באדיבות ערוץ 2000
אור ירוק בצומת לילית, משאית שחולפת, רעש מחריש אוזניים, ואז – שקט. מיכאל ריידה, צלם אירועים מוכר, מוצא את עצמו שוכב על האספלט הקר, מביט לשמיים החורפיים. "אבא, למה אני?" הוא לוחש. סביבו מהבהבים אורות כחולים של ניידות משטרה ואמבולנסים. הוא עוד לא יודע שהלילה הזה, בחנוכה, יהיה נקודת המפנה בחייו.
סיפורו של ריידה מתחיל הרחק משם, ברוסיה. בגיל 27 עלה לישראל, צעיר חילוני עם מצלמה ביד וחלומות בלב. הוא בנה לעצמו קריירה מצליחה כצלם – מאירועים ועד כתבות טלוויזיה והפקות תדמית. היהדות? הייתה רחוקה ממנו כמו המולדת הישנה.
"הייתי חילוני טוטאלי," הוא מספר בחיוך מהול בנוסטלגיה. "לא שמרתי שבת, לא ידעתי מה זה כשרות. הייתי רחוק מכל זה כמו מזרח ממערב."
המפנה הראשון הגיע דווקא ממקום של משבר. בעיות כלכליות הובילו אותו לחבר שהציע פתרון מפתיע – ספר תהילים. "תקרא," אמר החבר, "זו תרופה." ריידה, שלא היה מורגל בתפילה, מצא את עצמו קורא פרקי תהילים ברוסית. "הרגשתי שמשהו קורה," הוא נזכר. "כאילו מישהו מבזיק אותי ועוזר לי. שאלתי את החבר – 'מה נתת לי?'"
השינוי הגיע בהדרגה. שיחה עם רב הובילה לגילוי מטלטל – ללא ברית מילה, יהדותו לא הייתה שלמה. "בגיל 42 החלטתי לעשות את הצעד," הוא מספר. "לא היה פשוט, היו כאבים, אבל ידעתי שזה הדבר הנכון."
וכך מגיעים ללילה ההוא בחנוכה. אחרי צילום אירוע, עייף ומותש, ריידה נהג הביתה. התאונה הייתה מהירה ואכזרית. "כששמעתי את השוטר צועק על התינוק, הבנתי שמשהו נורא קרה," הוא משחזר. "חשבתי שהרגתי משפחה שלמה."
אבל הקב"ה תכנן אחרת. לא רק שהמצלמה ברכבו הוכיחה שנסע באור ירוק, אלא שהתאריך העברי של התאונה היה זהה ליום הולדתו, ואפילו השעה – 1:30 בלילה – הייתה זהה לשעת לידתו. "זה היה מסר ברור," הוא אומר. "נולדתי מחדש."
שנה לאחר התאונה הגיע הרגע המכונן – שיחת טלפון מהאישה שהייתה ברכב השני. "היא התקשרה לבקש סליחה," מספר ריידה בהתרגשות. "אישה שלא מכירה אותי, שהייתה שלושה חודשים אחרי לידה, עם שתי בנות ותינוק ברכב. כולנו בכינו יחד בטלפון."
היום, כשהוא עובר באותה צומת, ריידה מברך "ברוך שעשה לי נס במקום הזה". לפעמים צריך להגיע עד קצה התהום כדי להבין כמה גדול הנס של החיים," הוא מסכם. "וכשאתה מבין את זה, אתה מבין שכל יום הוא נס, כל נשימה היא מתנה, וכל רגע הוא הזדמנות להתחיל מחדש".
לחצו כאן לראיון המלא בערוץ 2000





















למה הכותרות משקרות
מבינים מהכותרת שהמשפחה נהרגה ואז קוראים ומבינים זה קרה רק בתוך הראש שלו
לא הבנתי כלום מהכתבה. הם מתו המשפחה שהוא נכנס בהם? מה היה הנס, לא הבנתי.
מהוידיאו משמע שהאמא והבנות בחיים, לגבי התינוק לכאורה לא. הנס זה כנראה העובדה שהוא נשאר בחיים וכמעט ללא פגע
הם לא מתו.
הוא חשב 1. שהוא אשם כי נסע באדום. 2. שכולם מתו.
בהמשך התברר שכולם ניצלו, והוא גם לא היה אשם, כי נסע בירוק, והאשה ברכב השני הייתה אשמה וביקשה סליחה.
סליחה אבל הוא נראה מסומם
חבל שכך זה בעיניך…
מכירה אותו שנים רבות. אדם נורמטיבי לחלוטין, מבוגר, עולה מרוסיה. עם זקן מאפיר.
מה מסומם בו בעיניך, לא הצלחתי להבין.
למה הם נסעו באדום עדיין לא ברור…
אולי היא סיפרה לו, אבל הוא לא רוצה ללכלך עליה בפרהסיה. וגם לא לסבך אותה משפטית. הם מספיק מסובכים בריאותית.
סיפורי בדים, מה רוצים להוכיח שיש אלוקים?
אנחנו יודעים את זה גם בלי הסיפורי סבתא האלו.
שיהיה בריא האיש החמוד הזה.