ילד חסידי עם מכנס ג'ינס קרוע? הטרנד התחיל בבאיאן וכבש את המגזר

זה התחיל לפני שנה וכמה חודשים. מכתב שנשלח להורי הילדים הלומדים ברשת תלמודי התורה של חסידות באיאן, הופתעו לקבל מכתב המודיע להם כי החל מעוד מספר חודשים, הילדים שלהם יצטרכו להופיע בשערי החיידר עם תלבושת אחידה.

"‏הנה מאז ומתמיד היו חסידים ואנשי מעשה מדקדקים ומקפידים בלבושיהם שיהיו כראוי וכיאות, "חסידישער לבוש" כמקדמת דנא. ברם בשנים האחרונות, בגדי הילדים כפי רוח החסידות כמעט שאינם בנמצא בחנויות הבגדים, ‏ומכורח המציאות נדחקים לרכוש מן המצוי ולאו דוקא מן הרצוי, בגדים בסגנונות שונים ומשונים אשר לא נראו במחוזותינו עד לפני שנים לא רבות, וגם עתה אינם לרוחם של הורי התלמידים, האמונים על אורח חיים חסידי ומבקשים להלביש את ילדיהם בהתאם".

"נושא חשוב זה, עולה תכופות על שולחנם של המנהלים והמלמדים בת"תים; והוא אף נדון בהרחבה באסיפת מנהלי הת"תים, כשהכל מסכימים כי הבעיה היא שכמעט לא ניתן להשיג ביגוד חסידי ראוי, מה שמאלץ את ההורים להתפשר ולקנות מה שמציעים בחנויות הביגוד, בהעדר אלטרנטיבה אחרת".

"‏ובכן, אנשי בשורה אנחנו היום: לאחר בדיקת אפשרויות שונות ובתום מו"מ ממושך, התקשרנו עם חברה מוכרת וידועה בטיבה ואיכותה, אשר תייצר ותייבא מגוון דוגמאות נאות של חולצות, מכנסים וסוודרים, בכל המידות, בסגנון המקובל במחוזותינו מקדמת דנא, עבור ילדי הת"תים דחסידי באיאן. חשוב לציין, כי הבגדים יהיו בס"ד באיכות הטובה ביותר; וגם המחיר יהיה זול באופן משמעותי מהמחירים הנהוגים בשוק לבגדים באיכות מקבילה".

מהר מאוד, המכתב החריג פורסם בכלי התקשורת, ורבים תהו לנוכח הגזירה החדשה שפקדה את ההורים. היו שלעגו, אחרים דווקא קיבלו בהבנה. עם זאת, הנעלם הגדול היה, כיצד הדבר יתקבל בקרב הורי הילדים מחסידות באיאן, והאם התופעה תתפשט הלאה.

חצי שנה אחר כך, החלו הילדים להסתובב ברחובות עם התלבושת האחידה. בחסידות באיאן מספרים כי למרות שנתנו להורים שנה שלמה להתארגנות עד שהתלבושת האחידה הפכה לחובה, רוב מוחלט של 90% מהילדים כבר הגיעו מהיום הראשון עם התלבושת – הסמל המזהה מי הוא 'באיאנ'ר יינגל', ילד חסיד באיאן.

מתברר כי ההורים הבינו את החשיבות, הרבה יותר מהיוזם (שבוחר לשמור על עילום שמו), והרבה יותר ממנהלי תלמודי התורה. רבים שהלבישו את הילדים שלהם בצורה פחות חסידית ומעט יותר רחובית, עשו זאת מחוסר ברירה – וכעת יש להם את האלטרנטיבה המתאימה, שהובילה לכך שההורים תמכו בחום ביוזמה החדשה.

בנוסף, התברר בדיעבד כי יש מעלה נוספת ביוזמת התלבושת האחידה, עליה לא חשבו קודם לכן. ביטול פערי המעמדות בין המשפחות האמידות יותר, למשפחות המתמודדות יותר עם קשיי הפרנסה. עכשיו, כל הילדים הולכים בצורה זהה.

ילדים, כידוע, מתקשים יותר להביט במה שיש בתוך הקנקן ולא במראה החיצוני, ופעמים רבות היו ילדים שנדחקו לשולי החברה, רק בגלל המעמד הסוציו-אוקונומי של משפחתם. כעת, ההבדלים טושטשו בזכות התלבושת האחידה.

