מה יקרה אם בג"ץ יכריז על עצירת המלחמה בעזה? / אבי מוסקוב

מיד אחרי הפסיקה הדרמטית של בג"ץ בעניין החוק לצמצום עילת הסבירות, התעוררה בי שאלה שלא נותנת לי מנוח. מה יקרה אם בג"ץ יחליט להורות לדרג המדיני והצבאי לעצור מיד את המלחמה בעזה בטענה כי צה"ל מבצע "הרג" של חפים מפשע? מי יוכל לעצור אותו? השאלה הייתה רלוונטית גם לפני המהלך המופקר של בג"ץ אמש, אך היא מתגברת שבעתיים אחרי פסילת חוק היסוד.

כמובן שבג"ץ ישרבב להחלטה מילים בומבסטיות שזר לא יבין. "סגנון המלחמה הקיצוני, החריג והבלתי מידתי מהווה סטייה ניכרת מ'לחימה בהתהוות'. במקרים מעין אלו בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק רשאי להכריז על בטלות המלחמה, זאת נוכח המאפיינים המבניים הייחודיים של השיטה המלחמתית שאינה עומדת במבחן הסבירות", יכתבו.

הכנסת וודאי שלא תוכל לעצור את דורסנות הבג"ץ במקרה כזה מאחר והיא אינה הגורם המוסמך לקבל החלטות על מדינת ישראל. וגם אם תקדם חוק יסוד נגד החלטה כזו של בג"ץ, שופטי העליון המורמים מעם יבטלו אותו מיד. "החוק חורג מסמכותה המכוננת של הכנסת, ומשכך יש להכריז על בטלותו", יסבירו אנשי הגלימות השחורות המלומדים.

אך האמת המרה היא שאכן, אם בג"ץ יכריז על עצירת המלחמה, במצב הנוכחי בו נמצאת מדינת ישראל, ייתכן ולא יהיה מי שיעצור אותו – מלבד אנרכיה ברחובות, שגם אז בג"ץ עשוי להורות למשטרה לאכוף באגרסיביות את המחאות מאחר ומדובר "בנשמת אפה של דיקטטורת בג"ץ".

לא יהיה זה מוגזם לומר שהחל מאמש בשעה 18:45, אז יצא פסק הדין הדרמטי של בג"ץ, מדינת ישראל כבר אינה דמוקרטית. היא נשלטת בידי 15 בני אנוש שלא נבחרו על ידי העם. ברצותם יפסלו חוק וברצותם יאשרו.

בכדי להבין את עומק האבסורד של בג"ץ, יש לצלול למהות המושג "דמוקרטיה". המילה "דמוקרטיה" מקורה בשפה היוונית – "דמוקרטיה" מורכב מ"דמוס": קבוצת האזרחים ו"קרטיה": שלטון. כלומר, מעורבות ישירה של האזרחים בענייני המדינה כאשר "שלטון הרוב" אחראי לקבלת החלטות. על פי עיקרון זה, הרוב המנצח בבחירות קובע את המדיניות, ואין התחשבות מכרעת בהעדפות של החלק המפסיד ב"עם". עם זאת קיימים בלמים ואיזונים הכרחיים שמונעים מהרוב לדרוס את המיעוט. בשביל זה קיימים בתי המשפט.

הגדרה היבשה של דיקטטורה על פי אנציקלופדיית בריטניקה היא "צורת ממשל שבה אדם אחד או קבוצה קטנה מחזיקים בכוח מוחלט ללא מגבלות חוקתיות אפקטיביות". במקרה של מדינת ישראל החל מאמש, "קבוצה קטנה" של לובשי גלימות שחורות מחזיקה בכוח מוחלט ללא מגבלות ומעצורים.

עד היום בג"ץ נמנע מלפסול חוקי יסוד מהסיבה הפשוטה – אין לו סמכות חוקית לעשות זאת. בג"ץ עצמו היה זה שקבע, במהפכה החוקתית הראשונה של שנות ה-90, כי לחוקי היסוד יש מעמד של חוקה כאשר מכוח גישה זו, ייחס בית המשפט לעצמו את הסמכות לפסול חוקים "רגילים", כאשר בעיניו הם עומדים בניגוד לחוקי היסוד.

