נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ – מהרגעים הנוראיים בשביל ר’ דוב עד לקרב על הכרטיסים • מטלטל

“אנחנו מדברים על שבעה איקסים לפחות, עשרה איקסים לפחות. תעיפו אותם למעלה”.

הצרחות שנשמעו ברשת הקשר של ארגוני ההצלה המחישו את האסון בהתגלמותו. הרגעים הקשים בהם נהפך לאבל מחולנו והשמחה הגדולה בעת הילולת הרשב”י הפך ליום אסון ואבל על הסתלקות של מ”ה הקדושים, שנמחצו למוות בגשר ר’ דב.

שנה אחרי האסון הנוראי והלב עדיין מסרב להאמין והמוח לא מצליח לעכל. מי שהיה שם יודע שזה לא יחזור להיות אותו הדבר.

המעבר הנוראי הזה בין אווירת השמחה פורצת הגבולות לאווירת נכאים, אנשים בוכים ודומעים בכל פינה וקוראים פרקי תהילים כאשר החלו להפנים את ממדי האסון – לא יישכחו לעד. מסוג הרגעים שנחרטים בזיכרון, ואי אפשר להשכיח אותם.

כל מי שהיה באותו לילה עצוב באתרא קדישא מירון יידע לתאר בדיוק היכן היה ומה קרה ברגעי האסון. כל מי שלב יהודי פועם בקרבו בכל רחבי העולם יזכור גם הוא לעד את שאירע עימו בעת שקיבל את הבשורה המרה.

שנה אחרי האסון הנוראי אנו חוזרים במסע מיוחד במנהרת הזמן להיזכר במראות שלא יישכחו, לתאר את שחלף עלינו בשנה הקשה מאז, ולהביט קדימה לנוכח הצפוי בל”ג בעומר הקרוב.

לא לחפש אשמים אנו באים. לא זו מלאכתנו והחקירה בנושא עדיין לא הסתיימה ולא נראה שיצליחו למצוא את האשם היחידי למצב שהוביל לאסון הנוראי. איננו יודעים חשבונות שמים, אך כמובן שיש צורך בהשתדלות להבא – לעשות ככל שביכולתנו על מנת למנוע את הישנות האסון הנוראי.

צילום: דוד כהן, פלאש 90

השמחה העצומה שאחרי המגפה

הימים שקדמו להילולת הרשב”י אשתקד היו מתוחים ונסובו סביב השאלה האם יאפשרו לרבבות המבקשים להשתתף בהילולת הרשב”י ולשמוח בשמחתו לעלות לאתרא קדישא מירון, או שמא הדבר יהיה אסור כפי שהיה רק שנה אחת קודם לכן, בשל מגיפת הקורונה. אותו נגיף שכבר כמעט ונשכח מהלב היה זה שעמד במוקד הדיונים – ושאלת הבטיחות מעט נעלמה מן האופק.

בסופו של דבר ההכרעה הייתה: אין הגבלות. נוסעים למירון.

הכרטיסים נמכרו, האוטובוסים נסעו אך העומס היה גדול מהרגיל. אחרי שנה של הפסקה ולב הומה ומשתוקק להגיע להילולא, לצד העובדה שמדובר היה בל”ג בעומר שחל ביום שישי כך שהאדמו”רים המדליקים בצהרי היום הקדימו את מעמדי הדלקותיהם לשעות הלילה – ומירון התמלא באדם יותר מהרגיל גם ביום קדוש ונשגב זה.

מעמד ההדלקה המרכזי והמסורתי על גג הציון על ידי האדמו”ר מבאיאן שליט”א הסתיים בשעה מוקדמת מהרגיל בשל העומס הרב והחשש מפני הסכנה, וכל הדרכים היו עמוסות וצפופות – אך החוגגים לא שמו לב. בחינת עומדים צפופים, ומתפללים ורוקדים רווחים – ומעולם לא אמר אדם צר לי המקום במירון.

מעט אחרי חצות הלילה, האדמו”ר מתולדות אהרן שליט”א נכנס להדליק את המדורה במתחם הייעודי ששימש את החסידות רבות בשנים, ובמקום נכחו עשרות אלפים שזעקו ‘שמע ישראל’ וקיבלו עליהם עול מלכות שמיים.

רבים ביקשו לצאת מהמקום אחרי תחילה ההדלקה, והשביל הצר, המקום המכונה ‘גשר ר’ דב’ – הפך למלכודת מוות.

