ההסבר של בנק ישראל: "המניות הניבו פי שלושה מהזהב"

ועדת הכספים של הכנסת בראשות ח״כ חנוך מילביצקי קיימה היום (שני) דיון בנושא מדיניות בנק ישראל באשר לאי־החזקת זהב במסגרת יתרות המט״ח של מדינת ישראל.

בפתח הדיון הבהיר יו״ר הוועדה כי אין בכוונתו להתערב בשיקוליו המקצועיים של הבנק המרכזי, אך ציין כי שאלות שהעלה בנושא בדיון קודם בהשתתפות נגיד הבנק לא זכו למענה מספק. “אם ארצות הברית הייתה חושבת שזה לא נכון להחזיק זהב – היא הייתה נפטרת ממנו”, אמר, ודרש לקבל נתונים השוואתיים ברורים בין הדולר לזהב.

בדיון השתתף פרופ’ משה אליה כהן, מומחה למשפט השוואתי ממכון מסד הארץ, שהתריע מפני היעדר מוחלט של זהב ביתרות ישראל על רקע המתחים הגיאו־פוליטיים בעולם. לדבריו, ישראל היא בין המדינות הבודדות בעולם עם אפס אחוז אחזקות בזהב – מצב המעורר סימני שאלה באשר לחוסן הפיננסי ולפיזור הסיכונים של המדינה. הוא טען כי בעוד מדינות רבות רואות בזהב נכס אסטרטגי להגנה על רזרבות וליצירת עצמאות מסנקציות, ישראל נותרת חשופה להשקעה במטבעות פיאט בלבד.

לירון רוז ממכון מסד הארץ הציג נתונים בינלאומיים והשווה בין מדינות שונות: יפן מחזיקה כ־7% זהב, הולנד כ־70%, פולין כ־28% וטורקיה כ־44%. לדבריו, בנקים מרכזיים בעולם רוכשים כאלף טון זהב בשנה, גם במדינות שאינן מעצמות, וציין כי ניהול סיכונים מודרני עשוי לכלול גם נכסים אלטרנטיביים, ובהם ביטקוין.

מנגד, ד״ר גולן בניטה, מנהל חטיבת השווקים בבנק ישראל, דחה את הביקורת והציג את עמדת הבנק. לדבריו, המדינות המפותחות מחזיקות זהב בעיקר מסיבות היסטוריות – עוד מתקופות שקדמו לשנות ה־80 וה־90 – ואילו מי שרוכש זהב כיום הן בעיקר מדינות שאינן דמוקרטיות, ובהן רוסיה, סין, קזחסטן וצפון קוריאה. “זהב הוא נכס תנודתי ומסוכן, והחזקתו במרתפים לא מספקת הגנה אמיתית מסנקציות”, אמר.

בניטה הדגיש כי מדיניות ההשקעה של בנק ישראל הוכיחה את עצמה לאורך זמן: מאז שנת 2012 הניבה החשיפה למניות תשואה הגבוהה פי שלושה מזו של הזהב. הוא הזכיר את הירידה החדה במחיר הזהב – כ־20% ביומיים – כהוכחה לכך שמדובר בנכס שאינו סולידי כפי שמקובל לחשוב. לדבריו, החשיפה למניות, בשיעור של כ־25% מהרזרבות, לצד פיזור מטבעי רחב, מציבה את ישראל בין הבנקים המרכזיים המובילים בעולם מבחינת ביצועים.

נציגי הבנק הוסיפו כי המגמה בקרב מדינות מפותחות בעשורים האחרונים היא דווקא צמצום אחזקות הזהב, וכי הזינוק במחיר הזהב בשנתיים האחרונות נובע בעיקר מגורמים ספקולטיביים ומזרימות הון לקרנות סל – ולא מרכישות של בנקים מרכזיים במערב.

ח״כ ולדימיר בליאק הסתייג מעצם קיום הדיון, וטען כי יש לשמור בקנאות על עצמאות בנק ישראל. לדבריו, זהב הוא נכס ספקולטיבי שקשה להנזיל בעת משבר, ולכן אין הצדקה לשינוי המדיניות הקיימת. ח״כ אורית פרקש הכהן הביעה תמיכה בגישת הבנק ואמרה כי התשואות מדברות בעד עצמן.

עם זאת, יו״ר הוועדה חזר והדגיש כי אינו מבין את ההחרגה העקרונית של הזהב מתיק הרזרבות, ודרש לקבל גרפים ברורים להשוואה בין זהב לדולר, וכן מול אפיקי השקעה נוספים כגון אג״ח קונצרני. “אני רוצה להבין את תהליך החשיבה, לא להכתיב מדיניות”, אמר.

בתום הדיון התחייבו נציגי בנק ישראל להעביר לוועדה את הנתונים ההשוואתיים המבוקשים, לרבות השוואה בין זהב לדולר, וזאת לצורך המשך בחינה פרלמנטרית של מדיניות ניהול יתרות המדינה.