כלומר, הכוח של בג"ץ לפסול חוקים נובע אך ורק בעקבות חוקי יסוד. אך מי המציא לו את הכוח לפסול את החוק יסוד עצמו, דהיינו "החוקה" של מדינת ישראל. בג"ץ בעצם כורת את הענף שעליו נשענת סמכותו לשפוט – חוק יסוד.

בג"ץ שגה אתמול פעמיים. ראשית, בכך שנטל לעצמו סמכות לא לו, ומעתה הוא הריבון במדינת ישראל ואין מי שימנע ממנו לרדות בעם. שנית, תזמון פרסום ההחלטה נגד העם שמנסה להתאחד בשעתו הקשה.

מאז הטבח הנורא, עם ישראל התעלה על השסע והפילוג ומנסה בכל דרך להימנע ממחלוקות – שעשויות לסייע לאויבינו. כנסת ישראל אפילו דחתה את הבחירות המקומיות שוב, רק אתמול. היא הבינה את גודל השעה ואת העובדה שמצב מלחמה הוא שונה ומה שלא מוכרחים לעשות כעת – עדיף לדחות.

הורים רבים של חיילים לא ישנים בלילה וכל דפיקה בדלת גורמת להם לעילפון של ממש, ישנם גופות מהטבח בדרום שטרם זוהו, כ-130 חטופים עדיין מעונים בשבי חמאס, מידי יום צה"ל מודיע על עוד "הותר לפרסום". אך זה לא יהיה נכון לומר שבג"ץ התעלם מכל עבודות אלו. להיפך, בגלל עובדות אלו הוא פרסם את פסק הדין.

בג"ץ החליט שאדרבה, כדאי לנצל את המלחמה לטובת פסק דין הזוי ובעצם לחולל את המהפכה החוקתית השנייה. בג"ץ יודע שהימין אחראי פי 10 מחלקים מופקרים בשמאל, כמו גם בג"ץ עצמו, והוא לא ישבור כעת את הכלים בזמן שחיילים מחרפים את נפשם בעזה. השופטים ניצלו היטב את עובדה זו והחליטו באופן בלתי אחראי לפרסם פסק דין שיפלג וישסע את העם שוב.

והימין אכן גילה אחריות. למרות שאך טבעי היה לצאת אתמול בערב ולחסום את איילון, הימין לא עשה זאת כי הוא יודע שהדבר החשוב כעת הוא לנצח את המלחמה, ופילוג יעשה בדיוק את ההיפך. גם הודעות הגינוי של הפוליטיקאים נגד בג"ץ היו מתונות באופן יחסי, תוך הדגשה שלמרות שבג"ץ מופקר, אנחנו לא ניפול לבור ולא נגרר לפרובוקציה שלו.

ניסח זאת היטב יו"ר הכנסת אמיר אוחנה: "המובן מאליו הוא שלבית המשפט העליון אין שום סמכות לבטל חוקי יסוד. המובן עוד יותר מאליו הוא שלא נוכל לעסוק בכך כל עוד המלחמה בעיצומה".

נשיאת העליון בדימוס אסתר חיות ניסתה לתת הסבר בדבר העיתוי הנורא. "גם בשעה הקשה הזו, על בית המשפט למלא את תפקידו ולהכריע בסוגיות המובאות לפתחו, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בסוגיות הנוגעות למאפייני הזהות הגרעיניים של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית", טענה. גבב המילים הללו לא שכנע אותי כלל ועיקר. בג"ץ יכול היה להמתין כמה חודשים, שום דבר אל היה קורה במקרה כזה.

אבל בג"ץ בטבעו לא חייב דין וחשבון לאף אחד מאחר והציבור לא בחר בו והא לא יעמוד אי פעם לבחירות. הוא חיכה ליום בו יוכל להשלים את ההפיכה המשטרית באופן סופי. אך ידע שביום רגיל, רוב עם ישראל יצא לרחובות וינסה למנוע את ההפיכה בכל דרך. כעת, אחרי הטבח הנורא בו נרצחו ביום אחד כ-1200 אזרחים, בג"ץ קפץ על המציאה ושינה את פני מדינת ישראל – לצמיתות.