זירת האסון. צילום: דוד כהן, פלאש 90

“אנחנו באירוע רב נפגעים!”

זעקות המחוצים נשמעו – אך לא למרחקים, בשל המוזיקה הרועשת והשמחה שנינגה במרץ את ניגוני מירון המקודשים, וכוחות ההצלה הבינו את גודל האירוע רק דקות ארוכות אחרי שהוא התחיל, כאשר במקום כבר היו ששכבו ללא רוח חיים.

“אנחנו באירוע רב נפגעים!”, נשמע זועק הפראמדיק ברשת הקשר, תוך שהוא מתחיל למנות את מספר ה’איקסים’ (הכינוי בקשר של ארגוני ההצלה לאלו שאין יותר מה להמשיך במאמצי ההחייאה עליהם ל”ע) שהוא רואה לנגד עיניו.

הדקות הראשונות, היו הקשות ביותר. בו זמנית, במרחק מטרים ספורים, היו כאלה שעמלו בשארית כוחותיהם על מנת לעשות עוד החייאה ולנסות להציל עוד נפש מישראל לעומת אלה שלא היו מודעים לכלום והמשיכו לרקוד ולפזז בעוז לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי. תעבורת של אבל ושמחה שבן אנוש לא יכול לסבול ולהבין.

השמועות התרוצצו במהירות. זה התחיל מדיווח על נפילת פארנצ’ע, המשיך בטענות על אירועים כאלה ואחרים – אך דבר אחד ראו מיד כל באי שערי מירון: כוחות המשטרה מיהרו לחסום את העלייה להר, לפנות את האנשים ולפלס דרך לכוחות ההצלה שהחלו לנוע בהמוניהם לעבר זירת האסון.

“משאית הנספים” באבו כביר. צילום: תומר נויברג / פלאש90

הקטסטרופה בשטח הייתה עצומה. רבבות נתקעו למשך שעות ארוכות בהמתנה לאוטובוסים ולרכבות כדי שיוכלו להגיע הביתה בשלום לפני כניסת השבת, תוך כדי דאגה עצומה לשלום יקיריהם אותם לא יכלו להשיג טלפונית בשל קריסת הקליטה באזור עמוס האדם.

הלחץ היו עצום. קליטה אינטרנטית חלקית הייתה במקום וקבוצות בהם חיברו בין קרובי משפחה נפתחו במהירות. תמונותיהם של נעדרים הופצו בקבוצות, ורבים יצאו לסייע בחיפושים. חלקם נמצאו, אחרים היו בין קדושי מירון.

ממדי האסון הלכו והתבררו לאט לאט. לא פחות מארבעים וחמישה קדושים הסתלקו ביום הילולת הרשב”י לצד 145 פצועים נוספים.

הלוויה במוצ”ש במירון. צילום: דוד כהן, פלאש 90

וידום אהרן

איש לא יכול היה לדבר, להסביר, לחשוב מדוע אירע האסון ומה הקב”ה דורש מאיתנו. האבל היה עמוק מידי, ותחושת יתמות, חיסון וצער, אפפה את כל העולם היהודי.

גופות הקדושים הובאו לאבו כביר, והמשפחות החלו להתבשר על הנורא מכל. האבא, הבעל, האח והגיס שהלכו לשמוח בשמחתו של רשב”י, לא ישובו הביתה יותר עד שנזכה לתחיית המתים.

הליך הזיהוי זורז במידת האפשר אך ביום שישי התקיימו רק 22 מההלוויות. השאר נערכו אחרי השבת העצובה ביותר שידעה ארץ ישראל בשנים האחרונות.

אלו שמות הקדושים, אברכים, בחורים וילדים – שנספו באסון:

