בעוד שוק הרכב הישראלי עוסק בנתוני מסירות ומכירות, נתוני גניבות הרכב לחציון הראשון של 2026 חושפים פער תהומי בין הדיווחים ה"מפחידים" של חברות האיתור לבין תמונת המצב האמיתית בשטח, כפי שעולה מנתוני משטרת ישראל. כך על פי דיווח ב'כלכליסט'.
לפי נתוני משטרת ישראל, במחצית הראשונה של 2026 נגנבו בישראל 6,240 כלי רכב, לעומת 7,926 בתקופה המקבילה אשתקד – ירידה חדה של כ-14.2%. נתון זה כולל את כל סוגי כלי הרכב, כאשר מתוכם רק 4,006 היו מכוניות נוסעים.
חברות האיתור, משתמשות בנתונים חלקיים המבוססים על מדגם לקוחותיהן כדי לפרסם הודעות לתקשורת שנועדו להמחיש את חומרת המצב. בניגוד למשטרה, חברות אלו הן גופים עסקיים הנסחרים בבורסה, שהכנסותיהם תלויות בדמי מנוי חודשיים של עשרות שקלים מהלקוחות. ככל שהציבור יחוש מאוים יותר מהגנבים, כך יגבר הצורך במערכות האיתור, שחברות הביטוח ממילא מחייבות את התקנתן ברכבים חדשים.
חברות האיתור מבססות את נתוניהן על מאגר לקוחות חלקי, שגודלו המדויק אינו שקוף, בעוד המשטרה מתעדת כל תלונה המוגשת בתחנות ברחבי הארץ – המקור המוסמך והאמין ביותר.
חברות האיתור משתמשות לעתים במונח "ניסיון גניבה", הכולל מקרים שבהם בעל הרכב כלל לא ידע שהתרחש אירוע. הכללת מקרים אלו בסטטיסטיקות מעוותת את התמונה האמיתית של רכבים שנעלמו בפועל.
המשטרה נוקטת בגישה של "פגיעה בסיבה ולא בתוצאה". היא פועלת בשיתוף פעולה עם יבואני הרכב לשדרוג מערכות המיגון, מגבירה נוכחות באזורי פעילות של גנבים ומשתפת פעולה עם חברות האיתור כדי לתפוס חוליות עבריינים.
השורה התחתונה העולה מהניתוח היא ברורה: בעוד הציבור מופצץ בהודעות על "זינוקים" או "מצב בטחוני המדרדר את גניבות הרכב", הנתונים הרשמיים מעידים על הצלחה במאבק בגנבים. כעת, נשאלת השאלה המתבקשת: האם, לאור הירידה בגניבות, גם עלות דמי המנוי לחברות האיתור צריכה להשתנות? כל עוד השקיפות לגבי כמות הרכבים המאותרים מול המכוסים אינה מלאה, נתוני המשטרה נותרים האינדיקטור האמין היחיד.
