על שולחנם של גדולי ישראל אחרי עשרות שנות חלוקה.

אז נכון שהשמרנות הפוליטית נוחה ואף פעם לא תקבל ביקורת במקרה של כישלון. מבשלי הקדירה הפוליטית יוכלו תמיד לטעון בצדק שעשו את מה שתמיד היו עושים. אבל החוכמה וההצלחה תירשם על אלה שידעו לנצל משבר פנים מפלגתי למהפכה אמיתית בפוליטיקה החרדית שאיבדה נקודות רבות בציבור הרחב.

פוליטיקה ישנה

החלוקה הפוליטית החרדית תקועה כיום במתווה שהחל להתפתח לפני כ70 שנה על פי חלוקה עדתית. תחילה הובילו אנשי החוג החסידי, ובהמשך, אחרי מאבקים הצטרפו הליטאים והספרדים. למעשה אף פעם לא הייתה חלוקה אחרת חוץ מהחלוקה לחוגים ולמוצא. אולם אחרי 3 וחצי דורות אפשר להרהר בקול האם אנחנו לא מוכרחים להתקדם. האם אחרי שברור לכל בר דעת שההבדלים הרוחניים בין הקבוצות השונות במגזר החרדי הרבה יותר משמעותיים וצריכים לבוא לידי ביטוי פוליטי מאשר החלוקה הישנה.

ברור שיש צורך בייצוג של כל חוג, החלוקה במוסדות מחייבת נציגים קשובים ומחויבים לקהילתם, אך האם ראוי שהחוצץ בין הפלגות החרדיות זהו עדיין החלוקה לחוגים בלבד? המחנה המשותף בין קהילת בני תורה ספרדים לחסידות שמורה עמוק ורחב באופן קיצוני בין המשותף של אותה קהילה חסידית שמורה לקהילה חסידית פתוחה. אברך בן תורה ליטאי חושש משינויים שנכנסים למגזר החרדי ודורשים מאבק באותה מידה שאברך חסידי שמור דואג, רחוקים משניהם אנשי הקהילות שרבניהם יעדיפו להשקיע את המשאבים הפוליטיים במקומות אחרים.

למרות ההבדלים האידיאולוגים בין הקהילות, החלוקה הפוליטית החרדית עדיין עוסקת בארץ המוצא של סב הח"כ. כאמור, בחלוקת המוסדות בציבור בוודאי שיש מקום לשיקול הזה, אולם ישנם חלוקות הרבה יותר מהותיות שראוי שנדון בהם קודם. קצת לא ברור מדוע מגזר גדול כל כך, עם מגוון דעות וגישות לדרך הפעולה הציבורית, מחולק לפי מה שהיה נכון והגיוני לפני 70 שנה.

מחלוקת לשם שמים?

אם פני יהדות התורה לשלום או חלילה לפילוג ימים יגידו, אך כבר עכשיו יש להצר על הדוברים שללא בושה מציגים יתרונות למחלוקת. חלקם טוענים ל'מיצוי קולות' והוצאת מצביעים מתוסכלים, אחרים מדברים על בירור הכוח של כל מפלגה. אלה אמירות שיש להוקיע, מחלוקת בציבור שומרי התורה היא משבר שנכפה עלינו, אם נגזר עלינו המצב, נעשה זאת תוך השתתפות בצער השכינה. מחלוקת היא כר פורה לחילול ה' ושנאת חינם שאף פעם לא יהיו שווים קולות נוספים בבחירות.

***

אם כבר נאלצנו לפתוח את פצע המחלוקות הישנות וגדולי ישראל יידרשו לשאלת הריצה המשותפת של המפלגות החרדיות, ראוי לדון על סגירת הפצע עם מעט רווח היסטורי ולעלות על שולחנם גם את אפשרות הריצה המאוחדת של כלל המפלגות.