משה אלחדד ז”ל, בן 12, ירושלים

יוסף אלחדד ז”ל, בן 18, ירושלים

יהושע אנגלרד ז”ל, בן 9, ירושלים

משה אנגלרד ז”ל, בן 14, ירושלים

אליעזר גפנר ז”ל, בן 52, ירושלים

אלקנה שילה ז”ל, בן 28, ירושלים

אלעזר קולטי ז”ל, בן 13 ירושלים

אריאל צדיק ז”ל, בן 56, ירושלים

חיים סלר ז”ל, בן 24, ירושלים

משה צרפתי ז”ל, בן 65, ירושלים

מרדכי פאקעטע ז”ל, בן 24, בית שמש

משה בן שלום ז”ל, בן 21, בני ברק

משה לוי ז”ל, בן 14, בני ברק

ידידיה חיות ז”ל, בן 13, בני ברק

אליהו סטרקובסקי ז”ל, בן 20, אלעד

אליהו כהן ז”ל,  בן 16, ביתר עילית

שמעון מטלון ז”ל, בן 37, ביתר עילית

אלעזר גולדברג ז”ל, בן 37, ביתר עילית

מנחם זקבך ז”ל, בן 24, מודיעין עילית

שמואל קלגסבלד ז”ל, בן 34 ביתר עילית

נחמן קירשנבוים ז”ל, בן 16, בית שמש

דוד קרויס ז”ל, בן 33, בית שמש

שמחה בונים דיסקינד ז”ל, בן 23, בית שמש

ישראל אלנקווה ז”ל, בן 24, בית שמש

חיים ראק ז”ל, בן 18, בית שמש

יהודה רובין ז”ל, בן 27, בית שמש

חנוך סלוד ז”ל, בן 52, אשדוד

יונתן חברוני ז”ל, בן 28, גבעת שמואל

ידידיה פוגל ז”ל, בן 22, ירושלים

יוסף מסטורוב ז”ל, בן 17 מרמלה

יוסף יהודה לוי ז”ל, בן 17, תושב רכסים

ישי מועלם ז”ל, בן 17, תושב רכסים

שלמה זלמן ליבוביץ ז”ל, בן 19, צפת

יוסף גרינבוים ז”ל, בן 22, חיפה

אריאל אחדות ז”ל, בן 20,  תלמיד ישיבת יסודות התורה

חן דורון ז”ל, בן 41, חולון

שרגא גשטטנר ז”ל, בן 35, תושב מונטריאול, (קנדה)

יוסף טאובר ז”ל, מונסי, ניו יורק (ארה”ב), תלמיד ישיבת בריסק בירושלים

אליעזר יוזעף ז”ל, בן 26,  תושב ‘קרית יואל’ מונרו בניו יורק, (ארה”ב)

דובי שטיינמץ ז”ל, בן 21, מונטריאול) קנדה(, תלמיד ישיבת מיר בירושלים

מנחם קנובלוביץ’ ז”ל, בן 22, תושב בורו פארק, ניו יורק (ארה”ב)

אברהם אמבון ז”ל, בן 21, תושב ארגנטינה, תלמיד ישיבת ‘היכל יצחק’ בירושלים

דניאל מוריס ז”ל, בן 19, טינק, ניו ג׳רזי (ארה”ב), תלמיד ישיבת שעלבים

יוסף קאהן ז”ל,  בן 22, קליבלנד (ארה”ב), תלמיד ישיבת מיר בירושלים

משה ברגמן ז”ל, בן 22, במקור מלונדון.

ההלוויות היו עמוסות באלפי מלווים בוכים. חלקם הכירו את הקדושים, אחרים הגיעו להשתתף ולחלוק כבוד אחרון גם לאלו שלא הכירו. ההספדים לא הותירו עין אחת יבשה, תיאורי הרגעים האחרונים, גדולתם וחשיבותם של מ”ה הקדושים גרמו להתעוררות תשובה רחבה בציבור האבל.

הלוויה סמוך לכניסת השבת. צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90

חקירה ראשונית של נסיבות האסון, העלה את הממצאים הבאים: הלחץ העצום הביא לנפילתם של מספר אנשים בתחתית המדרגות של גשר ר’ דב, ועליהם נפלו אנשים נוספים שמחצו אותם תחתיהם. תוך כדי ניסיונות כושלים לחלץ את הנופלים, עצרו את זרם התנועה אך אלו שהיו בתחילת המעבר לא היו מודעים למתרחש בסופו, והמשיכו להידחק פנימה – עד שאנשים שהיו באמצע המעבר התרסקו בעמידה, איבדו נשימה וסבלו מפציעות ודימומים פנימיים, שגרמו למותם של מרבית הרוגי האסון.

אם נבקש ביריעה זו להזכיר את כל גדולתם של קדושי מירון, התיאורים המרטיטים שנשמעו במהלך ההלוויות וימי השבעה, החל מהילד שאביו שמע אותו קורא ‘שמע ישראל’ – ועד לדברי האמונה המרגשים והמחזקים, תכלה היריעה ואלו לא יכלו. הזיכרונות עדיין חקוקים בלבבות כולנו.