יצוין כי מדובר אומנם בחידוש של ממש בנוגע לתלבושת אחידה לילדי תלמודי התורה, אך עצם הרעיון כבר היה מוכר בשל התלבושות של בנות בתי הספר והסמינרים – מה שהקל על הטמעת היוזמה.

מי שיזם את הרעיון, התראיין בעילום שם לעיתון פנימי שחולק לקראת חג הפסח האחרון בתוך חצר הקודש באיאן. גם בפני החסידים, הוא שמר על אנונימיות, ולא נחשף. בעיתון הוא דיבר בהרחבה על הרעיון, וכיצד בחר להתחיל לקדם את היוזמה.

הכל התחיל במהלך נסיעה שלו באוטובוס פנימי בעיר מגוריו, ביתר עילית. הוא הבחין בילד היושב עם מכנס ג'ינס, עם קרע במכנסיים. הוא מדגיש כי מדובר היה בילד חסידי, למרות שהוא לא למד בתלמוד התורה תפארת מרדכי שלמה דחסידי באיאן.

המראה הזה, של הילד החרדי הלבוש כמו יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות לעת עתה, בצורה רחובית לחלוטין, עוררה אותו לחשוב על הנושא. הוא הבין שלא מדובר בהורים המעוניינים להלביש את הילדים שלהם בצורה גסה ולא מתאימה לילד חרדי וחסידי, אלא במחסור בלבוש מתאים.

ילדים רבים, לבושים – פעמים רבות בניגוד לדעת הוריהם – עם חולצות טריקו וכיתובים שונים, פשוט מסיבה טכנית. זה מה שמוכרים בחנויות הבגדים, זה האיכות וזה המחיר. לכן, במקום לזעוק על הבעיה, הוא החליט להתמקד בפתרון – פתרון שכבר קיים בשוק. תלבושת אחידה, המיוצרת על ידי הת"ת ונמכרת במחיר מוזל להורים.

משם החלה היוזמה להתגלגל. התקיימה אסיפה של מנהלי תלמודי התורה של חסידות באיאן ברחבי הארץ, הבינו את הצורך, נכנסו לקודש פנימה לשאול את האדמו"ר – שנתן את ברכתו למהלך, ומשם הכל היסטוריה.

החלו לבדוק ברחבי העולם כדי למצוא מפעלים שייצרו את הבגדים המתאימים, כאשר הדגמים נבחרו על ידי קבוצות מיקוד של אמהות. בנוסף, ייצרו גם מכנסיים מתאימים, עם גזרה שלא דומה למכנסי ג'ינס כלל.

בתוך חסידות באיאן, קיבלו את ה'גזירה' החדשה בהבנה ובאהדה. כפי שכבר סוקר, רוב מוחלט של הילדים הגיעו לחיידר עם התלבושת, עוד לפני שהלבוש האחיד הפך לחובה.

המראה של הילדים הצועדים יחד עם לבוש זהה, בצורה המתאימה לילד חרדי, בלי השפעות רחוביות – השפיעה על מנהלי תלמודי תורה נוספים. המוקד הבא, היה דווקא בעיר בני ברק, למרות שאין שם חיידר של באיאן, אבל מנהל שנחשף לכך בעיר אחרת, החליט לייבא את הרעיון.

לדוגמה, בחצר הקודש בעלזא הודיעו להורים כי " “עניין הלבוש אצל חסידים ואנשי מעשה, תפס תמיד במשך כל הדורות מקום מרכזי. מעבר לכך שהקפידו שהלבוש יהיה לפי דקדוקי ההלכה, ראו בכך גם חומה ומגן שלא יתערבו בין הגויים ולא יסחפו לכל אופנה ו’מאדע'”.

”בזמנינו, השתלטו היצרנים על יצור הבגדים, ולאט לאט הטשטשו הגבולות, ולדאבוננו הבגדים של היום רחוקים מלהיות ברוח החסידות. וכבר התריעו על כך גדולי ישראל שליט”א. אך חוסר הבגדים בשוק הביא לכך, שלא ניתן עד היום לעשות שום דבר בנדון", ולכן התחילו עם התלבושת האחידה.

משם זה התפשט הלאה החל מתלמודי תורה של קהילות ליטאיות – ועד לתלמוד תורה חב"ד בכפר חב"ד, דרך קהילות רבות מכל הגוונים.