עַל צַמְּרוֹת עֵצִים טִפְּסוּ
הַשָּׁבוּעַ, כָּל הַמִּי וָמִי
אֶת מֵיטַב הַמֹּחוֹת גִּיְּסוּ
מִי יִדְאַג לִי אִם לֹא אֲנִי בְּעַצְמִי…
הַכֹּל כַּמּוּבָן מַגִּיעַ בַּדִּין
וְ'לְאוֹר הַמַּצָּב שֶׁנּוֹצַר'…,
רַק שֶׁאוּלַי הָיָה אָדוֹם הַסָּדִין
כְּשֶׁהִצִּיעוּ לְדֶרְעִי אֶת הָאוֹצָר…
מַגָּעִים וּפְגִישׁוֹת סְבִיב הַשָּׁעוֹן
לְהָקִים מֶמְשֶׁלֶת יָמִין – חֲרֵדִים,
וּבֵנְתַיִם בַּכְּנֶסֶת רַעַשׁ וְשָׁאוֹן
הַצְּעָקוֹת חָזְרוּ. מִכָּל הַצְּדָדִים.
הָאוֹפּוֹזִיצְיָה מְפֻלֶּגֶת בְּתִסְכּוּל
מַאֲשִׁימִים אִישׁ אֶת זוּלָתוֹ,
כְּשֶׁבַּתָּוֶךְ מְמֻקָּד הַסִּכּוּל
(תַּסְבִּירוּ לְיוֹ"ר הַכְּנֶסֶת שֶׁזֶּה לְטוֹבָתוֹ….)
בְּפוֹלִין נוֹחֵת טִיל תּוֹהֶה
וְכִמְעַט מַצִּית מִלְחֶמֶת עוֹלָם,
אַךְ פּוּטִין לֹא חוֹשֵׁב שֶׁהוּא טוֹעֶה
אֵיךְ וּמָתַי יִסְתַּיֵּם. זֶה הַנֶּעְלָם!
וְשׁוּב דּוֹמֵעַ עַמֵּנוּ בַּלְּוָיוֹת
וְשׁוּב יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת,
בְּמַסַּע הֶרֶג עוֹלוֹת תְּהִיּוֹת
שֶׁמָּא אֶת הוֹרָאוֹת הַיֶּרִי יֵשׁ לְשַׁנּוֹת…
אַךְ מוּל מְפַגֵּעַ בּוֹדֵד. רוֹצֵחַ
לֹא נִתַּן הַרְבֵּה לִפְעֹל,
כִּי גַּם כְּשֶׁבֵּן גְּבִיר יִהְיֶה הַמְנַצֵּחַ
לֹא שַׁיָּךְ אֶת כֻּלָּם לִנְעֹל…