ועדת ההאשמות

אחרי האסון, כדרכו של עולם, הסיפורים על הקדושים הסתיימו והכותרות עברו לדבר על דרישה לחקירה. מח”ש פתחה בבדיקה ומבקר המדינה הודיע כי יחקור מהצד שלו. במקביל, עלתה דרישה להקמת וועדת חקירה ממלכתית, אך זו לא יצאה לדרך עד להקמת ממשלת בנט-לפיד.

בראש הוועדה עמדה שופטת בית המשפט העליון בדימוס מרים נאור, עד שהוחלפה אחרי מותה בשופטת בדימוס דבורה ברלינר. בוועדה חברים ראש העיר בני ברק לשעבר, העסקן ר’ מוטל’ה קרליץ ואלוף במיל’ שלמה ינאי.

יותר מ 130 עדים כבר מסרו את גירסתם בפני הוועדה שקיימה כארבעים ישיבות. התברר כי בדיונים לפני ההילולא נערכו בעיקר לתקנות הקורונה ופחות דנו בנושאים אחרים, כאשר מפקד מחוז צפון במשטרה, ניצב שמעון לביא תיאר כי מבחינתו, כמשטרה, אין הרבה מה לעשות וכי הוא לא יכול להחליט על הגבלות קהל.

מנגד, ראש הדסק החרדי בתוכנית “מגן ישראל” במשרד הבריאות, אלוף במיל’ רוני נומה סיפר בעדותו כי רצו להגביל את מספר המשתתפים בשל הקורונה אך המשטרה התעקשה כי האירוע יתקיים במתכונת רגילה – או שלא יתקיים בכלל.

נרות זיכרון. צילום: תומר נויברג / פלאש90

המפכ”ל, רב ניצב קובי שבתאי ניסה לחמוק מאחריות והתברר כי הוא כלל לא היה בשטח לפני שחתם על התכניות ואישר אותם. לטענתו, לא הייתה צפיפות גבוהה מהרגיל והוא האשים את הכשלים ההנדסיים באסון.

עדים אחרים מבכירי המשטרה תיארו מעורבות פוליטית על מנת לאשר את קיום ההילולא, והיו שחשפו בעיות אמון מול המפכ”ל שלטענתם התעלם מאזהרותיהם.

ראש המועצה האזורית מרום הגליל הסביר בעדותו כי הוא לא לוקח אחריות על המתרחש במתחם הציון וכלל לא אוכפים שם עבירות בנייה, ואילו האדריכל, רלש”ית של מפקד המחוז ויועמש”ית סיפרו על מעורבות של פוליטיקאים באותם ימים בפרטי התוכניות שאושרו.

שוטרים שהיו בשטח סיפרו כי כלל לא ידעו על האסון שהתרחש מטרים לידם בשל בעיות במערכת הקשר המשטרתית, והמאבטחים האזרחיים סיפרו כיצד המחסומים שהציבו נלקחו מהמקום, וכך לא יכלו להשתלט על העומס ולמנוע מאנשים נוספים להיכנס לגשר המוות.

יצחק מאיר ברים, נציג חסידות באיאן ביקש בעדותו להפריד בין העולים למעמד ההדלקה המסורתי על גג הציון לבין העולים להתפלל במערה – בקשה שהתקבלה וכך זה ייראה בשטח השנה בעז”ה.

שבתאי בוועדת החקירה. צילום: יונתן סינדל/פלאש90

מסקנות הביניים

אחרי שמיעת חלק מהעדויות, פרסמה הוועדה את מסקנות הביניים. לפי ההחלטות, הממשלה אישרה מינוי שר ממונה (השר לשירותי דת לשעבר מתן כהנא. אחרי התפטרותו מהתפקיד בשל נסיבות פוליטיות, הוא מונה לאחראי למרות שהוא אינו שר); והוחלט שלא לאפשר הקמת אוהלים השנה, במקביל להרס כל המבנים הלא-חוקיים שנבנו במהלך השנים.

קבעו כי רק האדמו”ר שליט”א מבאיאן ידליק על גג הציון בליל ל”ג בעומר כפי המסורת – ושאר ההדלקות בוטלו; הוחלט להגביל את כמות הקהל (ההמלצה הייתה ל-20,000 איש בפועל הגבילו ל-16,000 בלבד) ולהגביל את משך זמן השהייה באתרא קדישא מירון, לכדי 4 שעות בודדות בלבד.

