מצמרר: כמעט נהרג בתאונה קשה – ואז זה קרה • צפו

באדיבות ערוץ 2000

לילה גשום במיוחד. ישי יוסף, שכנו של אליה אוחיון, חזר הביתה בשעה שלוש לפנות בוקר ושמע את רעש מנוע האופנוע של אליה נדלק. "איזה אומץ יש לו, לצאת באופנוע בגשם כזה," חשב ישי, מתפלל שהבחור יגיע בשלום ליעדו.

הרגע שהכל השתנה

"יצאתי מהבית בסביבות עשר לשלוש," משחזר אליה, "קצת בלחץ זמנים." הוא התחיל את הנסיעה, עבר דרך מעלה, והגיע לקטע הסיבובים.

"עשיתי את הסיבובים, עקפתי רכב, ואז הגעתי לסיבוב האחרון… פתאום מצאתי את עצמי מחליק על הכביש."

אליה עף על הגדר הראשונה, נחת על הרגל וגרם לשבר פתוח. אחר כך נכנס בגדר השנייה בעוצמה והסתובב לתוכה, כשראשו סופג מכה.

"פה מתחילה סייעתא דשמיא," אומר אליה. "זה לא מובן מאליו. ממש השגחה משמיים."

הצלה מפתיעה

רכב שנסע מאחוריו הבחין בגיצים על הכביש. הנהג עצר, ירד והתקשר למד"א, שהחל לשאול את אליה שאלות דרך הנהג.

"הוא שאל אותי מה השם שלי," אליה נזכר. "אמרתי לו שקוראים לי דוד. הוא שאל מה תעודת הזהות שלי, ואמרתי לו מספרים. ואז שמעתי אותו אומר למד"א: 'תקשיב, השם שהוא אמר לך זה לא השם שלו. השם שלו אליה'."

זה היה סימן שאליה מאבד את הכרתו. פרמדיק הגיע תוך דקות, ואחריו אמבולנס. אליה, שאיבד הכרה, הובהל לחדר ההלם בבית החולים.

"חדר הלם זה החדר שאו שיוצאים ממנו לא כל כך בריאים, או שלא יוצאים ממנו בכלל," מסביר אליה.

מאבק רפואי

מיד עם הגעתו החלו הרופאים לטפל ברגל השבורה. במשך שבוע היה אליה מחוסר הכרה ומונשם. הרופאים ערכו סדרת ניתוחים, כולל ניתוח ביד שנמשך שבע וחצי שעות, במהלכו הוכנסו שתי פלטינות וחיזוקי מתכת.

"אחרי שבוע אני מתעורר, לא מבין איפה אני, לא יודע מה קורה," משחזר אליה. "אני רואה את אבא ואמא שלי לידי, אבל לא קולט את הסיטואציה."

הוא הועבר לחדר טראומה לבדיקת המוח, ולאחר יומיים החל בשיקום. "לקח לי בערך שלושה חודשים עד שהיה אפשר לעבוד עם היד המגובסת."

אליה שהה חודש וחצי בשיקום בתל השומר, ולאחר מכן במרכז שיקומי אחר במשך כשנה וחצי נוספים.

שינוי פנימי

"אני כל יום מודה לו על הנס הזה," אומר אליה. "כמה שזה היה כואב וקשה, והשיקום והכל… זה היה שווה לי את כל הדרך הזאת בשביל שאגיע לדרך האמיתית."

עוד לפני התאונה, בצבא, עבר משברים שקירבו אותו לאמונה. "הייתי פותח ספר תהילים, מסיים אותו, יושב שעתיים-שלוש, בוכה, ואומר שבעזרת התהילים האלו אני אצליח לעבור את מה שאני רוצה."

אליה מאמין שספר התהילים ודמותו של דוד המלך שמרו עליו – ואולי זו הסיבה שבתאונה אמר ששמו "דוד".

הוא גם מציין את שמירת השבת כמצווה עליה הקפיד במיוחד. "הייתי ממש חזק עם העניין של השבת, לא משנה מה." הוא מוסיף שהתאונה אירעה ביום שישי, ממש לפני כניסת השבת.

היום ולעתיד

כיום, שנתיים אחרי התאונה, אליה מסיים את השיקום ולומד בישיבה בקרית ספר מהבוקר עד אחת בצהריים.

"חשוב לי לספר את הנס הזה. יש אנשים שלא עברו את זה ועלו למעלה. הקדוש ברוך הוא נתן לי עוד הזדמנות להמשיך קדימה. חשוב שכולם ישמעו את זה ויבינו שהכל משמיים."

בעתיד, אליה שואף להיות אברך. "בעזרת השם, אני רוצה להגיע למצב שאני לומד כמעט רוב היום."

ישי, שכנו, מסכם: "והיום, ברוך השם, אחרי שנתיים אנחנו רואים את הבחור הזה עומד פה, עושה שמח ולפעמים מוזיקה בחצר. אם לא יבוא משיח עד אז, נבוא לראות אותך עוד עשר שנים מוסר שיעור בתור אברך."

אליה מחייך. "אמן, בעזרת השם".

לחצו כאן לראיון המלא בערוץ 2000