בנוסף החליטו לבטל את חלוקת המזון ומתחמי ה’הכנסת אורחים’ הרבים שהיו פזורים בהר, ולהפוך את התפילה בציון הקדוש למעבר שינוע כל העת, כך שהמתפללים יהיו דקות בודדות בלבד בתוך המערה, תוך כדי תנועה החוצה.

הלקחים שלא הופקו

אך את ההחלטות החשובות ביותר, לא יישמו: לא הגדילו את השטח הפנוי בהר ולא ביצעו הרחבות על מנת לאפשר למספר גבוה יותר של מתפללים וחוגגים להגיע להילולת הרשב”י בשלום. במקום זאת, העדיפו להתמקד רק בצמצום מספר העולים – וזהו.

הרב מאיר נחמן אלחדד שיחי’ שהיה בזירת האסון ושיכל שניים מבניו, התריע בעדותו בפני וועדת החקירה הממלכתית כי המתווה מהווה מתכון לאסון. “אני פונה מכאן וקורא לכם חברי הוועדה למצוא את האחראים לרשלנות הנוראה, ולמצוא מי זה שנתן את הפקודה לקיים הדלקה אחת בלבד בשטח שנקרא תולדות אהרן, ושכלל אינו שייך להם. מדוע לא פיזרו את כלל הציבור לשטחים שהיו ריקים, גם מתחם תוא”י, גם מתחם באיאן, וגם מתחם גנדי, מה שגרם לכך שהיתה יציאה רק ממקום אחד, ממעבר רבי דוב ז”ל, שאגב הכרתי אותו אישית. אני רוצה לומר לכם שקיבלתי הביתה את מסקנות הביניים שלכם, ולדעתי, ההחלטה שלכם לקיים בשנה הקרובה רק הדלקה אחת, היא מתכון לאסון נוסף”, אמר – אך דבריו לא התקבלו.

בימים אלו ממשיכה הוועדה לשמוע עדויות נוספות, בדרך לפרסום המסקנות הסופיות – שישנו ככל הנראה את ההילולא במירון כפי שהכרנו אותה בשנים האחרונות.

בינתיים, השנה, הוגבלה כאמור העלייה להר ונמכרו כרטיסים על פי רשימות מדויקות בחלוקה לפי שעות, כרטיסים עליהם נקבו גם את שעת ההגעה לאתר – וגם את שעת העזיבה.

ניצב לביא. צילום: יונתן סינדל/פלאש90

המשטרה נערכת בכוחות מתוגברים, לפי סדר גודל של שוטר על כל 2 מתפללים – אך מתנערת מראש מאחריות ומבהירה כי לא יבדקו כרטיסים של אנשים בשטח, אלא לפי בקשת המפיקים והמארגנים. מה שכן יעשו, ימנעו מהאוטובוסים הבאים לצאת מחניוני הוויסות ולהוריד את הנוסעים במירון, כל עוד לא יהיו אנשים שייצאו במועד הנקוב.

מעמד ההדלקה המרכזית על גג הציון תהיה היחידה השנה, וגם בה לא יוכלו להשתתף האלפים הרבים כמידי שנה, אלא רק מספר מצומצם יותר של בעלי כרטיסים מיוחדים וייעודיים שיוכלו להשתתף במעמד הנשגב והמרגש.

הדרך לרשב”י השנה תהיה הרבה יותר קשה. התארגנויות כאלו ואחרות להגיע למקום ללא כרטיסים כבר יצאו לדרך, והמשטרה כבר עצרה כמה מהם. הקושי יהיה גדול, אך וודאי שפחות מהמאמץ של האור החיים הקדוש שטיפס את כל ההר ברגל, בבכייה וצעקה כיצד ייכנס למקום קדוש זה.

ההתרגשות עדיין גדולה, אך הזהירות השנה תהיה בכפליים. זיכרון הקדושים חרוט לעד על ליבנו, ובעת השמחה הגדולה בהילולת הרשב”י לא נוכל להימלט מאימת המראות הקשים שיצופו מחדש בראשינו.

השינויים הכרחיים, גם אם היו יכולים לעשות אותם בצורה טובה יותר למען הציבור. כך או אחרת, האווירה הנעלית של ‘יום כיפור בתוך המערה ושמחת תורה ברחבת הריקודים’ תימשך גם השנה, כאשר ברקע יתקיימו האירועים לזכר מ”ה הקדושים – ושוב יתערב לו האבל בשמחה, בתפילה והשתדלות שלא יתרחש חלילה אסון נוסף.

ועדת החקירה. צילום: יונתן סינדל/פלאש90